ת"א 55404-08-15 רביע ואח' נ' ארמונות אמרלד יזום ובניה בע"מ ואח'

1.בפני בקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהעדר התגוננות נגד כלל המבקשים ביום 16.12.2015, וכבר בפתח הדברים אומר, כי חרף ליקויים של ממש באופן הגשתה, דינה להתקבל (לגבי המבקשים 2-3), שכן פסק-הדין עצמו נגוע בליקויים היורדים לשורשו.

2.התביעה היא לפיצויים ותשלומים נוספים, בסך כולל של כ-673,000 ₪, בקשר עם עבודות בניה שהמבקשים נטלו על עצמם לבצע לטובת המשיבים.

3.פסק-הדין ניתן על פי אישורי מסירה ותצהיר של שליח, לפיו איתר את המבקש 2 בדירה שבבניין המצוי בעיצומן של עבודות (הוא הבניין נשוא העבודות שהקימו את עילת התביעה), ומשזה סירב לפתוח את הדלת, הניח עבורו את כתבי בי הדין על מפתן הדלת. בהמשך, הוגשה הבהרה, לפיה המסמכים הודבקו על הדלת.

4.יצוין, כי לעניין המבקש 3, טען השליח, כי הכתב עבורו נמסר אף הוא למבקש 2 באותו אופן ובאותו מעמד, בהיותו בן-משפחתו של המבקש 3, ולעניין המבקשת 1, הרי שמדובר במענה הרשום, ולא זו בלבד, אלא שהמען הרשום הוא באותו בניין "אצל" המבקש 2.

5.הבקשה נתמכה רק בתצהירו של המבקש 2, ותצהיר זה הוא לאקוני עד כדי פגום. אין בו הכחשה מפורשת של קבלת כתב התביעה, ואין בו התייחסות לארוע המסירה המתואר ע"י השליח. בבקשה עצמה נכתב, כי למבקשים נודע אודות כתב התביעה באקראי, בארוע המתואר בבקשה, אולם התצהיר אינו מתייחס לכך (למעט, אם לכך כוונו הדברים, במשפט כללי בו מצהיר המבקש כי כל "המוצהר" ידוע לו מידיעה אישית, ויכול והתכוון לכך שכל האמור בבקשה ידוע לו).

6.לתגובה צורף תצהיר נוסף של השליח, בו הוא מפרט מעט יותר את נסיבות המסירה, ומתאר כיצד הגיע לדלת הדירה המדוברת, בהפניית שכנה שלא נותרה במקום להעיד על נסיבות המסירה, הבחין בנוכחות אדם בתוך הדירה, ואף בהצמדת עין לעינית הדלת מבפנים, אך לא נענה לפניותיו, לרבות לאחר שהסביר את מטרת הגעתו, וכי לפיכך השאיר את המעטפה על מפתן הדלת.

7.המבקשים הגיבו גם הם, וצרפו תצהיר נוסף של המבקש 2, בו לראשונה הוא טוען (גם כאן רק במשתמע) כי לא קיבל את כתב התביעה, ובו הוא מכחיש כי אי פעם פגש בשליח.

8.כאמור, דין הבקשה להתקבל, ברובה, ולא מחמתה-לבד. הבקשה עצמה לוקה בחסר בכך שלא צורף תצהיר של המבקש 3, ובכך שהתצהיר של המבקש 2 קצר מדי, אינו נוגע דיו בנושאים שבמוקד הבקשה, ואינו חד-משמעי דיו.

9.ואף על פי כן, הפגמים שבפסק-הדין מספיקים כדי להביא לביטולו חרף חסרונות הבקשה, ודומה ששגגה נפלה מלפני הח"מ עת נתן את פסק-הדין מלכתחילה (למעט בכל הנוגע למבקשת 1).