יואב י.מ ובניו חקלאות בע"מ נ' מאיר - פסקדין

לפני תביעה כספית-שטרית, שנפתחה כבקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל, בסך 370,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה שנצברו בתיק הוצאה לפועל, שהגישה חברת יואב י.מ ובניו חקלאות בע"מ (התובעת) כנגד מאיר מאיר (הנתבע), לביצוע שיק שסורב בשל אי כיסוי מספיק וחתימת מושך לא תקינה. השיק נמשך ונחתם בחותמת החברה שבבעלות הנתבע, ובתמורה קיבלה החברה סכום של 500,000 ₪ לחשבונה, ותמורה זו לא הושבה. בגב השיק קיימת חותמת וחתימה של הנתבע כערב אישית.

על חתימה זו בגב השיק, המחייבת את הנתבע אישית בחוב, קיימת מחלוקת וטענה לזיוף ועל כך התביעה.

פרק עובדתי:

1. התובעת, יואב י.מ ובניו חקלאות בע"מ, חברה העוסקת בחקלאות (להלן: "התובעת") הגישה בהוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר כנגד החייב מאיר מאיר (להלן: "הנתבע") - הבעלים והמנהל היחיד של חברת מ.מ האקדמיה לבקר ולצאן בע"מ (להלן: "החברה"). הבקשה לביצוע אינה על מלוא סכום ההמחאה אלא לביצוע יתרת התמורה המגיעה לתובעת בגין שיק בסך 500,000 ₪ (להלן: "השיק") המשוך על שם החברה, וחתום בגבו בערבות אישית של הנתבע.

2. המחלוקת המרכזית בתיק נסובה סביב טענת הנתבע לזיוף חתימתו האישית על גב השיק, כערב, וכן טענתו כי מדובר בשיק ביטחון שניתן במסגרת הלוואה חוץ בנקאית בלתי חוקית. מנגד, התובעת עומדת על תוקפו של השיק ועל כך שחתימת הנתבע עליו אותנטית, שנחתמה על ידו, וכי השיק ניתן כבטוחה להלוואה שנועדה לצורך עסקה.

3. השיק ניתן כחלק מהסכם הלוואה מיום 3.1.2021 שנחתם בין מכלוף יואב (להלן: "יואב"), המלווה, מצד אחד, לבין החברה על ידי מנהליה, מר איפרגן יצחק (להלן: "איפרגן") ומר מאיר יצחק (איציק), אחיו של הנתבע (להלן: "יצחק"), וכן באמצעותם אישית, הלווים. ההסכם חתום על ידי יואב, המלווה, וכן על ידי איפרגן ויצחק וכן חתום בחתימה וחותמת החברה, וחתימתם מאומתת על ידי עו"ד דמרי. במסגרת הסכם ההלוואה נקבעו ההחזרים חודשיים של ההלוואה וריביות, וכן ניתנו מספר המחאות, לרבות ההמחאה נשוא התביעה. השיק נשוא התביעה, בסך 500,000 ₪, ניתן כשיק ביטחון לפקודת התובעת, ועל פי ההסכם נועד להיות מוחזק בנאמנות בידי עו"ד דמרי. יצוין כי הסכם ההלוואה ציין את יצחק ואיפרגן כמנהלים ובעלים של חברת הנתבע, עובדה שהנתבע טוען כי אינה נכונה. ואכן, סכום של 500,000 ₪ הועבר בהעברה בנקאית מהתובעת לידי החברה ביום 12.1.2021 (להלן: "ההסכם").

4. במהלך החודשים שילם יצחק לתובעת סכומים שונים לפירעון ההלוואה אך משאלה פסקו, ביום 31.10.2022, הוצג השיק לפירעון. השיק סורב על ידי הבנק ביום 2.11.2022, וזאת מסיבות של "חשבון מוגבל" ו"א.ג.מ - אין כיסוי מספיק" ו"חתימת מושך לא תקינה". משחוללה ההמחאה הוגש השיק לביצוע בהוצאה לפועל.

5. בעקבות הסירוב וכישלון התמורה, הגיש הנתבע תלונה במשטרה ביום 2.11.2022 בגין זיוף השיק, לטענתו, וזאת לאחר שנודע לו על קיומו של תיק ההוצאה לפועל.

6. החברה נמכרה, לטענת הנתבע, איפרגן היה בעת החתימה בצו חדלות פירעון, ואין ליצחק נכסים נוספים. כן נטען שהחברה היתה עם חובות רבים בעת שנמכרה, ועל פי דוחות BDI שהוגשו עולה שגם זו נעדרת יכולת פירעון.

    

   טענות הצדדים והתצהירים בתיק:

7. ביום 21.12.2022 הגיש הנתבע, באמצעות בא כוחו, התנגדות לביצוע שטר. בהתנגדותו טען הנתבע לזיוף חתימתו על השיק, להעדר חוב יסוד, וכי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית בלתי חוקית. ביום 25.12.2022 הורתה רשמת ההוצאה לפועל על עיכוב הליכים והעברת התיק לבית משפט השלום.

8. ביום 14.1.2024, התקיים דיון קדם משפט בו הצהירה התובעת כי אינה מלווה חוץ בנקאית בדרך קבע, וכי ההלוואה ניתנה לצורך עסקה. בית המשפט קיבל את בקשת התובעת למתן רשות להתגונן ללא צורך בחקירה והורה על קידום התביעה, ונקבעו מועדים להגשת תצהירי הצדדים.

9. טענות ותצהירי התובעת:

   התובעת מודה כי השיק ניתן כבטוחה לפירעון הלוואה, אך היא אינה מלווה חוץ בנקאית בדרך קבע וההלוואה נעשתה לצורך עסקה. התובעת מבקשת להציג את ההלוואה כחלק מפעילות עסקית. חתימת הנתבע על השיק כמושך היא חתימה אותנטית, וכי טענת הזיוף מתייחסת, לכל היותר, לחתימת הערבות בגב השיק, המוכחשת על ידי התובעת. התובעת מדגישה כי הכספים בסך 500,000 ₪ נכנסו לחשבון החברה ועל כן החברה נהנתה מהם.

   על פי תצהירו של איפרגן, שהוגש במסגרת תצהירי התובעת, ועליו מסתמכת התובעת, הוא קיבל את השיק מהנתבע, חתום בחתימתו של הנתבע כערב, ומסר אותו לתובעת. תצהירו מוכיח את נסיבות מסירת השיק ואת מעורבותו של הנתבע. לבקשת ב"כ התובעת, מאחר והעד אינו בשליטתה, נתבקש זימון מטעם בית המשפט.

   כמו כן, התובעת מסתמכת על דברי הנתבע עצמו, אשר הודה כי אחיו יצחק עשה שימוש בשיקים של החברה בהרשאתו לצורך תשלום לספקים שונים ומיד פעם אף ביצע עסקאות ניכיון בשיקים של החברה. הרשאה זו מחזקת את עמדתה כי השיק נמסר כדין, גם אם על ידי אח הנתבע, יצחק, וכי הנתבע היה מודע לאפשרות שאחיו ישתמש בשיקים של החברה למטרות שונות. אף אם הנתבע לא ידע פרטנית על הלוואה זו, עצם ההרשאה הכללית מלמדת על אחריותו.

