ת"א 56188-09-14 חוג'יראת נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח'

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענת הנתבעים, מאחר שהצו בוצע לאחר שנדחתה בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי התובע, אין עוד צורך בבירור התביעה גופה.

התובע טען מנגד, כי גם אם בקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה וגם אם הצו בוצע, אין מקום למחיקת התביעה ועדיין יש צורך בבירור טענותיו לעניין חוקיות הצו. התובע טען עוד, כי אין בביצוע הצו כדי לייתר את הצורך לדון בבקשתו לביטול החיוב בהוצאות שהושתו עליו במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הצו.

דין הבקשה להתקבל.

מדובר בתביעה שהוגשה בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (פינוי פולשים), תשמ"א – 1981, לביטול צו לסילוק התובע מהמקרקעין הידועים כחלקה 3, גוש 17556 בכפר דומידי. סעיף 5ב לחוק קובע:

"(א) הרואה את עצמו נפגע ממתן הצו, רשאי לפנות לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים מקרקעי הציבור שהצו חיל עליהם, עד למועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו, כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור; הוכיח את זכותו כאמור, יבטל בית המשפט את הצו ואת הפעולות שנעשו מכוחו.

כפי שניתן להיווכח, זכות הפניה לבית המשפט למי שרואה את עצמו נפגע על ידי הצו מותנית בשני תנאים מצטברים: ראשית, על התובע להגיש את התביעה שלו לבית המשפט בתוך המועד שנקבע בצו לסילוק ולפינוי "הפולש"; שנית, הפניה לבית המשפט נועדה כדי לאפשר לתובע להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור.

שני התנאים הנ"ל אינם מתקיימים במקרה דנן.

כפי שהובהר בהחלטות קודמות שניתנו על ידי במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, הבקשה לעיכוב ביצוע וכתב התביעה הוגשו לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. בקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שהתקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע הצו במעמד שני הצדדים והבקשה נדחתה. גם בבקשה להארכת מועד שהוגשה לאחר שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים וגם בדיון עצמו, המבקש לא הצביעה על טעם מניח את הדעת המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה או להגשת התביעה. כפי שהסברתי בהחלטות קודמות, יכול היה התובע להגיש את תביעתו במסגרת הזמן שנקבע בחוק ואין בטענות שהעלה בעניין זה, כגון פניה לגורמים המוסמכים לקבל מסמכים והמתנה לקבלת תשובה מאותם גורמים, כדי להצדיק את העיכוב בהגשת הבקשה והתביעה.

גם התנאי השני אינו מתקיים. התובע לא טען, לא בכתב התביעה ולא בבקשה לעיכוב ביצוע ואף לא בדיון בעל פה שהתקיים במעמד שני הצדדים, כי יש לו זכות להחזיק במקרקעי הציבור נושא הבקשה והתביעה. ההפך הוא הנכון; מעיון בטיעוני התובע בבקשה, בדיון בעל פה שהתקיים לפני וגם בכתב התביעה, עולה כי הוא מודה שאין לו כל זכות להחזיק במקרקעי הציבור. כפי שעולה מנוסח סעיף 5ב לחוק, מטרת הפניה לבית המשפט היא לאפשר לתובע להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור. מאחר שהתובע כאן מודה שאין לו כל זכות להחזיק במקרקעי הציבור, אין מקום לדון בתובענה.