ת"א 55356-09-11 אדרי נ' מדינת ישראל ואח'

 פתח דבר

1.הנתבעת 1, מדינת ישראל משרד הבריאות, (להלן: "הנתבעת"), הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף נגדה, בטענה של התיישנותה, וכן מחמת היעדר עילה. 

רקע

2.התביעה הוגשה ב- 27.09.2011. התובעת הוקרנה בילדותה נגד מחלת הגזזת, ומעלה נגד כל הנתבעים טענות לרשלנות רפואית ולהפרת חובת היידוע. לטענת התובעת, נזקיה נגרמו בשל רשלנות המיוחסת לנתבעת, ושעיקרה אי קיום חובה ליידע אותה בדבר סיכון מוגבר ללקות בגידולים מהסוג בו לקתה עקב הקרנות שעברה בילדותה, דבר שמנע ממנה גילוי מוקדם של הגידול וטיפול בו.

3.ביום 7.4.2002 הגישה התובעת תביעה על-פי חוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק הגזזת") ועצם הגשתה אינו שנוי במחלוקת.

4.נטען, כי רק בשנת 2008 אובחן גידול (מנינגיומה) בראשה של התובעת, שאז גם מתברר לראשונה לתובעת, כי מנינגיומה זו הופיעה כבר בבדיקת ה- CT מתאריך 17.10.2004, אשר פורש בטעות ע"י הנתבעים 2 ו-3 כתקין.

עיקרי טענות הנתבעת

5.לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, וגם בשל העדר עילה, זאת נוכח הנפסק בע"א 1535/13 מדינת ישראל נגד ציפורה איבי (3.09.2015), (להלן :"פס"ד איבי ציפורה"), שם נקבע כי מועד הפניה לוועדת הרפואית בתביעה על פי חוק הגזזת, יראה כמועד בו מולאה חובת היידוע.

6.התובעת הגישה תביעתה על פי חוק הגזזת באפריל 2002, ואף הייתה במעקב רפואי ועברה מספר בדיקות CT; מאז ועד להגשת תביעתה זו ביום 27.9.2011 חלפו יותר מ- 7 שנים. משכך, ובהתאם להלכת איבי ציפורה, לא ניתן, מחמת התיישנות, לבסס תביעות בגין הפרה של חובת היידוע, יהא הנזק אשר יהא.

7.כפי שנפסק בפסק דין איבי ציפורה, ממועד הגשת התביעה על פי חוק הגזזת, התובעת מוחזקת כמודעת להיותה מוקרנת, ולהיותה בקבוצת הסיכון, ולחשיבות המעקב הרפואי אודות מצבה.