ת"א 56133-12-15 ברנרד ואח' נ' יצחק רישארד ואח'

בפני בקשת המבקשים לסילוק התובענה על הסף מכח הוראות תקנה 100(1) ו-101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ביחס אליה הוגשו תגובת המשיבים ותשובת המבקשים.

טרם שאומר את דברי ביחס לבקשה מצאתי לנכון להביא את דברי בית המשפט העליון אשר למקראם דומה כי כמעט שלא נותרה לי בקעה להתגדר בה ביחס לבקשה זו –

המסגרת הדיונית להליך שבפנינו הינה תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פיה רשאי בית המשפט לצוות על מחיקת כתב תביעה אם אין הכתב מראה עילת תביעה. המבחן לקיומה של עילת תביעה לענין זה הוא האם "התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על-ידו" (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ. מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה  1585, 1591 (1951)). יש למחוק כתב תביעה על הסף בשל העדר עילה מקום ש"אפילו יוכיח התובע את כל 'העובדות המהותיות' אשר פירש בו, לא יזכה בפסק דין, משום שאין לצדו חוק המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (384-385 מהדורה שביעית, שלמה לוין, עורך, 1995)). ... יחד עם זאת, הכרעה בגורל התביעה בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של עילות התביעה מהווה אמצעי קיצוני, שיש בו כדי להגביל את נגישותם של תובעים לערכאות. לכן, יש לנקוט בו בזהירות המתחייבת, ולהפעילו רק מקום שנעלה מספק שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, לקבלת התביעה, אם תישמע לגופה.

(ע"א 7547/99 מכבי שירותי בריאות נ. דובק בע"מ, פ"ד ס"ה (1) 144, פסקה 24 לפסק הדין)

לאחר דברים אלה כמעט שאין צורך להוסיף, ולמעלה מן הנדרש אבאר את ההקשר לנידון דידן.

בבקשתם מעלים המבקשים טענות המלמדות, לטענתם, כי דין התביעה להדחות וכי סיכוייה קלושים, אם באשר טענות התובעים בגדרה מנוגדות להסכם בכתב במישרין ואם מכללא.

גם אם מדובר בטענות הגנה כבדות משקל כנגד התביעה עדיין אין הדבר עולה כדי הדרישה כי אין סיכוי, ולו קלוש, שהתביעה תתקבל גם אם יוכיחו התובעים את כל טענותיהם העובדתיות.

מובן כי אין בקביעה זו כדי כדי לקבוע כל מסמרות בשאלה האם יש ממש בטענות התביעה או ההגנה וכל האמור לעיל הינו אך ורק לצורך שלב דיוני זה, אולם נהיר כי לצורך שלב זה אין מדובר בתביעה אשר ניתן לסלקה על הסף מכח תקנה 100(1).

בנסיבות אלה לא ראיתי גם מקום לעשות שימוש בהוראת תקנה 101(א)(3) ביחס לתובענה זו.

גם הפעם אתלה באילנות גבוהים בדמות שופטי בית המשפט העליון וכך נקבע –

המילים "כל נימוק אחר" פורשו ככל נימוק של חוק או של עובדה, אשר בית המשפט סבור כי מוטב לבררו מלכתחילה ובנפרד מיתר השאלות השנויות במחלוקת (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה 682 כרך א 2007)"

(רע"א 993/06 מדינת ישראל נ. דיראני, פ"ד סה(1) 438, פסקה 19 לפסק הדין)

גם בנידון דידן לא ראיתי כי טענות המבקשים בבקשתם לסילוק על הסף מגלות נימוק שבחוק או שבעובדה אשר ראוי לבררו מלכתחילה ובנפרד מיתר השאלות השנויות במחלוקת.

אדרבה, הטענות המועלות בבקשה לסילוק על הסף הן לב לבו של הענין הראוי להתברר בתובענה זו אגב הבאת ראיות וטיעון מסודר ומפורט של הצדדים על גביהן.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף, ובנסיבות אלה ישאו המבקשים בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪.