דודי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

זוהי תביעתה של אלמנה לתגמולי ביטוח חיים של אישהּ שנפטר וכן לשכ"ט הוצאות וריבית עונשית מיוחדת בשל עיכוב כספים שלא בתום־לב.

א. רקע והליכים קודמים

המנוח גיל דודי ז"ל, חקלאי, נפטר לפתע במהלך עבודתו ביום 17/09/18, והוא בן 36. המנוח הותיר אחריו אלמנה, היא התובעת, ו־3 ילדים בגילאי 8, 3.5 ו־2.5 שנים.

התובעת פנתה לנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח ביום 30/09/18, ולאחר מספר ימים פנתה לב"כ על־מנת שיסדיר את העניין עבורה.

ביום 25/11/18 הוגשה תביעה נגד הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח חיים של המנוח. התביעה עמדה על סך 2,214,908 ש"ח נכון ליום הגשתה.

משלא הוגש כתב הגנה, נתן חברי, כב' הרשם הבכיר בנימין בן־סימון, ביום 09/01/19 פסק־דין בהיעדר הגנה, ובו נפסק סכום התביעה בסך 2,124,908 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה על־פי חוק פסיקת ריבית והצמדה כפי שנתבקש, וכן החזר אגרה ושכר טרחה שפסק כב' הרשמ"ב, שלא כבקשת התובעת, בסך 57,750 ש"ח.

ביום 16/01/19 הוגשה בקשה לביטול פסק־הדין ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה. החלטת כב' הרשמ"ב, הייתה בנוסח זה "כתב הגנה יוגש עד יום 15/03/19", והוא הסעד שהתבקש בסעיף 2 לבקשה.

חלפו חודשיים נוספים, וביום 14/03/19 הודיעה הנתבעת לבית־המשפט בהודעה מטעמה בלבד, כי "החליטה לקיים את פסק־הדין שניתן על־ידי בית־המשפט בתיק זה, ולא להגיש כתב הגנה בתיק", וכי הודיעה על כך לב"כ התובעת. החלטת כב' הרשמ"ב ניתנה באותו יום, ובה נאמר "מורה למחוק את התביעה, אלא אם תעלה התנגדות תוך 20 יום".

שלושה ימים לאחר מכן הוגשה תגובת התובעת, ובה נטען כי יש לתת פסק־דין על מלוא סכום התובענה, בצירוף הוצאות, שכר טרחה בסך כולל של 2,400,832 ש"ח, ועל זאת להוסיף והפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. בבקשתו זו פירט ב"כ התובעת את כול התלאות אשר עברה התובעת מיום פנייתה לחברת הביטוח (30/09/18), וטען כי התובעת התקשרה עם משרדו בהסכם שכר טרחה וכי יש לחייב את הנתבעת בשכר טרחה מופחת בשיעור של 10% ובריבית המיוחדת הקבועה בחוק חוזה הביטוח למבטח אשר לא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת, ועשה כן שלא בתום־לב. הנתבעת טענה בתגובה כי "ניתן פסק־דין חלוט, לרבות קביעה בעניין שכר הטרחה", ומשלא הוגש עליו ערעור אין אפשרות לשנותו.

לאחר קבלת התשובה החליט כב' הרשמ"ב לקיים דיון בפניו ביום 28/04/19. בתום הדיון הבהיר בהחלטה כי פסק־הדין שניתן ביום 09/01/19 בוטל בהחלטה מיום 15/03/19. משנתגלעה המחלוקת אשר להבנתו עברה את גבול סמכותו של רשם בכיר, העביר את הדיון בתובענה בפני מותב זה.

בית־המשפט קבע דיון בפניו בהקדם האפשרי. הצדדים ביקשו לדחותו מעט, וביום 26/05/19 התקיים הדיון. לשאלת בית־המשפט הודיע כי גם הסכום שאינו שנוי במחלוקת לא שולם, כי לא קיבל מספר חשבון שאליו ניתן להעביר את הכסף. בית־המשפט נתן על־אתר פסק־דין חלקי, ולפיו תשלם הנתבעת לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, 2,122,915 ש"ח, הוא הסכום שבו הודה ב"כ הנתבעת, וכן ציין במסגרת פסק־הדין את מספר החשבון שאליו ישולם הסכום.

בדיון ביקש ב"כ הנתבעת לחקור את התובעת. בחקירה הנגדית נשאלה התובעת על ביטוחים שונים שהיו או שלא היו למנוח, ושם תיארה את קורותיה בפניות לנתבעת. הסתבר כי התובעת סברה שהסדרת העניין תהיה פשוטה, ממש כמו שיחות הטלפון שכרתו את חוזה הביטוח, אך התבדתה. ביום 07/10/18, כאשר הבינה כי היא וילדיה זקוקים לכספים לקיומם וכי איננה מצליחה ליצור קשר פורה עם חברת הביטוח, פנתה לעורך־דין. עוד נשאלה התובעת שאלות שונות על המקום המדויק של פטירת בעלה, הסיבות לפטירתו, וסוגיית טופס הוויתור על סודיות רפואית אשר נחתם על־ידה ללא שמות הילדים וללא צו ירושה.

ב. טענות הצדדים

בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי התובעת נדרשה לשירותיו, כי המסמכים הנדרשים הומצאו במועד, וכי אין ולא הייתה כול סיבה לעכב את תשלום הכספים לתובעת. כן עתר ב"כ התובעת לריבית העונשית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

הנתבעת טענה כי מקור העיכובים בכך שלא התקבל ויתור על סודיות רפואית שחתום על־ידי התובעת גם בשם הילדים וכן צו ירושה, קופת החולים סירבה להעביר את החומר הרפואי, וכי יש למנות את המועד לתחילת מירוץ הזמן במועד שבו החזיקה המבטחת במידע ובמסמכים הדרושים לשם בירור החבות, כאמור בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח. הנתבעת האשימה את התובעת בניסיון למחטף והפנתה לתכתובות שנערכו בינה לבין התובעת. ב"כ הנתבעת הסכים כי הייתה רשלנות מצד הפניקס שלא הגישה כתב הגנה, אך אין הדבר גורע מחוסר תום־הלב של התובעת בבקשה פסק־דין כאשר היא יודעת שאין לנתבעת את החומר הרפואי.

לשאלת בית־המשפט הודה ב"כ הנתבעת כי לא דרש את יפוי הכוח המיוחד ואת צו הירושה ברשימה שהוגשה במכתבו הראשון או בטופס התביעה הסטנדרטי, אך לגישתו אין הדבר גורע מזכותו לדרוש מסמכים נוספים לאחר מכן. את דבריו סיים ב"כ הנתבעת בכך שלא היה צורך בתביעה, ואילו הייתה התובעת ממציאה את כול המסמכים הנדרשים ומחכה את הזמן הנדרש, הייתה מקבלת את הכספים ללא צורך בתביעה.