ת"א 56372-02-17 ABR Immobililien Verwaltungs GmbH נ' רוטנברג

במסגרת תיק זה עתרה התובעת לאכיפת 2 החלטות אשר ניתנו ביום 12.5.14 וביום 2.9.15 על ידי בית המשפט בדיסבורג, גרמניה. התביעה הוגשה בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958, ולפי תקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה), תשמ"ט-1981.

לפי הנטען בכתב התביעה, חויב הנתבע באותן שתי החלטות בתשלום כספים לתובעת.

בהחלטה מיום 12.5.14 חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 7,258.05 €; ובהחלטה מיום 2.9.05 חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,750.40 €.

עוד נטען בכתב התביעה כי על אותן שתי החלטות לא הוגש ערעור והן החלטות חלוטות, וכי למרות זאת ממאן הנתבע מלשלם לתובעת את הסכומים בהם חויב באותן החלטות.

התובעת עתרה לפיכך להכרזה על ההחלטות כאכיפות ובנות ביצוע בישראל.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו התנגד לתביעה. בתמצית, טען הנתבע בכתב ההגנה כי נפלו פגמים דיוניים באופן בו הוגשה התביעה (כגון אי תשלום אגרה מספקת, אי צירוף תרגומים נוטריוניים וחוות דעת שלא הוכנה כהלכה), וכי גם עומדת לו טענת קיזוז בגין חוב של התובעת.

במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 3.10.17, הגיעו הצדדים להסכמה (כאמור בפרוטוקול הדיון) שלפיה חזר בו הנתבע מהתנגדותו לאכיפת ההחלטות לפי כתב התביעה. על יסוד הסכמה זו, נקבע שהתביעה תתקבל וכי תינתן לצדדים ארכה לשטוח את טיעוניהם בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות בגין תביעה זו.

לטענת התובעת, סך ההוצאות אשר נגרמו לה בגין הגשת התביעה מסתכמות בסך של 47,383.96 ₪ (כולל מע"מ). התובעת מפרטת אחת לאחת כל הוצאה שהוציאה בקשר עם אכיפת ההחלטות, ומצרפת אסמכתאות לביסוס כל אחד מרכיבי התחשיב. כך כוללת התובעת בתחשיביה הוצאות שהוציאה לקבלת חוות דעת מומחה שנדרשו להגשת התביעה, הוצאות על תרגומים נוטריונים וכן את שכר טרחת פרקליטיה שעומד בעצמו על סך כולל של 29,833 ₪ (כולל מע"מ והוצאות). התובעת עותרת לפיכך להכרעה שמשמעותה תהיה שלא תצא בחסרון כיס, ולחיוב הנתבע במלוא הוצאותיה כאמור.

הנתבע מתנגד לטענות התובעת ותחשיביה. לטענת הנתבע, אין כל הגיון בניסיון לטעון להוצאות שסכומן הכולל כמעט ומגיע כדי אותו חיוב בגינו הוגשה התביעה, חיוב בסך המסתכם בשקלים בסך של כ- 50,000 ₪. עוד טוען הנתבע כי התביעה כולה הוגשה בחוסר תום לב, כי מטיעוני התובעת עולה שההוצאות בכלל לא יועברו לתובעת כי אם לפרקליטיה, וכי אפילו אותן הוצאות מנופחות שנתבעות לא הוצאו על ידי התובעת עצמה אלא על ידי מנהלה -מר חזי אספיס.

ככלל, ראוי שיפסקו לטובת בעל דין שזכה אותן הוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת, יש לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולראות אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי. ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו ואין לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך (ראו: בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר ואח' [פורסם בנבו] 30.6.05, פסקה 19 בפסק הדין).

בניגוד לטענות הנתבע בהתייחסותו לשאלת ההוצאות, אין כל מקום לטענה המייחסת לתובעת חוסר תום לב או חוסר הגינות בהגשת התביעה, כשם שאין מקום לטענות לפיהן דווקא התובעת חבה כספים לנתבע. הנתבע הרי חזר בו מהתנגדותו לתביעה ולאכיפת ההחלטות ואין זה ברור כיצד הוא עוד טוען לתביעה שהוגשה בחוסר תום לב או להליך מיותר. כך גם אין מקום לטענות המייחסות את ההוצאות למנהל התובעת עצמו.

נהפוך הוא. תיאור האירועים שהתרחשו מאז ניתנו ההחלטות בגרמניה ועד להגשת התביעה, כמו גם כתב ההגנה שהוגש, מלמדים שהנתבע למעשה לא הותיר לתובעת ברירה זולת הגשת התביעה בישראל.

עם זאת, בחינת ההוצאות שהוציאה התובעת, לטענתה, מעוררת קושי. זכותה המלאה של התובעת להתקשר בהסכם שכר טרחה עם פרקליטיה לפי שיקול דעתה, ולרבות תשלום לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל ובתעריף שסוכם בסך של 600 ₪ + מע"מ לשעה, ברם אין כל מקום לקבלת סך התשלום כמבטא השקעת משאבם שנדרשה לבירור הטענות. מעיון בחיוב השעות, ודאי בשים לב לסכום החוב נשוא ההחלטות והמשאבים שנדרשו לבירור הטענות, נראה שבתביעה הושקעו משאבים המבטאים זהירות יתרה ולאו דווקא כאלו החיוניים לבירור הטענות. בנוסף, אין להתעלם מהסכמת הנתבע לחזור בו מהתנגדותו לתביעה, הסכמה שאף אם באיחור ניתנה, ודאי שחסכה זמן ומשאבים וראוי שתילקח בחשבון.

בשים לב לכל האמור, אני סבור שיש לחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בגין תביעה זו בסך כולל של 15,000 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומכריז כי פסקי החוץ המצורפים לכתב התביעה (החלטות בית המשפט בדיסבורג, גרמניה מיום 12.5.14 מיום 2.9.15 (אשר העתקן הנוטריוני צורף לתביעה) – אכיפות בישראל. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בגין תביעה זו בסך של 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ח, 15 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.