   ביום 1.1.2025 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעם מר שרון מכלוף, המצהיר בשם התובעת. בתצהירו, מאשר שרון מכלוף את מתן ההלוואה בסך 500,000 ₪ כנגד השיק, וטוען כי יצחק ואיפרגן פנו לחברה לקבלת ההלוואה בידיעת הנתבע. בנוסף הוגש תצהירו של איפרגן, שמפאת המחלוקת שעלתה בדיון ההוכחות ראוי להביא את תוכנו: ראשית מצהיר כי יש לו היכרות אישית עם הנתבע. כן מצהיר שהוא לקח בעצמו מהנתבע את השיק נשוא התיק, כאשר חתימתו מאחורי השיק - חתימת ערבות אישית, ואז העביר את השיק למר יואב מכלוף. כן הצהיר כי היה ברור לכל הצדדים כי אילולא היה ניתן השיק מהנתבע, כאשר הוא חתום בגב השיק בערבות אישית של הנתבע, לא היה מועבר הסכום של 500,000 ₪ על ידי יואב מכלוף מהתובעת לחברה. נודע לו שהשיק הופקד מסיבת "אין כיסוי מספיק" ולאחר מכן נפתח תיק הוצאה לפועל. תצהירו נחתם ואומת ביום 13.6.2023 על ידי עו"ד ממשרד ב"כ התובעת, וכן צורף לו צילום תעודת זהות של איפרגן (להלן: "תצהיר איפרגן"). יואב מכלוף לא הגיש תצהיר, וכך גם לא עו"ד דמרי.

10. טענות ותצהירי הנתבע: הנתבע טוען כי חתימתו על השיק נשוא התביעה מזויפת וכי אינו חתום עליו, לא מטעם החברה ולא כערב. הוא לא מזהה את כתב היד על השיק ואף לא את הפרטים שמולאו בו, ולדעתו, הפרטים מולאו על ידי אחיו, יצחק, ללא ידיעתו או הסכמתו. מיד לאחר שנודע לו על השיק, הגיש הנתבע תלונה במשטרה בגין זיוף השיק (בקשה בתיק, סעיף 2.4; תצהיר עדות ראשית, סעיף 2.4). הנתבע מדגיש כי חתימתו "הינה חתימה פשוטה וברורה והוא רושם את שמו "מאיר מאיר", החתימה הנחזית להיות שלו הינה חתימה מזיפת מכאן כי אין יכולת לחייבו. טענת הנתבע מתייחסת גם לחתימת המושך וגם לחתימה כערב.

    הנתבע טוען כי השיק הינו שיק ביטחון שניתן במסגרת הסכם הלוואה חוץ בנקאית. לטענתו, תנאי ההלוואה, ובפרט שיעור הריבית הנקוב בה בסך 15,000 ₪ מדי חודש, אינם חוקיים ובניגוד לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, הזוכה אינה 'אוחזת כשורה' בשיק" וכי עליה להוכיח את אחיזתה בשיקים, להוכיח מתן תמורה וערך ובתום לב. הנתבע מציין כי אחיו כבר שילם 330,000 ₪ על חשבון ההלוואה, הנתבע אינו מכיר את הזוכה ומעולם לא עשה שימוש בשירותיה.

    הנתבע מודה כי אחיו עשה שימוש בשיקים של החברה בהרשאתו, אך ורק לצורך תשלום לספקים שונים, ומידי פעם אף ביצע עסקאות ניכיון בשיקים של החברה ובפיקוחו על חשבון החברה. הרשאה זו ניתנה לצרכי העסק בלבד ולצורך רכישות סחורה. הוא לא היה מודע כלל להסכם ההלוואה שנחתם במשרדו של עו"ד דמרי, ובטח שלא ערב לו. הוא מלין על כך שההסכם ציין את אחיו ואת איפרגן כבעלים ומנהלים של החברה, בעוד שהם אינם כאלה. הנתבע טוען כי השיק נמסר לידי עו"ד דמרי כבטחון, אך הוצג לפירעון רק בחודש אוקטובר 2022, וכי ייתכן שהחתימה זויפה רק לאחרונה טרם הצגתו.

    הנתבע מאשר כי סך של 500,000 ₪ התקבל בחשבון החברה במועדים הרלוונטיים. עם זאת, הוא טוען כי סכום זה הועבר על חשבון החוב של אחיו בגין רכישות בשר אשר בוצעו מן החברה והכרטסת שלו אשר היתה בחובה זוכתה בהתאם, וכי לא ידע על הלוואה שנטל אחיו באמצעות המחאות החברה.

    הנתבע מתייחס לתצהירו של מר יצחק איפרגן, אשר צורף לחומר מטעם התובעת וטוען כי זה שקרי, וספק אם נחתם על ידו, והוא מעולם לא מסר לאיפרגן את השיק, לא פגש אותו ולא מכיר אותו. מעולם לא נחתמו על ידו ערבות על גבי השיקים שמסר לאחיו.

    הוא לא מכיר את הזוכה ולא עשה שירות בשירותיה, וידוע לו ששיקים של החברה נמסרו לזוכה באמצעות אחיו, יצחק. יצחק נמנה על עובדי החברה והיתה לו הרשאה לעשות שימוש בשיקים שלה לצרכי העסק בלבד ולצורך רכישת סחורה.

    לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל אישר לו אחיו שהוא נטל הלוואה מאת הזוכה וכבטחון מסר לה שיק של החברה עליו חתם, ואיפרגן חתם כלווה נוסף וערב נוסף. שניהם נרשמו בהסכם כבעלים ומנהלים של החברה על אף שאינם כאלה. לתצהירו צורפה תלונה במשטרה מיום 27.10.2022 בטענה לניסיון קבלת דבר במרמה וזיוף, פרטי החברה ב- BDI, ממנו עולה שחשבון החברה היה מוגבל מיום 20.7.2021 ועד ליום 3.10.2022 וכן הבעלויות בחברה של הנתבע בלבד. כן צורף פרוטוקול אסיפה של החברה מיום 20.10.2020 הממנה את הנתבע למנהלה היחיד ומורשה חתימתה היחיד. חתימתו "מאיר מאיר" מופיעה בתחתית הפרוטוקול ומאומתת על ידי בא כוחו. כן צורפו מסמכי פתיחת החשבון של החברה בהם מופיעה החתימה וחותמת החברה וחתימתו של הנתבע כמורשה חתימה: "מאיר מאיר". חתימתו האישית מופיעה במספר מקומות נוספים במסמכים, לרבות במסמכי רישום חברת היחיד, בחתימה "מאיר מאיר" שאומתה על ידי בא כוחו. באשר לתצהיר איפרגן, טען הנתבע בתצהירו שהוא לא מכיר אותו, לא פגש אותו, הוא יודע שהוא חבר של אחיו ועבד עמו, התצהיר שהוגש על ידו הוא תצהיר שקרי והוא מעולם לא מסר לו את השיק ולא חתם עליו.

