ת"א 55891-02-13 אבו אל דבעאת נ' געברי

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 14.5.15 במסגרתו קיבלתי את תביעת המשיבים לסילוק ידו של המבקש ממושכר המצוי ברחבת שער שכם (להלן: המושכר) והוריתי על פינויו תוך שבועיים ממועד מתן פסק הדין.

אין מחלוקת כי המבקש שכר את המושכר מאביהם המנוח של המשיבים, כי במהלך תקופת השכירות הפסיק לשלם למנוח את דמי השכירות וכי בסיום תקופת השכירות לא פינה את המושכר. המבקש טען כי הפסיק לשלם את דמי השכירות לאחר שהתברר לו כי בעלת הזכויות במושכר היא החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ ולא קיימת למנוח זכות לגבות ממנו דמי שכירות. לטענתו אין להעניק למשיבים הגנה מכוח חזקתם במושכר משני טעמים. אחד, המבנה המקורי של המושכר נהרס ודייריו פונו ותפיסת חזקתו במושכר לאחר מכן, על ידי בנייתו מחדש, נעשתה בהרשאת עיריית ירושלים ולא בהרשאת המנוח. השני, זכויות המנוח במושכר אינם עומדים למשיבים, שהם בניו של המנוח. בפסק הדין התקבלה עמדת המשיבים לפיה אין בטענות אלה כדי לבסס חריגים להגנה המוענקת בדין למחזיקים בנכס. עוד נקבע, בהתבסס על הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה, כי המבקש יפנה את הנכס תוך שבועיים ממתן פסק הדין. למען שלמות התמונה יצוין כי המבקש הסכים לכך כתנאי לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר התייצבות.

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש לבית המשפט המחוזי. המשיבים מתנגדים לבקשה.

ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין אשר כנגדו מוגש הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן: התקנות). עם זאת, לבית המשפט מוקנה שקול דעת לעכב את ביצוע פסק הדין (תקנות 467 ו-468 לתקנות). אמות המידה המנחות הפעלת שקול דעת זו הן סיכויי המבקש לזכות בערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. סיכוי הערעור נבחנים באופן לכאורי בלבד. מאזן הנוחות בין הצדדים נבחן באספקלריה של היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. בית המשפט אף בוחן את מידת הנזק שייגרם למבקש עקב ביצוע פסק הדין באופן מידי ביחס למידת הנזק שייגרם למשיבים עקב עיכובו.

בענייננו, בהעדרו של כתב ערעור בשלב זה קיים קושי מובנה להעריך את סיכויו. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, על פני הדברים המשוכה הניצבת לפני המבקש במסגרת הערעור נראית גבוהה. זאת, שכן לכאורה אין למבקש זכויות עצמאיות במושכר אשר מקנות לו הגנה טובה כנגד פינויו.

אשר למאזן הנוחות. כידוע, בית המשפט אינו דוחה בנקל בקשה לעיכוב ביצוע שעניינה פינוי בעל דין ממקרקעין. הנחת היסוד במקרים אלה היא כי אם יזכה המבקש בערעורו יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו. בעניין זה נקבע כי אין דומה פינוי בעל דין מדירת מגורים לפינוי מבית עסק. בעניין פינוי בית עסק נקבע כי: "זה יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים" (רע"א 3548/10 פלונית נ' פלונית 11.5.2010. ראו גם: רע"א 678/08 פרוספריטי. פי. די. אם. איי. שירותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקות בע"מ (24.1.2008)). ברם בית המשפט בוחן כל מקרה לנסיבותיו תוך בחינת "מאזן הנזקים" בין הצדדים.

אכן, כפי שהובהר לעיל, לכאורה אין למבקש כל זכות במושכר. כמו כן, לטענת המשיבים נגרמים להם נזקים עקב הפסד דמי שימוש ראויים ובשל היעדר יכולתם להפעיל את המקום במתכונתו הקודמת, עובר להשכרתו למבקש, כקפיטריה. עם זאת, בענייננו, אין להקל ראש באשר להשלכה הקשה של פסק הדין על המבקש אשר העסק משמש כמקור פרנסתו. נוכח תכניות המשיבים להשיב את המקום לייעודו הקודם, אף לא מן הנמנע שגם אם יזכה בערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לעומת זאת, הנזק שנגרם למשיבים הוא כספי בלבד ודחיית הפינוי לתקופה מוגבלת אינה צפויה להסב להם נזק משמעותי נוסף.

יצוין כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה היעתרות לבקשה מאיינת את ההחלטה שנתנה בהסכמת הצדדים לפיה המבקש יפנה את המושכר תוך שבועיים וזאת כתנאי לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר התייצבות. הסכמה זו עניינה הגבלת משך הזמן שיינתן למבקש במסגרת פסק הדין על מנת להתארגן לעזיבת המושכר. בהיעדר הסכמה זו, יש להניח כי היה נקבע זמן ארוך יותר לצורך כך. אין לפרש הסכמה זו באופן הפוגע בזכות המבקש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

לאחר עיון בטענות הצדדים במקרה דנן, ושקילת מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, מסקנתי היא כי האיזון הראוי בין הצדדים יושג אם פסק הדין יעוכב למשך תקופה מוגבלת נוספת בכפוף להפקדה כספית אשר תבטיח את נזקי המשיבים בשל העיכוב. לפיכך ביצוע פסק הדין יעוכב למשך שלושה חודשים בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט לצורך הבטחת נזקי המשיבים בשל העיכוב בפינוי. הסכום יופקד עד יום 21.6.15. יופקד הסכום במועד שנקבע - ביצוע פסק הדין יעוכב עד יום 10.9.15. לא יופקד הסכום עד המועד הנ"ל - יפונה המבקש מהמושכר ללא דיחוי נוסף. המבקש רשאי כמובן להגיש כל בקשה רלבנטית לבית המשפט המחוזי לאחר שיוגש על ידו ערעור על פסק הדין.