ג.א. נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפיצויים").

המחלוקת על נזק בלבד.

מהלך הדיון

1. התביעה אשר הוגשה בשנת 2006, נמחקה מחוסר מעש ולאחר ביטול המחיקה טופלה ע"י רשמי בית המשפט (למעט מינוי מומחה בנובמבר 2011).

2. ישיבת קדם משפט ראשונה התקיימה לפניי ב – 19.6.13. הישיבה הבאה נדחתה מסיבות אישיות של ב"כ התובע והתקיימה ב – 9.7.14 לאחר שובי משבתון. קבעתי את התיק להוכחות ב – 4.2.15 והוריתי על סדרי הגשת ראיות וזימון מומחים לחקירה. התובע לא הגיש ראיות. בקשתו לדחות את הישיבה נדחתה אך ערכאת הערעור ביטלה את ההחלטה. בהמשך מיניתי מומחית בתחום הפסיכיאטרי. עובר לישיבת ההוכחות הבאה ב – 23.11.15, ביקש התובע לדחות את הדיון מפני שלא הצליח לתאם בדיקה עם המומחית ולכן לא הוגשה חוות דעתה. לאחר דחיית בקשתו פנה לערכאת הערעור אלא שהפעם הותנה הדיון בהפקדת עירבון כספי והישיבה לא בוטלה. התובע העיד ונקבעה ישיבה ל – 25.2.16 לצורך חקירת המומחית. בהיעדר חוות דעת נדחתה הישיבה ל – 10.7.16. חוות הדעת הוגשה ב – 20.4.16. ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות ביקש התובע לדחות את הדיון בנימוק שתיזכר את המומחית אך בעלה מסר שאינה בארץ. הבקשה נדחתה מאחר שלא זימן את המומחית בהתאם לסדרים שנקבעו. הישיבה הוקדשה לשמיעת סיכומי הצדדים.

עובדות צריכות לעניין

3. התובע יליד 30.8.75, נפגע ב – 25.9.04 בתאונת דרכים (להלן – "התאונה"). התאונה אירעה כאשר איבד שליטה על רכבו, פגע במעקה הפרדה וכתוצאה מכך הוטח קדימה ונחבט בראשו משמשת הרכב. לבית החולים הגיע בהכרה ואושפז תחת טיפול שמרני למשך 5 ימים. במהלך האשפוז התגלה שנגרם לו שבר בחולית צוואר C6. הוא התלונן על תחושת נימול בכתף שמאל אך לא נמצא חסר נוירולוגי. בשחרורו הומלץ על מעקב אורתופדי, שימוש בצווארון נוקשה וחופשת מחלה בת חודשיים. ב – 30.11.04 הודגם ברנטגן איחוי חלקי של השבר. במקביל המשיך התובע להתלונן על כאבים, רופאי קופת חולים אישרו לו ימי מחלה מעת לעת ולאחר הסרת הצווארון טופל בפיזיותרפיה.

הנכות הרפואית

4. הצדדים מינו בהסכמה את פרופ' גנאל כמומחה בתחום האורתופדי. בית המשפט מינה בהמשך את ד"ר קוריצקי כמומחה בתחום הנוירולוגי ואת ד"ר רבונה – שפרינגר כמומחית בתחום הפסיכיאטרי. הצדדים אינם חולקים על קביעותיהם של פרופ' גנאל וד"ר קוריצקי. התובע חולק על קביעותיה של ד"ר רבונה – שפרינגר.

נכות נוירולוגית

5. בחוות דעתו מ – 18.3.12 כתב ד"ר קוריצקי שהתובע התלונן בפניו על כאבי ראש ("מעט. לא בטוח באם עקב התאונה"), קשיי שינה, קושי לישון על צד ימין עקב מגבלה בהנעת צוואר, תחושת נימול בפיזור אולנרי בשתי ידיו במשך הלילה וגם כאשר הוא מרים את ידיו וחולפת עם הורדתן. עוד התלונן כי הוא חושב שאולי "קצת פחות" מתרכז, על הפרעות בזיכרון ושינויים במצב הרוח, יתכן שחש יותר מדוכדך. המומחה לא קבע נכות בשל הפרעות זיכרון ומצבי רוח (העשויות להתאים למצב לאחר חבלת ראש) בהיעדר רישומים על קשיים קוגניטיביים או אפקטיביים בפניה לנוירולוג. בבדיקה הקלינית לא נמצאו סימני חסר עצבי משמעותיים. בבדיקה תחושתית דיווח התובע על ירידה תחושתית אך המומחה מצא שאינה תואמת אנטומית. עם זאת המומחה האמין לתלונת התובע על תחושת נימול ולדעתו ייתכן שהיא נובעת מנזק שורשי בין C7-C8 אשר הודגם ב - EMG. לסיכום קבע שכאבי הראש כמעט וחלפו והנימול ההתקפי אינו גורם למגבלה תפקודית אם כי עשוי להיות גורם מטריד. את הנכות הצמיתה העריך בשיעור של 2% לפי סעיף 29 (6) מותאם לתקנות.

6. בתשובותיו לשאלות הבהרה מאת הנתבעת הבהיר המומחה שהנכות נקבעה בעיקר בשל הנימול, שניתן להטיל דופי בתלונות על ירידה בתחושה בידיים שלא בפיזור אנטומי ברור אך הוא התרשם מאדם מהימן שענה בכנות על תחושותיו. האפשרות שמדובר בנזק שורשי קליני נתמכת ב – EMG ובהיות החבלה משמעותית עד לגרימת שבר בחוליה.