11. בתצהירו של יצחק, שהוגש כחלק מתצהירי הנתבע, הוא מצהיר כי נטל הלוואה מיואב מכלוף ביחד עם איפרגן. על חשבון ההלוואה שילמו 130,000 ₪ וכן 180,000 ₪, בתשלומים של 15,000 ₪ כל אחד ששולמו ישירות לזוכה. הסכם ההלוואה נחתם בנוכחותו במשרד עו"ד דמרי, ובמעמד החתימה מסר את השיק נשוא התביעה המשוך על ידי החברה בבעלות אחיו. היתה לו התנהלות ענפה מול אחיו, והוא סיפק סחורה לאחיו וכן רכש ממנו סחורה עבור עסקו של יצחק, א.א. מעדני בשר, והסכום שהתקבל בחשבון החברה מהתובעת היה להקטנת יתרת החוב שלו בכרטסת החברה. לנתבע לא היה ידוע אודות ההלוואה, לא נכח בפגישה בה נחתם ההסכם והערבות אינה ערבות של הנתבע. החתימה על גבי השיק מזויפת. יצחק מצהיר שהוא שנטל מאחיו את השיק ורשם את שם הנפרע ומסר אותו ליואב מכלוף בפגישה. איפרגן לא פגש את הנתבע ולא קיבל ממנו שיק, ונראה כי איפרגן מנסה להציל עורו ולכן נתן תצהיר שקרי. על השיק לא היתה חתימת ערבות והוא לא יודע מי הוסיף אותה. לתצהירו צורף אישור יועץ מס לפיו הנתבע הוא הבעלים היחיד של החברה ויצחק הינו ספק ולקוח של החברה שמכר וקנה סחורות מהחברה כמצורף בכרטסת ויצחק הוא ספק שמכר סחורה לחברה. יועץ מס זה לא העיד ולא הגיש תצהיר לאימות האמור בכרטסת, שלגביה נטען על ידי ב"כ התובעת כי לא ניתן לתת בה כל אמון. ר' דיון בעניין משמעות הכרטסת ועל כך שלא מדובר בכרטסת הנהלת חשבונות בדיון מיום 1.7.2025 בעמ' 3 לתמליל. כך ג בנוגע לאי הבאת עו"ד דמרי בית המשפט העלה תהיה מדוע לא זומן לעדות כבר בדיון מיום 1.7.2025, לאחר שב"כ הנתבע תהה כיצד זה החתים על הסכם שבו נטען שאיפרגן ויצחק הם בעלי החברה ומנהליה.

     

    דיון והכרעה:

12. השאלה המרכזית העומדת במרכז המחלוקת היא חתימתו של הנתבע כערב על גבי ההמחאה, שעה שאין מחלוקת שהכספים הועברו על ידי התובעת לחברה בבעלות הנתבע, אין מחלוקת שאחיו עשה שימוש בהמחאותיו של הנתבע בהרשאה, וחתם בשם החברה עם חותמת החברה על גבי ההסכם. שני הצדדים לא הגישו חוות דעת של מומחי כתב יד.

13. הנתבע טוען באופן נחרץ כי חתימתו על השיק, הן כמושך והן כערב, מזויפת. הוא אינו מזהה את כתב היד או את הפרטים שמולאו בשיק, וטוען כי הוגשה תלונה במשטרה בגין זיוף. התובעת טוענת כי חתימת הנתבע כמושך השיק אינה מזויפת אלא אותנטית, וכך גם כערב, ומסתמכת על עדות ישירה של איפרגן ועל צורת החתימה של הנתבע המופיעה בגב השיק והשוואה אל מול חתימותיו בתיק.

14. הכלל הבסיסי בדיני שטרות הוא שחתימה על שטר מהווה חלק מעילת התביעה. כאשר נתבע מכחיש את חתימתו על גבי המחאה, נטל ההוכחה להוכחת אמיתות החתימה מוטל על התובעת המבקשת להיפרע מהשטר, וכחלק מרכיבי התביעה. חתימה מזויפת או חתימה שנעשתה ללא הרשאה אינה תקפה ואינה מקנה כל זכות בשטר, אלא אם כן הצד שכנגדו נטענת הטענה מנוע מלטעון זאת.

15. הפסיקה קבעה שלוש דרכים עיקריות להוכחת אמיתות חתימה על שטר:

    א. עדות ישירה: עדותו של החותם עצמו או של מי שהיה עד למעמד החתימה.

    ב. השוואת חתימות: השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה אחרת של אותו אדם, הידועה כאמיתית. השוואה זו יכולה להיעשות על ידי בית המשפט עצמו או באמצעות חוות דעת של מומחה לכתב יד (גרפולוג).

    ג. עדות מכירי כתב יד: עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתם למסמך שבדיון.

    מבחנים אלה פורטו על ידי בית המשפט העליון בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240, פסקה 14-15. המכנה המשותף להוכחתם הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. כאשר התובע מסתמך על המסמך והנתבע מכחיש חתימתו, על התובע להוכיח את אמיתות המסמך.

16. בהעדר חוות דעת או היכרות קודמת עם הנתבע, סומכת התובעת על עדות ישירה של איפרגן ועל השוואת החתימות.

17. דיני השטרות מכירים בכך שאין חובה שהמושך עצמו יחתום על השטר, וכי הוא רשאי ליתן הרשאה לאחר לחתום כשלוחו. במצב כזה, השולח עשוי לחוב חבות שטרית מכוח פעולתו של שלוחו, כל עוד השלוח פעל במסגרת ההרשאה שניתנה לו. ר' סעיף 92 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. בסעיף קטן (ב) לסעיף זה, כשהמדובר הוא בחברה, באגודה שיתופית, בשותפות או באישיות משפטית אחרת, די להם למסמך או לכתב הטעונים חתימה לפי פקודה זו, שיהיו טבועים בחותמתה של אותה אישיות משפטית. בענייננו אין מחלוקת שקיימת חותמת של החברה על גבי ההמחאה.

    הראיות הקושרות את הנתבע לחתימה על גבי ההמחאה כערב:

18. עדות ישירה לחתימת הנתבע כערב – עדות איפרגן: כבר בתחילת עדותו של איפרגן (עמ' 2 ש' 12-13 לדיון ההוכחות מיום 13.4.26) ביקשה ב"כ התובעת להכריז על איפרגן כעד עוין. כפי שהתברר רק בדיון ההוכחות, עד זה התקשר אליה ערב קודם, וביקש לסגת מתצהירו בטענה שזה מזויף והוא לא חתם עליו. טענה זו לא עלתה על ידו קודם לכן. כן התברר בעדותו שהנתבע ואחיו פנו אליו לאחר הגשת תצהירו, החתימו אותו על תצהיר נוסף שאומת על ידי עו"ד רפאל ברמת גן, שהינו שותף ו/או מכר החולק עם בא כוח הנתבע שירותי משרד, כשכל האמור, לרבות התצהיר, לא הוגשו לבית המשפט ולא גולה קודם לכן (עמ' 4 ש' 8 לדיון מיום 13.4.26). הפניה אליו נעשתה על ידי אח הנתבע, באמצעות עו"ד רפאל, החולק שירותי משרד עם ב"כ הנתבע, כשכל האמור לא גולה ובהיותו עד מטעם תביעה (עמ' 5 ש' 9-13 וש' 25-32). גם אם הופתע הנתבע מגרסתו של איפרגן בתצהירו שהוגש על ידי התובעת, לא ניתן היה לפנות אליו בנוגע לתיק לצורך קבלת גרסתו בתצהיר נוסף או לפנות אליו לגרסה מאוחרת. המקום היחיד שניתן היה לברר את הטענות בנוגע לעדותו הוא בחקירה בבית המשפט.

