ת"א 55714-06-15 פלד נ' ברמי

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה לביטול ההחלטה המעניקה פטור מאגרה למשיב ולביטול ההחלטה להגשת פסיקתא, מצאתי כי יש מקום לבטל את ההחלטות ולאפשר למבקש להגיש תגובתו לבקשת הפטור.

כפי שציינתי בהחלטה קודמת, הרי שלפי הפסיקה יש מקום, במקרים מסויימים, לקבל גם את עמדת הצד שכנגד לבקשת בעל דין לפטור מאגרה (פרט לעמדת המדינה) שכן במקרים רבים בידי הצד שכנגד עשויים להיות נתונים העשויים לשפוך אור על יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור, ובכך להניח תשתית ראייתית שתעמוד בבסיס ההחלטה האם אכן יש מקום ליתן פטור מאגרה אם לאו. ואכן כך הוריתי בהחלטת יום 1.11.15 ואף קבעתי יש למסור את הבקשה במסירה אישית למבקש.

מסירה אישית, משמעה כי על בעל הדין למסור בעצמו פיזית את כתב בי דין לנמען או שיכול הוא להסתייע בחברה או גוף המבצעים מסירות משפטיות, אשר הם אלו המוסרים פיזית ואישית את כתב בי דין לנמען. את הדבר ניתן ללמוד מלשון תקנה 475 ואף מתקנה 475א' שבה יש הבחנה בין מסירה אישית עליה הורה בית המשפט לבין מצב בו בית המשפט לא הורה על מסירה אישית, שאז ניתן לבצע מסירה בדואר רשום עם אישור מסירה. כאמור, במקרה זה הוריתי על ביצוע מסירה אישית ולא על משלוח בדואר רשום, כפי שעשה המשיב.

אף אם נקבל, ולו בדוחק, כי בקשת הפטור והחלטת יום 1.11.15 נשלחה לכתובת המבקשת ברח' המסילה 70 בהרצליה, הרי שלעניין זה אני מקבל את הסברו של המבקש כאמור בבקשה ובתצהיר, כי מדובר בכתובת ישנה שאין הוא דר בה ולא מבקר בה באופן סדיר וקבוע, טענה שלא נסתרה; הדבר גם משתלב עם כך שהמבקש לא הסתיר את כתובותיו במסגרת הבקשה אלא דווקא פירט את כתובת המגורים והמשרד, ולא מדובר בבעל דין המתחמק מלמסור כתובתו. עוד יש לציין כי תמוה מדוע בחר המשיב למען כתבי בי דין דווקא לכתובת שציין ולא לכתובת משרדו של המבקש, כאשר בנסיבות העניין דווקא כתובת זו היא הכתובת הטבעית להמצאת כתבי בי דין ובפרט שמדובר בכתובת הידועה למשיב ואשר ממילא ניתן לבררה בקלות. ספק אם יש בהתנהלות זו תום לב. יחד עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, אין בדברים אלו כדי לשנות מכך כי המשיב לא ביצע מסירה אישית כנדרש, קרי לידיו ממש של הנתבע.

נוכח סכום התביעה הגדול, אין לי ספק כי לאור טענות המבקש בבקשה הנוכחית, הרי אילו היה מקבל את הבקשה והתביעה לידיו כנדרש היה טורח להגיש את תגובתו. המבקש שהינו עורך דין, מוחזק כמי שיודע היטב מה המשמעות של אי הגשת תגובה לבקשה או כתב הגנה, בפרט כאשר מדובר בתביעה בסכום של כמעט 2.5 מיליון ₪, ולכן סביר להניח כי היה מגיב ולא מניח לדברים כך סתם. ולכן, זוהי אחת הסיבות שבעטיין הוריתי למשיב לבצע מסירה אישית: קרי שכתבי בי דין ימסרו פיזית ואישית לידיו של המבקש.

מעיון במערכת נט המשפט עולה כי לכל המוקדם צפה המבקש בתיק ביום 3.7.16, ולכן אני מקבל את טענתו שגם היא לא נסתרה כי רק במועד זה נחשף לתיק ולא במועד מוקדם יותר. כפי שהבהרתי לעיל, אין זה סביר כי המבקש היה נשאר אדיש לתביעה אישית כנגדו על סך של כ – 2.3 מיליון ₪ אם היה יודע עליה מוקדם יותר. לכן, הרי שממילא בקשת הביטול הנוכחית הוגשה במניין הימים החוקי להגשתה, שכן לאור פגרת הקיץ יכול היה המבקש להגיש את הבקשה עד ליום 12.9.16 (בהנחה, המקובל עליי כאמור, שביום 3.7.16 ידע לראשונה על התיק). עוד יש לציין כי בתיק אכן הגיש המשיב בקשה למתן פסיקתא וניתנה הוראה להגישה, אולם לאור השתלשלות העניינים וטענות המבקש אף כנגד התביעה גופא (טענות נכבדות המצדיקות בירור לכשעצמן), ברי כי אין מקום לחתום על הפסיקתא במנותק מהבקשה הנוכחית ומטענות המבקש.

נוכח דברים אלו, אני מבטל את ההחלטה בעניין הפטור מאגרה והן את ההחלטה כי על המשיב להגיש פסיקתא.

המבקש יגיש תגובתו לבקשת הפטור בתוך 20 יום.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.