פסק דין 55434-01-11

בפני תובענה על סך 299,000 ₪ שעניינה תשלום דמי תיווך בעסקה למכירת שליטה בחברה ציבורית.

התובעיםהם עורכי דין וכלכלנים בהשכלתם העוסקים, בין היתר, בתחום התיווך בעסקאות בשוק ההון. נתבעת 1 (להלן –חב' א. לוי) היא חברה ציבורית בתחום הנדל"ן. נתבעת 2 (להלן –יורו גלוב) היא חברה פרטית הנשלטת על-ידי חב' א. לוי. יורו גלוב הייתה, בעבר, בעלת השליטה בחב' יורו גלוב אוברסיז 1968 בע"מ (להלן –אוברסיז). אוברסיז היא חברה ציבורית, שמניותיה היו רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

התובעים טוענים,בכתב התביעה, את הטענות הבאות: בשלהי שנת 2008 נכרת בין התובעים לבין הנתבעות, באמצעות המנכ"ל, מר עזרא לוי (להלן –מר לוי), הסכם לאיתור קונים פוטנציאליים לרכישת השליטה באוברסיז. בין הצדדים סוכם, כי התובעים יהיו זכאים לסך של 250,000 ₪ כדמי תיווך ושכר טרחה, לאחר מכירת השליטה באוברסיז. התובעים עמלו רבות, הפגישו את הנתבעות עם מספר רב של קונים פוטנציאליים, ביניהם היה מר הדר שמיר (להלן –שמיר). שמיר ניהל משא ומתן ממושך עם הנתבעות שלאחריו, ביום 15.11.2009, גיבשו הנתבעות ומר שמיר מזכר הבנות. במזכר ההבנות נקבע, בין היתר, ששמיר ירכוש 82.5% ממניות אוברסיז, המוחזקות על ידי יורו גלוב, תמורת סך של 3.6 מיליון ₪. במהלך חודש דצמבר 2009 הודיעו הנתבעות ומר שמיר לתובעים, כי החליטו לבטל את ההסכמות שביניהם. במהלך חודש ינואר 2010 התקשרו הנתבעות עם מר שמיר ומר ירון ייני למכירת השליטה בשלד הבורסאי של אוברסיז. המכירה נעשתה באמצעות חב' אפסווינג בע"מ (להלן –אפסווינג), בעלי מניותיה ובעלי עניין אחרים, במחיר של 3 מיליון ₪ עבור 80% ממניות אוברסיז. 38.35% ממניות החברה נמכרו למר שמיר (באופן ישיר, באמצעות אחיו ובאמצעות מר מנשה גייזר). כאשר נודע לתובעים על גיבוש העסקה, פנו למר שמיר ולאחר משא ומתן הוא שילם לתובעים את שכר טרחתם בגין העסקה. התובעים פנו לנתבעות, פעמים רבות, בדרישה לתשלום דמי התיווך המוסכמים, וסורבו.

לטענת התובעים, הם זכאים לדמי תיווך, לשכר טרחה, לפיצויים לא ממוניים ולפיצוי בגין עוגמת נפש מהנתבעות, הן מכוח ההסכם שנכרת בין הצדדים הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

הנתבעות טוענות, בכתב ההגנה, את הטענות הבאות: התובעים פנו ליורו גלוב בהצעה למצוא רוכשים פוטנציאליים לרכישת השליטה באוברסיז. לטענת הנתבעות, לא הובטחו דמי תיווך לתובעים. מאידך הוסכם, שאם תושלם עסקה עם רוכש מטעם התובעים כמתווכים בעסקה, ישולם להם על ידי יורו גלוב שכר טרחה (עמלת תיווך) בסך של 1% (כולל מע"מ) משיעור התמורה, שתתקבל בגין השלד הבורסאי בלבד. הנתבעות מדגישות, כי אין הסכם בכתב לעניין זה וכי עמלת תיווך עתידית, אם בכלל, הייתה אמורה להשתלם מיורו גלוב בלבד. אחד הרוכשים שהוצעו על ידי התובעים היה שמיר. לצורך קידום העסקה התקיימו פגישות בין נציגי יורו גלוב לבין שמיר ואף נוסח מזכר הבנות. בהמשך, שבו ונפגשו הצדדים בניסיון לשאת ולתת ואף לחתום על מזכר ההבנות. בעיצומה של הפגישה הודיע שמיר, שנודע לו שאוברסיז עתידה להיכנס לרשימת השימור של הבורסה לניירות ערך בתל אביב. בציינו זאת, שמיר ביקש הפחתה ניכרת במחיר העסקה. יורו גלוב לא הסכימה להפחתה במחיר והמשא ומתן עם שמיר הסתיים בלא כלום. הנתבעות מדגישות, כי במעמד זה נכח תובע 1 (להלן –שי יצחק). עוד מציינות הנתבעות בהקשר זה, כי למעשה התובעים לא היוו "גורם יעיל" בתיווך ולא סילקו את המחלוקות עם שמיר. כשברור היה, שעל יורו גלוב להמשיך ולחפש אחר קונה אחר, פנה ב"כ יורו גלוב, עוה"ד נועם שרון (להלן – עו"ד שרון), ביוזמתו, למוטי מנשה (להלן –מוטי) והציע לו את רכישת השליטה באוברסיז. עו"ד שרון קידם את העסקה למכירת אחזקות יורו גלוב לאפסווינג, שבשליטת ירון ייני (להלן –ייני). עו"ד שרון העביר את ההצעה ליורו גלוב וזו פתחה במשא ומתן, במישרין וללא מעורבות התובעים. ביום 1.2.2010 נחתם הסכם מכר אחזקות יורו גלוב באוברסיז לאפסווינג. בחוזה המכר לא הוזכר שמו של שמיר. הנתבעות טוענות, כי בדיעבד התברר להן, שכחודש וחצי לאחר הסכם המכר עם אפסווינג, יצאה הודעה לבורסה לניירות ערך בדבר העובדה, ששמיר מחזיק 3.81% ממניות אוברסיז.