    שעה שידוע שעד זה הינו עד של התובעת והגיש תצהירו, וכן ידעו בתצהירם שזה זומן להעיד על ידי התובעת, אין כל תיעוד קודם לערב הדיון לכך שהעד טען שתצהירו לא נחתם על ידו או שתוכנו אינו אמת על אף תקשורת שניהל עם ב"כ התובעת לאורך ההליך (עמ' 6 ש' 12-23). העד שלל בדיון, לראשונה (וערב קודם לכן לראשונה מול ב"כ התובעת), את עצם חתימתו על תצהיר, כשהוצג על ידי ב"כ התובעת תכתובות עמו המתאמות עמו את מועד החתימה על התצהיר והעביר את צילום תעודת הזהות שלו לצורך כך (עמ' 9 ש' 24-25). כן, לאור טענות אלה, העיד בדיון ההוכחות עורך הדין ממשרדה של ב"כ התובעת שאימת את תצהירו, החתים את איפרגן על תצהירו, והעיד על החתמתו וכן על כך שהקריא לו עוד קודם לחתימה את תוכן התצהיר על מנת לאמתו על האמור בו. כן זיהה אותו באמצעות תעודת זהות, שכן לא הכירו קודם לכן. איפרגן הוא חבר של יצחק, גם לשיטת הנתבע, זה היה בקשר קרוב הן עם יצחק והן עם בא כוחו של הנתבע, כשהאחרון אף שימש מייצגו לאורך השנים.

19. בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות (אמרת עד מחוץ לבית המשפט):

    "אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אם נתקיימו אלה:

    (1) מתן האמרה הוכח במשפט;

    (2) נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו;

    (3) העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה."

    בתת סעיף (ג) נקבע כי:

    בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו.

    בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות, קיימות די ראיות על מנת להסתמך על תצהירו של איפרגן שהוגש עם תצהיר התובעת והאמור בו, ויש להעדיפו על פני שינוי גרסתו לאחר מכן:

    • ראיות חיצוניות בתכתובות ווטסאפ בינו לבין ב"כ התובעת שהוקראו גם לעד בעדותו מהן עולה שאיפרגן תאם את הפגישה לחתימה על תצהירו במשרד ב"כ התובעת, לרבות מקום ויום, כשתיאום זה נעשה עם ב"כ התובעת.

    • עדות של עורך הדין שאימת את התצהיר, שהעיד ב- VC לאור חזרתו של העד במועד הדיון. עד זה זכר שאכן אימת את התצהיר בתאריך האמור (כשתאריך זה היה זכור לו באופן מיוחד שכן מדובר ביומולדת אימו), זכר שהקריא לו את התצהיר בטרם החתימה וכן שאימת את פרטיו באמצעות מסמך זיהוי שכן לא הכיר את איפרגן קודם לכן.

    • העדר טענה קודמת של העד קודם ליום עדותו לפיה הוא חוזר בו מתצהירו או טענה שלא חתם על התצהיר או שהאמור בו לא נכון.

    • צילום תעודת הזהות שלו, שנשלחה לב"כ התובעת וצורפה לתצהירו ביום החתימה על התצהיר.

20. דברי איפרגן, כפי שאומתו על ידי מאמת התצהיר לאחר שהוקראו לו, מתקבלים כגרסה עדיפה לדברי האמת עליהם התכוון להעיד עוד בטרם פנו אליו הנתבע ו/או מי מטעמו. גרסאותיו בין עדותו בבית המשפט לבין התצהיר הן גרסאות שונות בתכלית, כשזה שולל את עצם החתימה על התצהיר וכן היכרות עם הנתבע. העדפת גרסתו בתצהירו שהוגש על ידי התובעת גם נובעת מההכרה כי עדות מוקדמת, שניתנה בסמוך לאירוע, עשויה להיות אמינה יותר, במיוחד כאשר קיים חשש של ממש להשפעה פסולה על העד, לאור פניות של אח הנתבע לעד. החתמתו על תצהיר נוסף (שלא הוגש) ואימות תצהיר נוסף על ידי עו"ד, לאחר הגשת התצהיר הראשון, גורמים לגרסתו החדשה להיות גרסה כבושה בלתי אמינה, בפרט כשתצהיר נוסף זה לא גולה וההתנהלות האמורה גם היא הוסתרה מבית המשפט.

21. לא מצאתי כי מדובר בתם לב, אלא מטרתו, כפי שעלה, היתה להגן על הנתבע ועליו ולהרחיקו, תוך הטלת האשם על מי שחדלי פירעון ולא יוכלו להיפרע ובפרט על החברה שנמכרה ועל יצחק, נעדר כושר פירעון וללא נכסים. בכך יש לצמצם את ההשפעות המזיקות שיש לחזרתו מהעדות בנסיבות האמורות. התנהלות זו של הנתבע ו/או אחיו לא נועדה על מנת להציג את האמת ולבררה, שכן ניתן היה להציג זמן רב קודם לדיון את התצהיר הנוסף, להציג את המסכת העובדתית שאירעה האמורה לעיל ולאפשר התמודדות עמה בבית המשפט. אולם, הנתבע ובא כוחו לא גילוי מידע זה, שנודע לראשונה לבית המשפט וב"כ התובעת ביום הדיון. משכך, יש לקבל את תצהיר איפרגן כלשונו, לפיו הוא קיבל את מהנתבע ההמחאה עם החתימה של הנתבע כערב, ובכך קיימת עדות ישירה של עד לחתימת הנתבע על גבי ההמחאה.

22. להסתרה זו יש גם משמעות נוספת, והיא היפוך הנטל להוכיח את טענת הזיוף, כשבהסתרה זו הכשיל הנתבע את התובעת מהאפשרות להביא חוות דעת מומחה מטעמה לדיון ההוכחות, כשיכולה היתה התובעת לעשות כן לו גולה הדבר קודם לדיון וזו ידעה שהעד נסוג מתצהירו. בכך גרם לנזק ראייתי לתובעת.

