ת"א 56225-09-16 אברהמי נ' זולונוב

בפני בקשה לביטול פסק דין.

בפתח ההחלטה יצוין, כי משלא הוגש כתב הגנה במועד כמתחייב בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, ניתן פסק דין ביום 6.11.16 המורה על פינוי מושכר, יחידת דיור בת 4 חדרים, המצויה ברחוב האיכרים משק 59 במושב שפיר, וכן הוטלו על הנתבע/המבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,434 ₪.

ייאמר, כי המבקש עזב את הנכס מושא התובענה עוד בטרם מתן פסק הדין, ולכן נראה שהמחלוקת בנסיבות אלה נסובה לגבי ההוצאות שהוטלו על המבקש. בית המשפט הציע לצדדים לבוא בדברים במטרה להגיע להסכמה בלב פתוח וברוח חברית.

המבקש/הנתבע טען כי ביום 21.10.16, בטרם מתן פסק הדין, עזב המבקש את הנכס עם בני משפחתו, לכן סבר כי התביעה העומדת ותלויה כנגדו לפינוי מושכר בוטלה. המבקש טען כי לתדהמתו גילה שההליך המשפטי המשיך להתברר והמשיב קיבל פסק דין במחטף לטובתו, בכך שלא עדכן את בית המשפט במצב בדברים כאמור. נטען כי ב"כ המשיב והמשיב נהגו בחוסר תום לב, כאשר לא הודיעו על שינוי הנסיבות. כיום, המשיב מאיים על המבקש כי אם לא ישלם ההוצאות שנפסקו בהליך זה, יפנה לשכת הוצאה לפועל. המבקש הוסיף וטען, כי על בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין בשל טענות הגנה חזקות, הפגיעה בזכותו של המבקש בגישה לערכאה שיפוטית ושיקולי צדק.

התובע/המשיב טען הנגד לבקשה. נטען, כי בהתאם לפסיקה על המבקש היה להראות כי נפל פגם בהליך מתן פסק הדין או שקיים הצדק לכך שלא הגיש כתב הגנה. נטען כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו. עוד הוסיף המשיב וטען, כי כתב התביעה הומצא לידי אשתו של המבקש ביום 23.9.16 במסירה אישית באמצעות שליח. על אף שחלף המועד להגשת כתב הגנה, המבקש לא הגיש כתב הגנה מטעמו, לכן ביום 2.11.16 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כזכותו של התובע. התובע/המשיב אישר כי ביום 14.10.16 התפנה המבקש מהמושכר, אך זאת ללא שפינה את מלוא חפציו, ללא ששילם את חובותיו לחברת החשמל, מבלי שהוחזרו מפתחות המושכר, מבלי שצבע את הדירה, הותיר נזקים, כל זאת בניגוד למתחייב על פי הסכם השכירות. המשיב פירט כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, ולא מכוח שיקול דעת בית המשפט, שכן למבקש אין כל טעם מוצדק במחדלו וסיכויי ההגנה אפסיים.

כידוע, הגישה במקובלת כלפי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה נקיטת הליכים ברוחב לב, על מנת לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט. בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחמת הצדק ולחילופין, אם זה נכון לבטלו מכוח שיקול הדעת בית המשפט, כאשר המקרה כזה, יש לבחון במצטבר את סיבת אי ההתייצבות וכן את סיכויי ההגנה בנסיבות המקרה.

כפי שציינתי בפתח ההחלטה, לאחר שהסעד העיקרי שנתבע – הפינוי, כבר בוצע, הרי שהבקשה כולה לביטול פסק דין, נסובה בפעול אך ורק לגבי ההוצאות שהוטלו על המבקש. ברור כי אין זו עילה ראויה לביטול פסק הדין כולו. ככלל, תובע זכאי להוצאות גם אם הנתבע נעתר לדרישה לאחר הגשת כתב התביעה. עם זאת, במקרים בהם הנתבע ממלא את חלקו ומפנה נכס לאחר הגשת התביעה ובטרם ניתן פסק דין, ייתכן ויוטלו הוצאות מופחתות.

בעניינו, אין מחלוקת כי המבקש ידע שהוגשה כנגדו תביעה לפינוי משוכר ועליו להגיש כתב הגנה. התביעה הוגשה כבר ביום 22.9.16 והומצאה כדין לאשת המבקש ביום 23.9.16. המבקש פינה את הנכס רק ביום 14.10.16, זאת מבלי להידרש עתה למצב הנכס ולסוגיה אם הצדדים עמדו בהתחייבות החוזיות, שכן הליך זה נוגע לסעד של פינוי המושכר בלבד. כך או כך התובע נדרש להגיש התביעה, על מנת שהמבקש יפנה את הנכס המושכר, זאת על אף שהנכס פונה לפני מתן פסק הדין. גם אם צר הדבר שהתובע לא עדכן בדבר הפינוי, הרי שהמבקש עצמו יכול היה להגיש הודעה לבית המשפט, המסבירה כי הנכס פונה ולכן אין צורך להידרש לתביעה, אולם בחר שלא לעשות כן.

לנוכח כל האמור, הפסיקה המנחה ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מותיר את פסק הדין על כנו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.