ת"א 55606-06-14 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אוחנה

1.האם תקופות מאסרו של הנתבע שוללות את האפשרות כי יוכר כדייר ממשיך? בהתאם להחלטה בקדם המשפט ניתן פסק הדין על בסיס ההנחה העובדתית (שאינה מקובלת על התובעת) כי למעט תקופות מאסרו של הנתבע גר בדירה עם הדיירת החוזית.

רקע וטענות הצדדים

2.בין התובעת לאלמלם פני ז"ל (להלן: הדיירת החוזית) נערך הסכם שכירות ביחס לדירה בשדרות לכיש 42/21 (1500/21 לפי רישומי התובעת) בקרית גת (להלן: הדירה). הדיירת החוזית נפטרה ביום 26.2.14. הנתבע הינו בנה של הדיירת החוזית וביקש מעמד של דייר ממשיך. וועדת אכלוס עליונה דחתה בקשתו של הנתבע בהחלטה מיום 26.8.14 מאחר ונמצא כי לא גר עם הדיירת החוזית לפני פטירתה ולא זכאי לדיור ציבורי לפי הכללים.

כתב התביעה נסמך גם על ביקורי המעגל וגם על תקופות מאסרו של הנתבע כשוללים זכותו להכרה כדיין ממשיך. בהתאם להחלטה בקדם המשפט סיכמו הצדדים על בסיס ההנחה העובדתית כי הנתבע גר בדירה, למעט במועדים בהם שהה במאסר.

3.לטענת התובעת, כדי להכיר בנתבע כדייר ממשיך היה עליו להוכיח כי גר ברציפות עם הדיירת החוזית, 4 שנים קודם פטירתה, קרי מיום 26.2.10. התובעת הפנתה לנוהל העדכני להסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים (הוראה 8/19 מיום 18.8.15) ,אשר חוזרת על האמור בנוהל קודם, בדבר הצורך במגורים בדירה ברציפות בסמוך לפני פטירת הדייר החוזי כאשר הרציפות אינה נגרעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות במהותן כגון שירות מילואים או אשפוז. לטענת התובעת על בסיס הנוהל ופסיקת בית המשפט העליון ולאור משך תקופות מאסרו של הנתבע, אינו זכאי למעמד של דייר ממשיך.

הנתבע אינו חולק על הצורך במגורים רצופים של ארבע שנים עם הדיירת החוזית, אולם טוען כי לאור תקופות מאסרו, יש לראות במאסר כהיעדרות קצרה וארעית. בסיכומיו טען כי קיימת החלטה עקרונית של עמידר לפיה רק אסירים אשר שפוטים לתקופת מאסר של מעל לשלוש שנים לא יוכרו כדיירים ממשיכים, ונוכח תקופות מאסרו אין לשלול ממנו מעמד זה. נטען כי גר כל חייו בדירה ושלילת זכאותו להיות דייר ממשיך אינה מוצדקת מאחר ולא איבד את הזיקה לדירה אלא התמכר לסמים ובעקבות כך נכלא לתקופות שונות.

דיון והכרעה

4.התקופה הקובעת לבחינת זכאותו של הנתבע הינה מיום 26.2.10 עד לפטירת הדיירת החוזית ביום 26.2.14. לפי תעודת עובד הציבור, בתוך תקופה זו שהה הנתבע במאסר במועדים הבאים (לא התחשבתי במאסר בן 3 ימים בתוך התקופה):

מיום 15.7.10 עד ליום 2.4.12.

מיום 4.9.13 עד ליום 26.2.14 (הנאשם המשיך לרצות את מאסרו האחרון עד לאחר הגשת התביעה ושוחרר ביום 30.11.14).

הצדדים חלוקים בסיכומיהם בחישוב מניין תקופות המאסר, אולם מרישומי שירות בתי הסוהר המפורטים לעיל עולה כי בתקופה הקובעת שהה במאסר תקופה של 20 חודשים ו- 18 ימים בתקופה ראשונה ובתקופה השנייה 5 חודשים ו- 22 ימים נוספים. תקופת מאסרו הכוללת של הנתבע במהלך 48 החודשים בהם נבחנת זכאותו כדייר ממשיך עומד על כ- 26 חודשים, כאמור בסיכומי התובעת.

על בסיס נתונים אלו אבחן להלן האם זכאי הנתבע למעמד של דייר ממשיך.