23. אולם, ניתן להציג ראיות נוספות הקושרות את הנתבע לחתימה על גבי ההמחאה כערב, כתימוכין חיצוני לאמיתות תצהירו הראשון של איפרגן ולכך שהנתבע הוא שחתם כערב על ההמחאה:

24. דמיון בחתימות הנתבע: חתימתו של הנתבע על גבי ההמחאה מאחור דומה באופן רב ביותר לחתימתו במסמכי הבנק ומסמכים נוספים שהוגשו על ידי הנתבע בתצהירו. חתימתו נחזית להיות דומה באופן שאינו מותיר כל ספק. כך המשיכות של האותיות (ובפרט האות מ בשם הפרטי ושם המשפחה) לתחתית וצורתה של האות ר', כפי שאלה מופיעים בתצהיריו השונים בתיק, בפרוטוקול החברה, בבקשה לרישום החברה ובמסמכי הבנק (שבהם החתימה זהה עד כדי זהות גבוהה מאוד).

25. העדר ידיעה של התובעת ו/או מי מטעמה כיצד הנתבע חותם: הנתבע הצהיר שהוא חותם את חתימתו האישית בשמו המלא - מאיר מאיר. הנתבע וכן איפרגן ויצחק הודו שהתובעת או מי מטעמה לא הכירו את הנתבע ולא פגשו אותו. מי שקישר את יואב מכלוף לחברה ויצחק היה איפרגן, שלטענתו בעדותו (עמ' 2 ש' 34) הוא לא מכיר את הנתבע ולא פגש אותו. משכך, יואב מכלוף או מי מטעם התובעת לא יכולים היו לדעת כיצד חותם הנתבע בחתימתו האישית שכן אין כל מחלוקת בתיק שלא היה כל קשר בין הנתבע לבין התובעת או מי מטעמה. חתימת הנתבע כמורשה חתימה של החברה שונה באופן מובהק מחתימתו כאדם פרטי, כך שהתובעת ו/או מי מטעמה לא יכולים היו לדעת גם בזמן החתימה על ההסכם כיצד הנתבע חותם בחתימה אישית, גם לאחר שראו את חתימת החברה על גבי ההסכם וההמחאות שנמסרו. בהעדר כל היכרות מוקדמת או ידיעה, וכאשר הנתבע מרחיק עצמו באופן מוחלט מהתובעת עד כדי הכחשת כל ידיעה אודותיה, הרי שלא קיים כל הסבר כיצד חתימתו האישית, כפי שהוא חותם את שמו האישי, מופיעה על גבי גב המחאה של החברה שבבעלותו, כשחתימה זו נושאת גם היא את השם "מאיר מאיר". משעה שלתובעת ו/או מי מטעמה לא היתה כל יכולת לדעת כיצד הנתבע חותם, רק לנתבע ואחיו היתה היכולת לדעת כיצד זה חותם, אולם הנתבע לא בא בטענות לאחיו על זיוף החתימה. ר' תצהירו בבקשת הרשות להתגונן סעיף 2.7. משכך, האפשרות היחידה היא שהנתבע עצמו חתם על הערבות. התובעת, כמי שקיבלה את השיק מיצחק, לא יכולה היתה לזייף את החתימה כשלא ידעה את הפרטים האמורים לעיל. בעדותם, הנתבע ואחיו לא ידעו להתמודד עם קושי זה. ר' עדותו של הנתבע בעמ' 34-36 כשלא ידע להשיב כיצד ידעו שזו חתימתו)אותה היפותזה של מרמה שהוצגה על ידי הנתבע לא הגיעה אף לרף מינימאלי ונותרה כהיפותזה ללא כל בסיס ואף ללא כל הצגת היתכנות של ממש, בהעדר ידיעה על אופן חתימתו. לעניין הרף הראייתי הנדרש בעת הצגת היפותזת מרמה על ידי הנתבע כנגד התובע ר' ע"א 7456/11מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (פורסם בנבו, מיום 11.4.2013).

26. היפוך הנטל להוכחת טענת הזיוף בשל נזק ראייתי לתובע, אי הבאת חוות דעת או נקיטה בפעולות נוספות על ידי הנתבע: כפי שטענה ב"כ התובעת, לאור שינוי בגרסת העד, התובעת הסתמכה, וכאמור בצדק, על עדותו הישירה של איפרגן, ועל כן לא הביאה עדים נוספים (עמ' 8 ש' 27-32) ואף לא ידעה כי עד זה ערך תצהיר נוסף, במעורבות של הנתבע ו/או אחיו, וכן לא ידעה על שינוי גרסתו. הידיעה אודות שינוי הגרסה היה בידיעת הנתבע ובידיעת בא כוחה, ואלה נשמרו כמידע מוכמן שגולה לראשונה על ידי איפרגן, ולא על ידי הנתבע ובא כוחו. בנסיבות אלה, הנטל להבאת ראיות חלופיות להוכחת טענת הזיוף עובר לנתבע, שבחר מחד לפנות לעד לאחר הגשת התצהיר ולקבל תצהיר חלופי (שלא הוגש), ומנגד שלא לנקוט בכל פעולה נוספת מעבר לשלילה גורפת וטענה כללית לזיוף ללא אסמכתאות או ראיות נוספות. המידע היה בידי הנתבע, הן בנוגע לעד והן בנוגע ליכולת להביא חוות דעת, אולם זה לא עשה כן, ובכך גרם לנזק ראייתי לתובעת בהתנהלותו העוולתית, בין אם ברשלנות ובין אם במעשה פסול כאמור לעיל. בכך נגרעה יכולתה של התובעת להביא חוות דעת לטענת הזיוף. העברת הנטל במקרה זה מוצדקת הן מהותית, שכן הקושי הראייתי נגרם כתוצאה מפעולה ישירה של הנתבע ואחיו והן משיקולי הרתעה, על מנת למנוע הדחתם של עדים ופעולות כאמור לעיל. הנזק לראיות התובעת נוצר כתוצאה מהראיות שהיו בשליטת הנתבע, בשל התנהלותו, ובכך מנע מהתובעת להוכיח עובדות הנדרשות לתביעתה. להעברת נטל השכנוע בשל נזק ראייתי לתובע ר' ע"א 1399/20 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 27.12.2021), פסקה 5:

    "נדרשים מספר רכיבים כדי לבסס טענת נזק ראייתי: עמימות עובדתית; שנוצרה כתוצאה מנזק לראיות שבשליטת הנתבע; עקב התרשלות הנתבע; ובאופן שמונע מהתובע להוכיח עובדות הנדרשות לתביעתו. רק בהתקיים רכיבים אלה, יעבור נטל השכנוע אל הנתבע. יובהר כי נטל זה יועבר רק ביחס לאותן עובדות שהנתבע פגע באפשרותו של התובע להוכיח, ולא ביחס לכל רכיב שהוא החיוני להוכחת יסודות התביעה.כמו כן, הגם שקיומו של נזק ראייתי מעביר את הנטל לנתבע למלא את העמימות העובדתית שנוצרה, עדיין הנטל לביסוס הטענה לקיום נזק ראייתי, עלכלל הרכיביםשנמנו, מוטל על התובע. נטל זה אינו כבד, אבל הוא קיים. לא די כי צד מכריז על קיומו של נזק ראייתי, או מראה כי התקיימוחלק מןהרכיבים הנדרשים – כדי שיוכל ליהנות מפירותיה של הדוקטרינה...".

