אבישר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בעמ

זו בקשה לסילוק התביעה על הסף .

עניינה של התביעה, בחשבון שפתחו התובעים בשנת 2006, ח-ן 18201/65 בסניף רמת חן 853 ר"ג, וזאת לצורך ניהול תיק השקעות באמצעות חברת ניהול תיקים "מומנטום שוקי הון בע"מ" .

לטענת התובעים ביצעה חברת מומנטום בחשבון "פעולות אסורות", ע"י מנהל התיקים, שפעל בחשבון עד 2010.

בשנת 2011 הגישו התובעים תביעה נגד חברת ניהול התיקים, מנהל החברה, וחברת הביטוח שלה, ע"ס 560,000 ₪, שהסתיימה בהסכם פשרה מיום 17.2.14 , אשר קיבל תוקף של פס"ד ביום 18.2.14, במסגרתו שולמו לתובעים פיצויים בסך 165,000 ₪, וזאת בתמורה לסילוק התביעה וויתור הדדי של כל אחד מהצדדים על כל טענות מכל מן מין וסוג שהוא.

לטענת הנתבע, התובעים מנועים מלהגיש את התביעה לאור הוראות סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן התובעים כבר פוצו בהליך קודם בגין הנזק נשוא התביעה דנן. וכן לאור הוראות סעיף 55 לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג -1973, שכן הבנק הופטר מחובו במסגרת הסכם הפשרה עליו חתמו התובעים. ועקב חתימתם של התובעים על מסמך בו פטרו את הבנק מאחריות בגין נזקים כתוצאה מפעולות שביצע מנהל התיקים, עילת התביעה התיישנה, והוגשה בשיהוי ניכר ובלתי סביר.

נטען כי מדובר בתביעה מיותרת, בגין אותם אירועים, ואותו נזק נשוא התביעה הראשונה. מששולמו לתובעים פיצויים במסגרת התביעה הראשונה שהגישו בגין אותו נזק נשוא התביעה דנן, בנוסף התובעים התחייבו מפורשות לפטור את הבנק מאחריות לנזק שעלול להיגרם להם כתוצאה מפעולה או מחדל כלשהו של מנהל התיקים או מי מטעמו, שניתנה במסגרת ייפוי כח עליו חתמו התובעים וצורף לכתב התביעה . הפעולות שבוצעו ושהובילו לנזקים הנטענים בוצעו לראשונה בחשבון, והסבו נזקים כבר בשנת 2008, למעלה מ-7 שנים טרם הגשת התביעה כנגד הבנק, ודינה של התביעה להידחות גם מחמת התיישנות. בנוסף התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי סביר, תוך הצגת מצגים ברורים, לפיהם זנחו את זכות התביעה שלהם כנגד הבנק.

ביום 2.2.16, למעלה מ-7 שנים לאחר אותן פעולות נטענות, ובחלוף שנתיים ממתן פס"ד בתביעה הראשונה, הוגשה התביעה כאן, בגין אותו נזק , בגינו פוצו התובעים במסגרת התביעה הראשונה, ובטענה כי הבנק התעלם מאותן פעולות אסורות שביצעה "מומנטום", ולא עדכן את התובעים אודות אותן פעולות, והתובעים אף מציינים בכתב התביעה כאן כי הפיצוי הנדרש מן הבנק כעת מהווה את "ההפרש, קרן בלבד, בין הסכום אשר הופקד ע"י התובעים בחשבון ההשקעות עם פתיחתו (526,000 ₪ ) בניכוי הסכום אשר נותר בחשבון במועד ביטול ייפוי הכח של מנהל ההשקעות (112,000 ₪), ובניכוי הפיצוי אשר קיבלו התובעים מחברת הביטוח אשר ביטחה את מומנטום (138,257 ₪) בצירוף פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש". והתביעה כעת אינה אלא ניסיון פסול מצד התובעים לפצל באופן מלאכותי את נזקם, ולזכות שלא כדין בהזדמנות שניה להגדלת הפיצוי אותו הסכימו לקבל בגין אותו נזק במסגרת התביעה הראשונה, וכאשר אף לשיטת התובעים מדובר בתביעה בגין אותו נזק.

