ת"א 56293-10-12 חדד נ' אזולאי ואח'

לפניי שתי בקשות: בקשה דחופה לביטול עיקול זמני שהוטל על צד ג', וכן בקשה לחילוט הפיקדון על חשבון ההוצאות שנפסקו בפסק הדין ע"י בית משפט זה ביום 2/7/15, שתיהן מוגשות מטעם הנתבעת 2 ( להלן: "הנתבעת 2 " או "המבקשת").

בקשה זו הועברה לתגובת המשיב, אשר התנגד נמרצות לחילוט הפיקדון על חשבון ההוצאות שנפסקו בפסק הדין ועתר למתן החלטה כי הכספים שהופקדו לטובת העיקולים יועברו לקופת בית המשפט המחוזי לצורך הבטחת הוצאותיו, והפנה לכך שלא יוכל להיפרע מהמבקשת בסופו של יום, אם וכאשר. יצויין כי בכל הנוגע לבקשה לביטול העיקול הזמני, לא הביע המשיב הוא התובע, כל התנגדות בתגובתו.

עובר למתן החלטה בבקשה זו, התקבלה מטעם המבקשת "תשובה לתגובת המשיבה...", אשר בה שבה המבקשת וחוזרת על בקשתה שבכותרת, בשלל אמתלות שונות.

עיון בתיק הערעור מעלה כי המערער הגיש שם שתי בקשות. הראשונה, ביום 21/9/15 , בה התבקש בית המשפט להורות כי הכספים אשר הופקדו על ידי המערער בבית משפט קמא ישמשו כעירבון להוצאות משפט בהתאם להחלטה מיום 7/9/15. השנייה- ביום 29/9/15, בה התבקש בית המשפט להורות על הפחתת סכום העירבון העומד על סך של 12,000 ש"ח וזאת בשל חוסר יכולת כלכלית.

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 1/10/15 הגיש ב"כ המשיבים את תגובתו לשתי הבקשות ובמסגרתה התנגד אף הוא נמרצות לשתי הבקשות. בתאריך 19/10/15 ניתנה החלטת כבוד בית המשפט המחוזי לפיה אין כל הצדקה להפחתת העירבון ו/או למתן פטור מהפקדת העירבון.