27. הנתבע לא הביא ראיות לתמוך בזיוף הנטען על ידו. כך גם לא בא הנתבע בטענות כלפי אחיו, לא במסגרת תלונה על זיוף וכך גם לא באמצעות הגשת הודעת צד ג' כנגדו. כפי שציין בית המשפט לא אחת, אי די בהגנת בדים ויש להציג ראיה לטענות הזיוף, גם כאשר מדובר בשלב הרשות להתגונן, ובוודאי כשבענייננו הוגשו תצהירים ולאור הנסיבות שפורטו לעיל. הנתבע, מחד, פעל להכשלת פרשת התביעה והסתרת מידע, ומנגד לא פעל להוכחת גרסתו לטענת זיוף.

28. העדר כל פעולה לביטול ההמחאות של חברה ומתן ההמחאות בהרשאה: ההמחאות הרבות נמסרו על ידי הנתבע לאחיו מתוך הרשאה, כשזה אף לא ידע לציין פרטים אודות העסקאות שנעשו בהמחאות אלה, וההמחאות אף שניתנו לאחיו לצורך ניכיון, ולא רק לרכישת סחורה. אם כן, ההמחאות ניתנו ברשות, חתומות, והנתבע לא הבחין בין ההמחאות שניתנו על ידו במקרים אחרים לבין ההמחאה נשוא תיק זה. לא זו בלבד שניתנו המחאותיו לאחיו לצורך שימוש, הכספים שהתקבלו במסגרת ההלוואה אף הם נכנסו לקות החברה, כך שגם לא הוכח, מעבר לטענות בעלמא, שאכן השימוש היחיד שעשה יצחק בהמחאות שניתנו לו על ידי הנתבע היה לצרכים מסחריים. מדובר במתן המחאות חתומות רבות (ועל פי עדות יצחק מדובר בהמחאות שנמסרו לו חתומות על ידי הנתבע בשם החברה). מעדות הנתבע ויצחק עולה שההמחאות ניתנו לו ברשות, החברה קיבלה את הכספים ונהנתה מההלוואה שניטלה על ידי יצחק עבור החברה, והחברה אף לא ראתה לנכון לבטל את ההסכם ולהשיב את התמורה, כך שמלבד טענה בעל פה, לא קיים כל ביצוע בפועל של ביטול והשבה. הנתבע, כבעלי החברה, לא נקט כל פעולה בזמן אמת בשם החברה, ואף נהנה מכספי התובעת, בסכום לא מבוטל, כשלטענתו הוא לא ידע דבר אודות הסכם ההלוואה. כיצד אחיו, שלטענתו חייב לחברה בבעלותו כספים רבים, מקבל לידיו המחאות פתוחות לביצוע פעולות שונות בשם החברה, בעוד יש לו חוב פתוח של חצי מיליון ₪, לפתע משיב לו את החוב האמור מחברה שהנתבע לא מכיר (כשכאמור לא הוגש כל תיעוד באמצעות רו"ח לחוב האמור), והנתבע לא תוהה כיצד אחיו לפתע משיג סכום כה משמעותי המועבר באמצעות צד שלישי שאינו מכיר.

29. בנוסף, ואם לא די בכך, הרי שהחברה היתה במצב כלכלי קשה, כך שסכום לא מבוטל זה הועבר ללא ביטול ההמחאות הרבות שניתנו על ידי יצחק לתובעת (לכל הפחות 13 המחאות כשאחת בסכום של 500,000 ₪ והשניה, כעדות יצחק, בסכום של כ- 110,000 ₪) וכשהנתבע לא יודע מה עלה בגורלה בכל התקופה מועד מסירתה לאחיו ועד לפירעונה. לאור כל האמור עולה שהנתבע אישר לאחיו לפעול בהמחאות החברה, החתומות על ידי הנתבע או בהרשאתו, לרבות חותמת החברה, ללא השגחה, אשרר את פעולותיו כאשר קיבל לידי החברה סכום מאחיו "ללא שאלות ובירורים נוספים", כשאחיו מוצג כלפי התובעת כמורשה מטעם החברה - מחזיק בהמחאותיה, מחזיק בחותמת החברה ואף מציג את חשבון החברה להעברת הכספים אליה, ולאחר מכן פועל לפירעון החוב במשך כשנה שלמה עד לאחר שחדל מלעשות כן.

30. העדר שלילה ו/או הכחשה שבהמחאה נשוא התביעה אכן הנתבע הוא שחתם בשם החברה: הנתבע לא שלל שיכול והוא חתם על ההמחאה בשם בחברה, כך שבכל הנוגע לחתימת החברה על ההמחאה, ומשעה שלא הוצג שאכן היתה חריגה מהרשאה או זיוף בנוגע לחתימת החברה, הרי שההמחאה נמסרה לתובעת שלמה ותקינה בחתימת החברה, והתובעת אוחזת בה כדין.

31. פעולת הנתבע, אחיו ואיפרגן בצוותא על מנת לאפשר לנתבע והחברה שבבעלותו להתעשר על חשבון התובעת: יש להפנות לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, סעיף 2, הקובע את עקרון השליחות ומחייב את השולח בפעולות השלוח: איפרגן בפשיטת רגל במועד החתימה על ההסכם (כך על פי עדותו), אך הדבר לא הפריע לו לחתום על הסכם ההלוואה כערב ולבצע עסקאות, תוך הטעיית התובעת, עד כדי מצב שבו גם ב"כ הנתבעת (שאף היה ב"כ איפרגן בעבר) מצא לראות בהם כמי שגזלו את כספי התובעת; הנתבע הותיר עשרות המחאות בידי אחיו, בעל חובות לנושים רבים, לרבות התנהלות מול מוסדות פיננסיים, ולא רק לרכישת בשר; הכספים שהתקבלו לא הושבו, ואף לא הוצג שאכן היה קושי בהשבה כאמור במועד הרלוונטי ומדוע לא להשיב, ככל ונמכרה החברה עם הסכום האמור בקופתה - סכום השייך לתובעת; גם יצחק היה בעברו פשט רגל ונעדר נכסים להיפרע מהם; איפרגן בעדותו החדשה טען שמדובר בעסקה שנועדה לאפשר לחברה לרכוש בשר באמצעות הכספים של התובעת, כך שהעסקה נועדה לשיטתו לאפשר לחברה להמשיך את פעילותה, ולא כהחזר הלוואה של יצחק לנתבע (עמ' 6 ש' 33). ר' גם תהיית מצהיר התובעת כיצד לא הועלו שאלות בנוגע להעברה של חצי מיליון ₪ לקופת החברה על ידי התובעת (עמ' 13 ש' 35-37).

