ת"א 55390-12-12 א' נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ

התובעת, קטנה ילידת 1998, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 2.8.2011, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' הנדל, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי התובעת התלוננה על כאב בעמוד השדרה, אולם בבדיקה נמצאה עקמת מזערית אדיופטית, ולא נמצאה כל מגבלת תנועה או חסר נוירולוגי. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות זמנית בשיעור של 100% לשבועיים, 50% לחודש ו- 20% לחודש וחצי, לאחריה לא נותרה כל נכות צמיתה בתחום האורתופדי.

דר' רצוני, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי לאחר התאונה סבלה התובעת מסימפטומים של טראומה כגון קשיי שינה, סף גירוי נמוך והימנעות. בהמשך נותרו סימפטומים פוסט טראומטיים ברמה פחותה. התובעת תזדקק לטיפול רגשי ותרופתי כדי למנוע התדרדרות עתידית. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות נפשית של 25% לתקופה של שנה לאחר התאונה, ובנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 34 (ב) (2) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכויות זמניות לא מבוטלות בשני תחומים ; מדובר בנכות צמיתה של 10% בלבד בתחום הפסיכיאטרי לקטינה שהיום היא כבת 16 ; מחד גיסא, לנכות פסיכיאטרית לעיתים אין השלכות ישירות על התפקוד, מאידך גיסא, לגבי קטינים נקבעה חזקה כי הנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית ; התובעת נדרשה לטיפולי פיסיותראפיה ותידרש לטיפול נפשי ותרופתי בעתיד.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 18,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעתיד – 187,000 ₪ (כ- 80% לערך לחישוב אריתמטי).

• בגין הפרשות סוציאליות לסכום הנ"ל – 20,000 ₪.