ת"א 55796-09-11 רובנוביץ ואח' נ' אנג'ל ואח'

 א.ההליך והצדדים לו

 1.נתבע 1 (להלן אנג'ל) היה מנהלן של נתבעות 2 עד 4 ובעל מניות בהן; אין על כך מחלוקת. נתבעות 2 ו-3 נמכרו על-ידי אנג'ל, בעוד שנתבעת 4 נותרה בבעלותו אך חל שינוי בשמה ובתחום פעילותה. לטענת התובעים, הועסק נתבע 5 כשכיר אצל הנתבעות 2 עד 4; הנתבעים כפרו בכך והטעימו כי העסקתו של נתבע 5 (להלן בן ארויה) הוגבלה לנתבעת 2.

2.בשנת 1995 רכשו התובעים, בני-זוג, יחידת נופש במלון קלאב אין אילת, מכוחה היו זכאים לצאת לנופש במלון זה בשבוע העשרים-ושניים מדי שנה בשנה (להלן היחידה); גם על כך אין חולק. במועד רכישת היחידה היו התובעים בשנות הארבעים לחייהם; את היחידה קנו מחברה בשם קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ (להלן קלאב הוטל או הרשת).

3.ביום 27.12.2005 נחתם הסכם בין התובעים מזה לבין הנתבעת 2 (להלן גם 'מיקס') מזה. בלב-ליבה של המחלוקת שניטשה בין הצדדים ניצבה שאלת טיבו ומהותו של ההסכם שנחתם במועד זה (להלן ההסכם).

לגרסת התובעים, נועד ההסכם למכירת זכויותיהם ביחידה באמצעות 'מיקס' על-בסיס הערכת שווי בסך של 25,000 דולר, כך שלאחר ביצוע המכר תועבר תמורתו לתובעים על-ידי 'מיקס' בניכוי עמלה בשיעור כ-12%. לגרסת הנתבעים, נועד ההסכם לפטור את התובעים מנטל הנשיאה בדמי החזקה שנתיים קבועים שהיו כרוכים בבעלות ביחידה. המתווה שאומץ לשם כך בהסכם היה העברת הזכויות ביחידה ל'מיקס' תוך הצטרפות התובעים למועדון הנופש שלה כנגד תשלום סכום חד-פעמי. כנגד תשלום זה יהיו התובעים זכאים לצאת לחופשה ביחידות נופש שנכללו במאגר של המועדון – כל זאת במגוון מלונות ויעדים, מבלי שהם יוגבלו לשבוע ספציפי בשנה וכשהתובעים נושאים בתשלום רק בגין חופשה שנוצלה בפועל, ללא חיוב בדמי החזקה שחלים באופן קבוע (להלן המועדון). יאמר מיד: על-פי תוכנו ולשונו הברורים, מצדד ההסכם בעמדת הנתבעים; התובעים, למעשה, אינם חולקים על כך.

4.התובעים עתרו לסעדים חוזיים שנסמכו על הנחה כי תוכן ההסכם הוא כנטען על-ידם. כסעד עיקרי ביקשו לאכוף על הנתבעים את העסקה שלשיטתם נכרתה באמצעות ההסכם, דהיינו, תשלום שווי היחידה בסך של 25,000 דולר בהפחתת עמלה בשיעור 12% ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש ינואר 2006 – ובסך הכול 139,141 ₪ ליום הגשת התביעה. עוד ביקשו התובעים כי יושבו להם מלוא הסכומים בהם נשאו בקשר עם חברותם במועדון, בסך כולל של 40,806 ₪ ליום הגשת התביעה. כסעד חלופי ביקשו להשיב את הגלגל לאחור, להחזיר את הזכויות ביחידה על-שמם וכן לחייב את הנתבעים לשלם להם דמי-שימוש ראויים בסך 50,000 ₪ בגין החזקתם ביחידה משנת 2006.

5.התובעים לא חלקו על כך שתוכן ההסכם – וכך גם תוכנם של מסמכים אחרים שנחתמו בקשר עמו, אינם תואמים את גרסתם בדבר טיבה ומהותה של העסקה שקשרו עם 'מיקס'. התובעים ביקשו להתמודד עם הפער הגלוי והמהותי בין מסמכי ההסכם לאשורם לבין העסקה שביקשו הם לכונן באמצעותם בשני מישורים. במישור הפרטי הנוגע להם טענו כי כריתת ההסכם הייתה נגועה בשלל פגמים ברצון, תוך שהם היו קורבן למרמה והונאה, עושק וכפיה מצד הנתבעים [ר' למשל סע' 38 בכתב-התביעה וסע' 26 בתצהיר התובעת ת/1]. במישור רחב יותר יחסו התובעים לנתבעים מערכת הונאה ומרמה שיטתית שנועדה לנצל את מצוקת קורבנותיהם – בעלי יחידות מסוגם של התובעים [סע' 2-1, 12 ו-38 בכתב-התביעה וסע' 26 ב-ת/1]. לשם הוכחת טענה זו השליכו התובעים יהבם על חקירת משטרה שהתנהלה בעניינם של הנתבעים, על גזר-דין שניתן נגד אנג'ל ובן ארויה בפרשה אחרת ועל פסק-דין בעניינם שהניב הליך אזרחי אחר.

6.נגד נתבעת 2 – היא 'מיקס', ונגד נתבעת 3 (להלן גם 'טיימינג') ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה בתאריך 28.3.2013; ההליך התברר ביחס לנתבעים הנותרים (שיכונו יחדיו הנתבעים) – הם אנג'ל, בן ארויה ונתבעת 4 (להלן גם אנג'ל טורס). לתמיכת התביעה נשמעה עדות יחידה של התובעת. בפתח הבירור ויתרו התובעים על עדות התובע, אף שהלה הגיש תצהיר בעל תוכן זהה לתצהירה של התובעת [עמ' 8 לפרוטוקול בש' 26-25 והחלטה בעמ' 9]. מן העבר השני של המתרס העידו אנג'ל ובן ארויה. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון, זולת אם צוין אחרת.

ב.ברקע ההסכם