לטענת הנתבעות, התובעים אינם זכאים לדמי תיווך שכן לא היתה להם מעורבות בעסקה עם אפסווינג. מעבר לכך, הסכום הנדרש כדמי תיווך מוגזם ומופרך.

דיון

הצדדים אינם חלוקים ביחס להסכמה עקרונית בין יורו גלוב לבין התובעים ולפיה, במידה שהיה עולה בידי התובעים למצוא רוכש לשלד הבורסאי ולהשלים את העסקה, היו זכאים לתמורה בגין התיווך. נכון הדבר גם בעניין העסקה שנכשלה עם שמיר (להלן – עסקת שמיר). ראו לעניין זה דברי מר לוי:

ש.        אם העסקה עם הדר שמיר היתה נחתמת מבחינתך היה מגיע לתובעים דמי תיווך?

ת.         כן, הם הביאו את הדר שמיר (עמ' 31 לפרוטוקול).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי למעשה, עסקת מכר שיצאה לפועל היתה בין יורו גלוב לבין אפסווינג (להלן – עסקת אפסווינג), כעולה מההסכם מיום 1.2.2010 (נספח 5 לתצהירי התובעים).

בנוסף, אין מחלוקת, שהתובעים לא קישרו בין יורו גלוב לבין אפסווינג. ראו לעניין זה עדות תובע 2, יוסי תמר (להלן – יוסי) שמציין מפורשות,"אני לא הבאתי את אפסווינג"(עמ' 9 לפרוטוקול). עדות עו"ד שרון מצביעה על כך, שהיוזמה למכירת אוברסיז לאפסווינג היתה שלו. עו"ד שרון ליווה את יורו גלוב במשא ומתן המשפטי בעסקת שמיר לדבריו "... הוחלפו טיוטות וזה נראה כמו עסקה שעומדת לקרות. ככל שזה התקדם לקראת חתימה על העסקה, התעוררו קשיים. בסופה של אותה ישיבה אחרונה היה ברור שהעסקה התפוצצה ולא קורית. הדבר הבא שעשיתי הרמתי טלפון לאדם העוסק בתחום של שלדים ציבוריים, מוטי מנשה, ושאלתי אותו אם הוא היה מעוניין בעסקה. בעקבות שיחת הטלפון הזו אכן נקשרה עסקה עם חברה ששייכת למיטב ידיעתי למוטי מנשה בשם אפסווינג שרכשה את החברה" (עמ' 22 לפרוטוקול).

במסגרת עסקת שמיר גובש מזכר הבנות ביום 15.11.2009, בו נקבע, בין היתר, ששמיר ישלם תמורת 82.5% מניות אוברסיז סך של 3.6 מיליון ₪ ואילו הלכה ולמעשה, על פי הסכם המכר לאפסווינג, נמכרו מניות אוברסיז תמורת 3 מיליון ₪. כפי שהיטיב לציין מר לוי: "... היינו צריכים כסף לשלם אג'חים והיה חשוב לנו למכור, מכרנו את זה במחיר לצערי הרב ב- 500, 600 אלף ₪ פחות..." (עמ' 33 לפרוטוקול).

הגם שעסקת אפסווינג לא נולדה כתוצאה מתיווך התובעים, הם עותרים לקבל שכר טרחתם ביחס לעסקת הרכישה. זאת משום שלשיטת התובעים בעסקה זו מעורב שמיר, שהופגש עם הנתבעות על ידם. שאלת זכאותם לדמי תיווך עומדת במחלוקת בין הצדדים כמו גם שאלת גובה דמי התיווך הנטענים.

לטענת התובעים, זכאותם לדמי תיווך צומחת מעסקת אפסווינג. בעניין זה מפנים התובעים, בין היתר, לסמיכות הזמנים בין "פיצוץ" עסקת שמיר לבין החתימה על ההסכם – עסקת אפסווינג וכן על הקשר בין אפסווינג לשמיר, לרבות העברת מניות לשמיר. כלומר, לטענת התובעים, עסקת אפסווינג נעשתה כדי לעקוף את עסקת שמיר ובמצב דברים זה, בין אם מר לוי ידע ששמיר מעורב ובין אם לאו, יש לשלם להם דמי תיווך. ליבת טענת התובעים עולה בחקירתו הנגדית של יוסי:

ש.אתה מסכים איתי שאם מר עזרא לוי היה מוכר את השלד לצד ג' שלא קשור לשמיר ולא אתה הבאת לא מגיע לכם שכ"ט?

ת.כן. לא מגיע. אם היה מוכר לצג ג' ברור שלא.

ש.אם אותו צד ג' היה ברבות הימים מוכר במקרה גם להדר שמיר, אז לשיטתך היה מגיע לכם שכ"ט או לא?

ת.אם זה נעשה לא כדי לעקוף אז כנראה שלא. אם זה נעשה בתום לב. אם מישהו קונה את השלד ולאחר זמן מוכר חלקים לשמיר, אני לא שם.