ת"א 55567-07-13 בוטל נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

בלבד.

נסיוני מלמד (וכך ניתן לראות גם בבחינת התלושים שהוצגו)- כי תלושי שכר של נהגי אגד, בפרט הקבועים, אינם דומים לתלושי שכר "שגרתיים". השכר מורכב מרכיבים שונים ומשתנים, חלקם תלויי עבודה בפועל וחלקם לא. בנוסף, במקרה של התובע, שכרו משולם גם בגין שנ"ס. בתלושים לח' 2-3/13 , דהיינו- בתק' א"כ המאושרת, אין עבודת שנ"ס (למעט כמות נמוכה בח' 2/13, כנראה עד שנפגע. הערה: התלושים לחודשים 5-6/13 שנסרקו הינם של רעייתו שפרה, ואלו של התובע לאותם חודשים לא נסרקו, אך ממילא תק' זו לא תלקח בחשבון, ראו לעיל. בתלוש הבא שנסרק עם התחשיב, של חודש 7/13 (שיתכן ומשקף עבודה בחודש מאי), יש ביטוי לביצוע שנ"ס. בעמ' השני של התלוש לחודש 7/13 מצוין מספר ימי העבודה לחודשים 1-7/13. בכולם - הכמות הינה 25 ואילו בחודש יוני- ריק. ואולם- לנוכח ההפרש בין הסכום השנתי המצטבר על פי התלוש לחודש 4/13 והתלוש הבא שנסרק- של ח' 7/13, הפרש המגיע לכמעט 30,000 ₪ ברוטו, ברור שהיו הכנסות הן בח' מאי והן בח' יוני של אותה שנה. יכולתי להוסיף כהנה וכהנה, אך דומה שדי בכך כדי להמחיש מדוע יתכן שהתחשיב שערכתי בראש נזק זה אינו בהכרח מדויק, אם כי אני מקווה שהוא קרוב למציאות, בהתחשב בכלים שבידי בשלב זה. כדי לסבר את העין, לאחר גיבוש הסכומים, בדקתי ומצאתי כי הסכום אליו הגעתי ביחס לעבר, אינו שונה משמעותית מהרבע נ' שהתובע היה זכאי לו לו שולמו ד"פ לידו ולא לידי המעביד.

אין חולק כי בפועל- לפחות מאז ח' 9/13 ועד להווה- אין הפסדי שכר.

לסיכום נושא זה: יש לפסוק לתובע הפסדי שכר בגין כחודשיים א"כ, למרות קביעת המומחה שאינה שונה משמעותית מקביעת המל"ל. תקופה זו אף חופפת לתק' שבה ניתנו אישורי א"כ שאינם רטרואקטיביים ע"י רופא המשפחה של התובע, כמפורט לעיל. ד"פ שולמו למעסיק. קיים הפרש בין ההכנסות ערב התאונה ואלו שבחודשיים אחריה. על פי הפוליסה- מכל הפסד יש ממילא לנכות ה"ע בגין 7 ימי א"כ ראשונים. ערכתי חישוב של ההפסד לעבר כמיטב הבנתי על פי המצוי בפני, תוך שאני מתחשבת בכך שבתק' א"כ המאושרת לא שולמו רכיבים המשולמים כאשר עובד. ההפרש בין שכרו ערב התאונה לשכר על פי התלושים לח' הרלבנטיים נלקח בחשבון על ידי. ככל שהתיק לא יסתיים בהסדר- יהא על התובע להגיש ראיות משלימות ביחס לפריט זה, אך אני מקווה שהערכתי משקפת את כל שיש להתחשב בו לצורך הענין, ולו לצרכי פשרה.

באשר לעתיד- נותרו לתובע כשנתיים עד גיל פרישה. הוא נהג ותיק וחבר ב"אגד". היקף עבודתו ושכרו לא נפגעו ואין להניח כי יפגעו בעתיד, עד שיפרוש מעבודתו, בין אם בגיל פרישה ובין אם מאוחר יותר, הגם שלא הוכח בשלב זה כי הדבר רלבנטי כיום מבחינת המעסיק. לטעמי- אין לקחת בחשבון בשלב זה פרישה מאוחרת, אך גם לו סברתי אחרת- לא היה בכך כדי לשנות משמעותית, אם בכלל, את הסכום המוצע.

אציין עם זאת, כי לא נעלם מעיני כי הנכות המזערית שזקף המומחה לתאונה מצטברת לנכות קודמת ומביאה את התובע לנכות של 10%, הגם שרק שליש הימנה נזקף ע"ח התאונה. אף לא נעלם מעיני כי המומחה ציין שיתכן ויזדקק לניתוח בעתיד. לתובע בעיות רפואיות נוספות שלא נקשרו לתאונה, אך הוא עבד ועובד בכל זאת. את כל אלה שקלתי ושקללתי לצורך חישוב הפיצוי המגיע בגין פגיעה מינימלית תיאורטית, אם בכלל, בכושר השתכרותו של התובע עד גיל פרישה. החישוב נעשה באופן גלובלי.

על פניו, אלמלא דובר בנכות מצטברת כאמור- למעט בתק' א"כ של כחודשיים, התובע לא היה זכאי לעזרה בגין הנכות המזערית שקבע המומחה. ואולם- בשים לב לכך שנכות נמוכה זו, הפכה אותו מאדם שנכותו כ- 6.66% בקרסול, לכזה הסובל מ- 10%, ראיתי לקחת בחשבון פיצוי מסויים, לא גבוה, בפריט של עזרת הזולת.

הוצאות רפואיות- מכוסות ע"י המל"ל.

הפיצוי בראש הנזק הלא ממוני (כאב וסבל) נבלע בה"ע על פי הפוליסה.

נתתי את הדעת לכל הנ"ל ועוד.

על יסוד כל המצוי לפני בשלב זה- אני מעריכה את נזקו של התובע, לצרכי פשרה, בסך של 36,700 ₪ (במעוגל). אני מזכירה שהנזק הלא ממוני נבלע בהשתתפות העצמית. מסכום זה ינוכה התשלום התכוף. אין לנכות ד"פ. ליתרה יווספו שכ"ט עו"ד בשיעור המקובל ואגרה ששולמה בפתיחת התיק.

הצעתי אינה מחייבת אף את בית-המשפט. למרות שהיא מועלית לאחר מחשבה ועיבוד יסודי של המצוי בפני בשלב זה, היא נכונה לשלב זה בלבד של הדיון אך יש בה לטעמי ולו לכאורה, כדי לאפשר לצדדים הערכת וקניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לשלב זה של הדיון.