32. כל התנהלותם מול התובעת כיום נעשית תוך ניסיון לבצע הפרדה בין הכספים שהתקבלו לבין הפירעון, תוך הפניית האצבע רק לאלה הנעדרים יכולת כלכלית, והכחשה גורפת בעל פה, ללא כל תימוכין, לפעילות יחדיו. על אותה פעילות משותפת ועזרה אחד לשני (עמ' 16 ש' 28-29), תאר כיצד היו קונים בשר ביחד (עמ' 29-31), ומוכר לאחר מכן את הבשר לאחרים (עמ' 33-34) והצגת המצג לפיו יצחק פועל בשם החברה העיד גם יצחק עצמו בעדותו (עמ' 17 ש' 3). התנהלות הנתבע ואחיו, כפי שבאה בעדויות, די בה על מנת להצביע על פעילות של יצחק בהרשאה מלאה של הנתבע בכל ההתנהלות מול התובעת, לרבות נטילת ההלוואה, כפי שנעשו ניכיונות של המחאות החברה בהרשאה בעבר, ולא ניתן לקבל אף לא כראשית ראיה את גרסתם של הנתבע ואחיו בכל הנוגע להתנהלותם בחברה או טענת הנתבע לפיה לא ידע על ההלוואה מהתובעת, וכך גם יש לתמוך בכך שההמחאות, לרבות חתימתו של הנתבע, נמסרו לתובעת על ידי יצחק, בהרשאה ובחתימת הנתבע.

33. אף תצהיריהם סותרים זה את זה באשר למעורבות יצחק בחברה והעדר ידיעה. הנתבע הצהיר שאחיו היה עובד של החברה. יועץ המס הצהיר שזה פעל כסוחר מול החברה, ולא הובאו ראיות בכתב שיתמכו באיזו מהגרסאות. איפרגן טען שהעסקה נועדה לאפשר לחברה לרכוש בשר ולאפשר גם לחברה וגם ליצחק להרוויח כתוצאה מכך. מכל הגרסאות עולה שמעורבותם של הנתבע ואחיו בחברה היתה בצוותא לפעילות החברה, ולא הוצגה אף לא בדל ראיה להוכיח שאכן מדובר בחוב של יצחק לחברה וההפרדה שבוצעה בין כלל הגורמים.

34. הנתבע צירף כרטסת הנהלת חשבונות אך לא העיד את יועץ המס או רו"ח החברה ולא הציג ראיות נוספות בנוגע למסחר בין הנתבע לאחיו, כדוגמת אישורי משלוח, מכירות שבוצעו על ידי הנתבע ו/או אחיו זה לזה או כל אסמכתא נוספת להוכחת החוב הנטען של יצחק לחברה ו/או לנתבע. בהעדר אסמכתאות ועדים רלוונטיים, לא ניתן לקבל את טענת החוב בין יצחק לחברה, ויש לראות בפעולות יצחק כפעולות החברה והנתבע, בהרשאתם, וככאלה שנועדו להעשיר את החברה שבבעלות הנתבע, כמי שפעלו יחדיו.

35. הנתבע לא נקט בכל פעולה כלפי אחיו, לא במישור הפלילי ואף לא במישור האזרחי. ככל וסבר שאחיו פעל כנגדו וכנגד החברה תוך חריגה מהרשאה, במקרה הקל יותר, או אף בזיוף פלילי של יצחק כלפי הנתבע והחברה, לא היתה כל מניעה להגשת הודעת צד ג' נגדו. אולם, לא נעשה בעניין זה דבר, מלבד טענות בעל פה.

36. בשים לב למצג שהוצג על ידי החברה ויצחק, השטר ניטל שלם על פי מראהו, בתום לב ובעד ערך, ולא היה ידוע לתובעת, שהעבירה את התמורה לחברה, על כל פגם קנייני, לא בחתימה של החברה ולא בחתימת הנתבע. טענתו לפיה לא ידע נותרה כטענת בדים אל מול כלל הראיות בזמן אמת וכן במהלך המשפט, ובשים לב להיפוך הנטל האמור לעיל. וכאמור, לתוצאה זו ניתן להגיע גם ללא היפוך הנטל הראייתי ובשים לב למלוא הפירוט כאמור לעיל.

37. אי הבאת עדים: שני הצדדים לא הביא עדים רלוונטיים: התובעת לא הביאה את יואב מכלוף, מי שהשתתף בפגיעה והחתום על הסכם ההלוואה. לטענתה עד זה היה נחוץ לה אך סירב העיד, בפרט לאור מצבו הנפשי לאחר אירוע ה- 7/10, וכמי שמוכר כנפגע. חסרונו של עד זה משמעותי, שכן היחיד שהעיד מטעם החברה לא היה העד שהיה מעורב כי אם אחיו, שרון מכלוף, שלא היה בקשר עם יצחק ואיפרגן על מנת להעיד על ההלוואה. עדותו של שרון מכלוף לא יכולה היתה לשפוך אור על הפגישה, שכן עדותו היתה עדות מפי השמועה בלבד. הוא לא היה מעורב ישירות מול יצחק ואיפרגן. כך גם לא הוצגו אסמכתאות שיצביעו על הנסיבות שתוארו במעורפל בדיון שמנעו מיואב מכלוף להתייצב לדיון ולהגיש תצהיר בשם החברה. בנוסף, שני הצדדים בחרו שלא לזמן את עו"ד דימרי, שנכח גם הוא בפגישה, על מנת שיסביר כיצד החתים את איפרגן ויצחק על הסכם ההלוואה, בהעדר כל הרשאה של החברה וכן שיעיד על ההמחאות שניתנו וההתנהלות בפגישה. אולם, משעה שלתובעת היה את איפרגן כמצהיר, זו סברה, וכאמור בצדק, שלא נדרש מצהיר נוסף בנוגע לחתימתו וערבותו של הנתבע, וגם בעניין זה יש להעביר את הנטל להבאתו אל הנתבע, כמי שידע את המידע והסתירו, וכן בחר שלא לזמנו לעדות על אף המידע המוכמן שידע כאמור. ככל וסבר הנתבע שעד זה הוא עד רלוונטי, לא היתה לנתבע כל מניעה לזמנו לעדות. כך גם לא הובא לעדות עורך הדין שהחתים את איפרגן על תצהיר נוסף (שלא הוגש) על מנת להסביר את השינוי בגרסאות של איפרגן. לא הובא לעדות יועץ המס של החברה על מנת להציג את הכרטסת וטענת החוב בין האחים. לכל אחד מהצדדים קיימים עדים מהותיים שלא הובאו.

