ו"ק ואח' נ' בוחבוט ואח'

התובעת 1, ילידת 1957, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 10.10.14, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' יורם אנקשטיין, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת 1 וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי התובעת התלוננה על כאבי ראש וצוואר, המקרינים ליד שמאל.CT מיום התאונה תקין. טווח תנועות הצוואר מוגבל בדרגה קלה. בדיקה נוירולוגית תקינה. ממצאי הדמייה מלמדים על שינויים ניווניים שאינם קשורים בתאונה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 37 (5) (א) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. כן אושרה נכות זמנית של 100% ל 25 ימים עד 4.11.14.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות בשיעור של 10% בגין מגבלה קלה בתנועות הצוואר ; התובעת 1 טענה כי מדובר בפגיעה קשה, שחייבה טיפולי פיסיותראפיה וימי מחלה וכי נכות זו היא תיפקודית במלואה ; הנתבעת טענה כי המומחה שגה בכך שהתעלם מעברה הרפואי של התובעת 1 ; הנתבעת טענה כי בפועל אין כל ירידה בשכר, ולכן הנכות, ככל שישנה, איננה בעלת השלכה תיפקודית ; הנתבעת טענה כי התובעת לא צרפה תלושי שכר רלוונטיים ולא צרפה קבלות.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 13,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 3,500 ₪ מעבר לדמי הפגיעה.

• בגין אפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעתיד, לרבות הפרשות סוציאליות – 33,000 ₪ (בין שליש למחצית מחישוב אריתמטי מלא כולל 12% בגין הפרשות).

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 8,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע לתובעת 1 על סך של 57,500. מסכום זה יש לנכות בניכוי רעיוני את מענק הנכות מהמוסד לביטוח לאומי העומד על סך של 17,500 ₪ לערך. הסכום המוצע לפשרה עומד איפוא על סך של 40,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת רבע מן האגרה.