ת"א 55368-05-14 כהן נ' אל חאפז איסמעיל

היום נערך דיון שלישי בבקשת הנתבע לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לצורך יציאתו לטיפול רפואי.

לא אחזור על הרקע המפורט בהחלטותיי הקודמות בסוגיה.

לדיון היום התייצבו מלבד ב"כ התובע, הנתבע בעצמו ושני בניו. האחד תושב ירדן ואילו האחר תושב האזור.

בדיון היום הועלתה לראשונה הצעה כספית מטעם הנתבע, והיא שבנו המתגורר בירדן יישלח סך של 2,000 ₪ בחודש וכן ששני בניו יערבו לחזרתו לישראל. לדברי הנתבע, אין לו כל אמצעים נוספים. כמו כן, הנתבע מוכן לקבל טיפול רפואי הן בישראל והן בירדן. אולם לדבריו הטיפול הרפואי בישראל יעלה לו כסף שאין ביכולתו לשלם, ואילו לגבי הטיפול בירדן קיימת הבטחה לבנו ממלך ירדן כי הטיפול יהיה ללא עלות. הנתבע מבקש שיבוטל צו עיכוב היציאה מהארץ ולחילופין שביהמ"ש יורה על כך שיקבל טיפול רפואי בישראל.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי את הטיעונים אלו מול אלו, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטותיי עד כה, שבהתאם להן, בשלב זה אין מקום לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ללא העמדת בטוחה הולמת להבטחת חזרתו של המבקש מירדן.

הבקשות השונות שהגיש המבקש, בין בעצמו, בין באמצעות בניו ובין באמצעות עורכי דינו, הותירו תחושה שרב הנסתר על הגלוי. ראשית לגבי המצב הרפואי של המבקש. לא הובא כל מסמך מבי"ח בישראל על אף שלטענת המבקש עצמו הוא עבר טיפולים ובדיקות בבי"ח ישראלי. כל שהובא הוא אישור רפואי כללי ולא מפורט. גם לא ברור מדוע המבקש אינו פונה לקבלת טיפול בישראל, כאשר כיום הוברר כי המבקש שוהה בישראל, ואינו מנוע כניסה לישראל כפי שנטען בבקשות קודמות. לדברי המבקש, התקבלה החלטה בענייננו ששללה את מעמדו בישראל לפני כשישה חודשים בעת שאמור היה לעבור טיפול רפואי, ולטענתו בשל שלילת המעמד הוא לא זכאי לטיפול רפואי חינם. מדובר בטענה חדשה שלא צורפה לה כל אסמכתא, אולם אף אם כך הדבר, לא ברור מדוע המבקש לא השיג נגד החלטה זו בדרכים הקבועות בדין, וזאת במשך שישה חודשים תמימים. כפי שהובהר למבקש בדיון, לבית משפט זה אין סמכות להתערב בהחלטה בנוגע למעמדו בישראל או להורות על מתן טיפול רפואי, ומוצע לו לבחון את זכויותיו בעניין זה. מכל מקום, לא השתכנעתי כי המבקש עשה די כדי למצות את זכויותיו לקבלת טיפול בישראל וכי נתקל בסירוב לעניין זה.

גם היבטים נוספים בבקשות המבקש הותירו תהיות. כך למשל נטען עד היום שהמבקש מתגורר בחברון, ואילו כעת נטען על ידו שהוא מתגורר בתוך תחומי ישראל. כן נטען כי בניו גייסו עבורו מימון לצורך הטיפול הרפואי בירדן ואילו כיום נטען כי קיימת הבטחה כביכול שהטיפול בירדן יהיה ללא עלות – אולם לא הובאה כל אסמכתא לעניין זה.

הצעת המבקש ובניו במהלך הדיון שישולם סך של 2,000 ₪ בחודש, בכל הכבוד, אינה מספקת ערובה הולמת בנסיבות העניין. יש לזכור כי התיק במקורו עניינו תביעה נגד הנתבע על כך שלאחר שקיבל תשלום משמעותי עבור ביצוע עבודות, הוא טס לירדן ולא ביצע את העבודות כנדרש אלא את חלקן הקטן בלבד. בתיק ניתן פסק דין בהסכמה, עת שהמבקש היה מיוצג, על תשלום של 60,000 ₪. המבקש העלה בדיון שהתקיים היום טענות שונות נגד עורך דינו ביחס לאותה הסכמה, אולם כפי שהובהר לו בדיון – מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה עד היום, וממילא לא הוגשה כל בקשה בעניין זה לבית המשפט. לא ברור כיצד ממצב שבו ניתנה הסכמה לשלם סך של 60,000 ₪, הגיע המבקש למצב שבו לא שולם ולו שקל אחד על חשבון החוב.

בנסיבות העניין, שבהן עולות טענות חדשות ושונות מטעם המבקש ונציגיו, לא הוצגו אישורים רפואיים משמעותיים כנדרש, לא הוסבר באופן מניח את הדעת מדוע לא ניתן לקבל את הטיפול בישראל, ולא הוסבר מדוע לא נעשה ניסיון ולו להתחיל לשלם בגין החוב, לא ראיתי מקום לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ללא בטוחה הולמת, כפי שמבקש למעשה המבקש.

בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק זה, צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן במסגרת פסק הדין פוקע היום, ולפיכך החל ממחר (16.1.17) יחול רק צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא לאחרונה במסגרת התיק בלשכת ההוצאה לפועל (כזכור, מלכתחילה נקבע מועד פקיעה של הצו חודש לאחר המועד האחרון לתשלום, על מנת לאפשר לתובע לפנות ללשכת ההוצאה לפועל). למען הסר ספק, אין בהחלטה זו כדי לחסום את דרכו של המבקש לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה מתאימה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ. ייתכן שלאחר המצאת כל המסמכים הנדרשים הן לעניין המצב הרפואי והן לעניין היעדר יכולת לקבל טיפול בישראל, כמו גם לאחר הוכחת נכונות כנה לבצע את פסק הדין במידת היכולת הכלכלית של המבקש, ישתנה האיזון לגבי גובה הבטוחה הנדרשת להבטחת חזרת התובע מירדן.