ת"א 56262-11-13 הופר ואח' נ' שי

לפני בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון. הבקשה הוגשה מטעם הנתבעת והינה בקשה במסגרת תביעה ללשון הרע ע"ס 1,500,000 ₪ אשר הוגשה מטעם 5 תובעים נגד הנתבעת.

ראוי לציין שהתובעים לא התעלמו מדרישת הנתבעת ברם מעיון בתשובות שניתנו לשאלון, בהתכתובות ומכתבי בי הדין שהוגשו בעניין עולה שהסירוב בהמצאת העתקי מסמכים ומתן תשובות היו בנימוק "לא רלוונטי" או "פגיעה בפרטיות" של צדדים שלישיים.

כבר בשלב הבקשה לצו גילוי מסמכים והתגובה הושגו הסכמות על פיהן ויתרה הנתבעת על מתן תשובות לשאלות מסוימות ומנגד ניתנה הסכמה מטעם התובעים להעברת התקנון. החלטה זו אינה עוסקת בעניינים נשוא ההסכמות.

אדון תחילה בטענה הנוגעת לפגיעה אפשרית בפרטיותו של צד שלישי כתוצאה מהיענות לדרישות הנתבעת ממנה תיגזר בהמשך גם שאלת הרלוונטיות, ככלל, הליכי גילוי מסמכים אינם נוהגים אלא בין בעלי דין שבתובענה, יחד עם זאת ניתן לעתור לקבלת צו גם כלפי צדדים שלישיים בעלי זיקה כמו חברות שאינן בעלות דין אך הן בבעלותו ובשליטתו המלאה של בעל הדין, כך שהעיון במסמכיהן הוא בגדר עיון במסמכים "המצויים" או היו מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין. (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה אחת עשרה, (להלן: "גורן"), עמ' 254)

לטעמי הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר המידע הנדרש נמצא ברשות התובעים מכוח תפקידם כנבחרי הציבור בישוב בו הם גרים ואותו הם מנהלים וכאשר המידע נוגע ברובו או בחלקו לאדם שהוא בעל מעמד מיוחד ובעל תפקיד בקהילת היישוב גם אם הוא אינו צד לתביעה.

כל עוד לא הוצגה תניה מוסכמת אחרת בין חברי היישוב, יש לקרוא מתוך עקרונות כללים של אמנה חברתית כי פעולות הקשורות בניהול החיים הציבוריים והמשותפים הן פעולות שאמורות להיות פתוחות לציבור (ולו לציבור חברי היישוב שכן עסקינן ביישוב מתבדל בעל אופי מיוחד במינו). כל פרשנות אחרת יכולה להתפרש כנוגדת את תקנת הציבור ועקרונות יסוד של התנהלות ציבורית, ביקורת ציבורית וכיו"ב. היישוב הוא יישוב בעל אופי מיוחד, תפיסתם האידיאולוגית של חבריו היא תפיסה מיוחדת ברם היישוב וחבריו עדיין נמצאים בתוך מדינת ישראל, תחת מרותה ולכן חלים עליהם הדינים ועקרונות היסוד אשר חלים גם על אזרחים ותושבים אחרים.

החומר שמתבקש איננו נוגע לעניינים שהם במובהק ענייני צנעת הפרט, אם בחומר שמבוקש הייתה חשיפה של עניינים שכאלו כמו למשל עניינים שבינו לבינה, עניינים הנוגעים לבריאותו של מאן דהוא וכיו"ב ניחא ברם לא זהו המקרה.

אמת, לאמות המידה המנחות לצורך איזון בין צורך ניהולי של משפט צודק לבין הצגת חומר מוגן הכרוך בפגיעה בפרטיות, מתווסף שיקול מיוחד עת שמדובר במידע הנוגע לאדם זר להתדיינות המשפטית המתנהלת אבל כאשר המידע הזה רלוונטי ויש לו השפעה על בירור המחלוקת שעומדת ביסוד התביעה או אז חומר זה הופך לרלוונטי מבחינתם של בעלי הדין.

בעימות שבין זכות הקניין של הנתבעת בה מבקשים לפגוע קרי לחייבה לשלם לתובעים סכום נכבד ביותר ולבין הזכות לפרטיות של מי מטעם התובעים או צדדים שלישיים הקשורים כך או אחרת לפעילות התובעים והיישוב שאותו הם מנהלים גוברת זכות הקניין של התובעת שבכיסה מבקשים לפגוע. מסקנה זו נגזרת הן מחומרת הפגיעה הצפויה וזו חמורה מאד בכל קנה מידה נוכח הסכום הנתבע, הן מהעובדה כי את החזית פתחו וקבעו התובעים ובידם גם השליטה על עילות התביעה ועל כך בהמשך והן שלא הוכחה באמת פגיעה כה קשה בפרטיותו של אדם כלשהו מקל וחומר כשאותו אדם אליו בעצם מכוונים התובעים הוא לכאורה דמות מרכזית ביישוב ובתנועה הפועל עבורם בארץ ובחו"ל.

למסקנה זו ישנו חריג על פיו תוגבל זכותו של בעל דין לקבל חומר העלול לפגוע בפרטיות כאשר ניתן יהיה למנוע את הפגיעה בקניין בדרך אחרת הווה אומר שהנתבעת יכולה לנהל את הגנתה ולנסות למנוע את הפגיעה בקניינה ללא חשיפת המסמכים והמידע המבוקשים על ידה.