ת"א 55601-03-11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' מסאמרה

1.האם חייב הנתבע, שחתם על ערבות מתמדת שאינה מוגבלת בסכום לחובות חברה שהקים, בפרעון יתרת חובה של החברה לבנק? השאלה המרכזית נוגעת לתוקף ערבותו לאור העובדה כי סמוך לאחר הקמת החברה ופתיחת החשבון נוהלו החשבון והחברה על ידי אדם אחר.

רקע וטענות הצדדים

2.התובע (להלן: התובע או הבנק) הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים בגין יתרת חוב שנותרה בחשבון. נכון ליום 27.03.11 הגיעה יתרת החובה בחשבון לסך של 116,483 ₪. הנתבעת 1, נ.ב.מ. חקלאות בע"מ (להלן: החברה) התאגדה ביום 02.07.06. הנתבע 2, בקרי ניסים, הוא בעל השליטה ומנהל החברה, נכון למועד הגשת התביעה, וערב לחיוביה מכח כתב ערבות מתמדת מיום 24.10.06. הנתבע 3 (להלן: הנתבע) חתם על מסמכי ההתאגדות של החברה, פתח את החברה על שמו והיה בעל השליטה ומנהלה הראשון.

עיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת ועולות ממסמכי הבנק ורשם החברות. גם שיעור החוב אינו שנוי במחלוקת והגנת הנתבע עוסקת בתוקף ערבותו.

בתאריך 05.07.06 פתחה החברה, באמצעות הנתבע, את החשבון מושא התביעה בסניף התובע בנתיבות. ביום פתיחת החשבון חתם הנתבע על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב, במסגרתה התחייב לפירעון הסכומים שיגיעו לתובע מהחברה בכל דרך.

ביום 11.07.06 הצטרף הנתבע 2 לחשבון כמורשה חתימה. ביום 15.08.06 בוצעה גריעת הנתבע מהרשאתו לחתום בשם החברה. ביום 13.8.06 הועברו מניות הנתבע לנתבע 2 וחדל הוא מהיות בעל עניין בחברה (מודעות הבנק לגריעתו מהחברה מהווה פלוגתא מרכזית במחלוקת). ביום 24.10.06 חתם הנתבע 2 על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב של החברה כלפי התובע, בנוסף על ערבותו של הנתבע. לשיטת הנתבע ערבות זו החליפה את ערבותו.

החשבון התנהל ביתרות שונות, בעיקר יתרות חובה, במשך כשלוש שנים עד שביום 31.05.09 חתמה החברה על הסכם הלוואה ונטלה מהתובע סכום של 150,000 ₪ לצורך כיסוי יתרת חוב שהיתה בחשבון. החברה לא עמדה בהחזר ההלוואה ויתרת חובה של החברה בחשבון הגיעה לסך של 116,483 ₪.

3.התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום חובות החברה, מכוח חתימתו על הסכם הערבות.

בהחלטתי מיום 22.05.12 ניתנה לנתבע רשות להתגונן ותצהירו הפך לכתב הגנה. כנגד הנתבעים 1 ו-2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבע 2 נמצא בהליך פשיטת רגל.

לטענת התובע, מאחר והנתבע חתם על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, הוא ערב לחובה של החברה ועל כן יש לחייבו בתשלום החוב. לטענתו ביום 15.8.06 נגרע הנתבע רק מהרשאתו לחתום בשם החברה, אולם לא התבקש התובע לפטור אותו מערבותו. לפיכך עומד התובע על תוקף הערבות בגין החובות שנוצרו במשך השנים ונותרו במועד הגשת התביעה.

במסגרת טענות הנתבע אשר פורטו בבקשת רשות להתגונן, טען הנתבע כי הוא והנתבע 2 החליטו לפתוח עסק משותף בתחום הגינון וההשקיה ולנהל אותו כחברה בע"מ. מאחר וכנגד הנתבע 2 התנהלו תיקי הוצאה לפועל ומחשש שהבנק יסרב לפתוח עבורו חשבון בנק, הוחלט כי הנתבע הוא אשר יפתח את חשבון הבנק על שם החברה ואף יהיה מורשה החתימה בחשבון. זמן קצר לאחר פתיחת החשבון הסתבר לנתבעים כי לא יוכלו לעמוד בנטל הכלכלי שבניהול העסק, אף מאחר ורשויות המע"מ סירבו לאפשר לנתבע פתיחת תיק עוסק מורשה, ועל כן החליט הנתבע לסיים את פעילותו בחברה. לטענת הנתבע, הנתבע 2 ביקש כי החשבון יישאר בבעלותו וכי השליטה בחברה תעבור אליו והוא הסכים לכך. בחודש יולי 2006 הוצא הנתבע מהחשבון ושותפותו בעסק בטלה. הנתבע טען בנוסף כי ביום 15.08.06 בוצעה גריעתו מהחשבון, על כל המשתמש מכך והוא חדל מלשמש אף כבעל מניות, דירקטור ומורשה חתימה בחברה. הנתבע טען כי בעיניו פעולת גריעתו מהחשבון כללה אף את ביטול ערבותו. בנוסף טען כי על התובע היה להודיע לו שנותר ערב בחשבון ולבקש את אישורו לכך. הנתבע הדגיש כי במועד גריעתו לא היה החשבון ביתרת חובה וממועד זה לא ביצע כל פעילות בחשבון או פעילות בנקאית אחרת ואף לא ביקר בסניף מושא התביעה.