סעיף 83 (ב) לפקודת הנזיקין קובע כי תובע שבחר להגיש מספר תובענות נפרדות בגין אותו נזק , ממצה את זכות התביעה שלו בגין נזק זה, עם מתן פס"ד בתביעה הראשונה, ומרגע זה נחסמת בפניו האפשרות לקבל סכום גבוה מזה שקיבל, כאשר הרציונל העומד בבסיס סעיף 83 (ב) , ייעול פעולת המערכת השיפוטית, ונועד לצמצם את ההתדיינות המשפטית בגין נזק מסוים, שהרי ללא קיומו, היתה נפתחת בפני תובעים האפשרות "לנסות מזלם" בהתדיינות נפרדת, עם כל אחד מהנתבעים הפוטנציאלים בגין אותו נזק, ובמטרה להשיג את סכום הפיצויים הגבוה ביותר, תוך העמסת עלויות מיותרות על כלל הצדדים המעורבים ,בנוסף כאשר התביעה הראשונה הסתיימה בפשרה, בהסכמת הצדדים, ממלא סעיף 83 (ב) מטרה נוספת והיא הגנה על ציפייתם המוצדקת של הצדדים להסכם הפשרה, שלא יצטרכו להיגרר להתדיינות משפטית נוספת בגין יתרתו של הנזק, ואשר בגינו התפשרו.

בנוסף נטען כי קבלת פיצוי במסגרת פס"ד שניתן על דרך הפשרה, אינה גורעת מהעיקרון הקבוע בסעיף 83 (ב) , לפיו עם מתן פס"ד ראשון או השגת הסדר ראשון – מוצתה עילת התביעה הנובעת מן הנזק ולא ניתן לתבוע יותר בגינו.

נטען כי התובעים מנסים ל"עקוף" את הוראות סעיף 83 (ב) על ידי העלאת טענות בעילות חוזיות , אולם מעיון בכתב התביעה, ברי כי מדובר בעילות נזיקיות, שעניינן עצימת עיניים נטענת, למתרחש בחשבון התובעים, אשר נוהל ע"י מומנטום, ואי מתן התראה בקשר לפעילות החריגה שהתבצעה בו. התובעים אינם מצביעים על סעיף חוזי ספציפי אחד, אותו הפר הבנק לאורך שנות הפעילות בחשבון .

התובעים מנועים מהגשת התביעה גם לאור סעיף 55 (ג) לחוק החוזים, מאחר שבחתימה על הסכם הפשרה הופטר הבנק מכל חיוביו כלפי התובעים. הסעיף נועד להסדיר את ניגוד האינטרסים שעלול להיווצר לאחר הפטרת חייב אחד מתוך קבוצת חייבים בתשלום חובו.

בסעיף 6 להסכם הפשרה , התחייבו הצדדים לוותר באופן הדדי על כל טענה מכל מין וסוג שהוא, התובעים לא ציינו כי ההפטר שניתן לנתבעים בתביעה הראשונה מתייחס אליהם בלבד, ו/או כי התובעים שומרים על זכותם לתבוע גם חייבים נוספים בגין אותו נזק, מעורבותו של הבנק באירועים נשוא התביעה הראשונה, היו ידועים לכל הצדדים, ומובן כי הסדרת סוגיית זכויותיהם העתידיות של התובעים כלפי הבנק יכולה וראויה הייתה להיכלל בהסדר הפשרה, ומשלא נכללה בו, הדבר המלמד כי כוונת הצדדים הייתה לפטור את הבנק מהחוב בגין הנזק נשוא התביעה הראשונה. התובעים גם לא השאירו פתח להגשת תביעות עוקפות כנגדם בגין אותו נזק, שהרי לכל הפחות היו דואגים לכלול בהסכם הפשרה, תנית שיפוי, מה שלא נעשה.

נטען כי הנתבעים פטרו את הבנק מאחריות בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות ו/או מחדלים של מנהל התיקים . סמוך לאחר פתיחת החשבון , חתמו התובעים על טופס ייפוי כח לטובת מומנטום , שמטרתו לאפשר למנהל התיקים לפעול בחשבונם בבנק. בסעיף 6 לייפוי הכח הצהירו התובעים מפורשות כי פוטרים את הבנק מכל אחריות בקשר עם מעשים או מחדלים כלשהם של מנהל התיקים או מי מטעמו, לרבות פעולות שביצע הבנק עצמו בהוראת מנהל התיקים, עניין שהוא נשוא הטענות כאן, חתימת התובעים על סעיף זה, שוללת לחלוטין את אפשרות הגשת התביעה כאן.

עוד נטען להתיישנות התביעה , האירועים התרחשו למעלה מ7 שנים קודם להגשת התביעה, אין חולק כי החשבון נפתח ב 2006 , וחלק נכבד מהפעולות האסורות התבצעו בשנת 2008 – למעלה מ7 שנים לפני הגשת התביעה , ויש למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד הראשון בו בוצעו בחשבון פעולות אסורות לשיטתם. וכן נטען לשיהוי ניכר בהגשת התביעה, אשר מהווה פגם חמור, ופגיעה ביכולת ההתגוננות של הבנק.