38. לאור כל האמור, לא ניתן לתת כל אמון בעדויות איפרגן, הנתבע ויצחק, ויש לקבוע שהם פעלו בצוותא על מנת להוציא כספים שלא בתום לב מהתובעת, לטובת חברה המצויה כבר באותה העת בקשיים כלכליים, כפי שעולה גם מהודעת החילול ודוחות BDI שהוצגו ובאמצעות שניים המציגים עצמם, על פי עדותם, כמורשי חתימה ומיופי כוח של החברה, המחזיקים בהמחאות וחותמת החברה. אלה באו בצוותא לתובעת והטעו אותה, והעבירו לידה המחאות החתומות על ידי החברה, בערבות של הנתבע החתום על ההמחאות. ניתן להפנות לגרסאותיהם השונות בנוגע לעסקה שבוצעה וקבלת הכספים, כשאיפרגן טוען בעדותו (הכבושה החדשה) שהדבר נעשה על מנת להכניס את התובעת כשותפה בחברה של הנתבע, ולאפשר ליצחק ואיפרגן לפעול בנוגע לרכישות הבשר שיבוצעו באמצעות הכספים שיתקבלו מהתובעת, ומנגד טוענים הנתבע ואחיו שמדובר בהלוואה בלבד, שהתקבלה מחברה שכלל לא הכירו קודם לכן. כך גם לא הוצגו די ראיות על מנת להצביע כיצד הנתבע ואחיו פועלים בהמחאות החברה, ובפרט מסירת המחאות רבות של החברה לתובעת, ללא כל בקרה ופיקוח, כשאלה חתומות על ידי הנתבע בשם החברה (עדות יצחק בעמ' 8-16). איפרגן טען, בשונה בתצהירו הראשון, שההמחאות לא נחתמו על ידי יצחק אלא הובאו כפי שהן ליואב מכלוף במעמד החתימה, כך שלטענתו ההמחאות היו כבר חתומות בעת שנמסרו, ונמסרו הרבה שיקים של החברה ביום חתימת ההסכם. כך גם, על אף שאלות רבות שנשאלו, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת כיצד ידעה התובעת או כל גורם אחר לחתום את חתימתו של הנתבע, כפי שהיא אכן בפועל, ככל ואכן לא הכירו את התובעת קודם לכן (עדות יצחק בעמ' 20 ש' 17-19, לפיו יצחק מאשר שהתובעת לא הכירה אותו ואת הנתבע). כיצד היה לתובעת את מספר תעודת הזהות של הנתבע, ככל ולא הכירה אותו מעולם? ובנוסף, הנתבע ואחיו לא פעלו, בשום שלב, להשבת הכספים על אף שידעו שהחברה קיבלה את הכספים ולא השיבה, והן הנתבע והן אחיו נהנו מכספים אלה. לא הוכח קיומו של חוב נטען, לא הוכחה הפרדה כלשהי, אף לא לכאורה, בין הנתבע לאחיו באופן ניהול החברה.

39. נדמה שהפעם היחידה שבה ביקשו הנתבע ואחיו לבצע הפרדה מלאכותית בניהם היתה במסגרת תיק זה, כשבכל התנהלותם בחברה פעלו כמקשה אחת, לרבות בנוגע להכנסותיה והוצאותיה. גם בנוגע למעמדו של יצחק בחברה לא הובאו כל אסמכתאות וגרסאות הנתבע ויצחק אינן תואמות זו לזו, ובנקל ניתן היה להצביע האם החברה העסיקה את יצחק, מה היתה ההתקשרות בניהם, וכן להציג העברות כספים בפועל, ולא רק כרטסת שהוגשה ללא תצהיר יועץ המס.

40. לסיכום – התובעת הוכיחה תביעתה לפיה חתימתו של הנתבע על ההמחאה הוכחה ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כערב, ומשכך יש לחייבו בחובות החברה.

41. סכום החוב בפתיחת התיק הוא 377,939 ₪. הסכום כולל את הסכום ששולם לאחר שערוך מסך ההלוואה בסך של 130,000 ₪. לבקשה צורף טופס ו1 (טופס נלווה להגשת בקשת ביצוע שעילתה הלוואה) ואליו צורך הסכם ההלוואה. הנתבע לא הציג ראיות על תשלום נוסף מעבר ל- 130,000 ₪, וזאת על אף טענה בעל פה לתשלום סכום נוסף. יצחק לא הגיש כל תחשיב חלופי בתצהירו. אין כל חישוב או כל הצגת ראיות בנוגע לסכום החוב במסגרת תצהירי הנתבע או כל ראיה לתשלום נוסף מעבר לסכום של 130,000 ₪ שהוצג על ידי התובעת. יצחק טען שיש לו ראיות לכך ששולם סכום של 180,000 ₪, בתשלומים של 15,000 ₪, אולם לא הביא ראיות לכך (עמ' 22 ש' 7-21). הוא אף לא זכר את מספר ההמחאות שניתנו על ידו לתובעת. כך גם טען לעסקה נוספת של 110,000 ₪ ללא תיעוד (עמ' 23-24). טענה זו, כמו רבות אחרות, נטענו ללא תימוכין ולראשונה בעדות.

42. משעה שלא הוכח מהו התשלום ששולם על ידי הנתבע ו/או יצחק, מעבר לקיזוז שבוצע על ידי התובעת בגין ההמחאות שניתנו על ידי התובעת, ולאחר חילול ההמחאה בסכום גבוה משמעותית מהסכום שהועבר על ידי התובעת לחברה, יש לקבל את התביעה במלואה בנוגע לסכום התביעה כלפי הנתבע, כפי שהוגש בתיק ההוצאה לפועל, ולחיוב אישי של הנתבע כערב להמחאה במלוא סכום התביעה. יצחק אף מודה בחוב, ובכך שהוא חייב את ההפרש, וההתכחשות היחידה היא בנוגע לחיוב הנתבע (עמ' 17 ש' 19-22).

43. כך גם בנוגע ליתרת התשלום שבוצעה אל מול תנאי ההלוואה. הסכום שנתבע נמוך מהסכום שבהמחאה ומזה שהועבר לידי החברה, וככל וביקש הנתבע להתמודד עם שיעורי הריבית והתשלומים ששולמו והועברו, היה עליו להעביר חישוב, באמצעות תצהיר אחיו יצחק, ולהציג כיצד האמור חורג מהקבוע בחוק או מיתרת ההלוואה שנותרה לתשלום. זאת לא עשה.

44. הנתבע לא הצביע ולא עשה כל חישוב שהסכום שנגבה גבוה מהסכום הקבוע בחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 או שהתובעת מלווה דרך קבע. כך גם לא הוצג שהתובעת מבקשת כיום את ההלוואה, בתוספת ריבית החורגת מריבית מותרת, שכן בכל הנוגע לסכום שנתבע מתבקש כיום מהנתבע, כערב, רק הסכום של יתרת ההלוואה כפי שהוגשה לפירעון בצירוף ריבית והצמדה על פי תיק הוצאה לפועל. משכך, בהעדר חישוב בנוגע ליתרת ההלוואה, נכון להיום, לא ניתן לקבוע שהתובעת חרגה מהריבית המותרת הקבועה בדין, וככל והנתבע ביקש לטעון כאמור היה עליו להציג את החישוב שבוצע והתשלומים ששולמו. חישוב כאמור לא בוצע בתצהירי הנתבע מעבר לטענה כללית.

     

    לסיכום:

    התביעה מתקבלת במלואה.

    תיק ההוצאה לפועל שמספרו 500169-12-22 ישופעל.

    הנתבע יישא בהוצאות התובעת ושכ"ט בגין ניהול ההליך בסך 35,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין וכן אגרת בית משפט ראשונה ושניה כפי ששולמו. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל.

     

    זכות ערעור כדין לבית המשפט מחוזי-מרכז.

     

    ניתן היום, ג' אייר תשפ"ו, 20 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.