לפניי תביעה בגין רשלנות רפואית במסגרת טיפול שניים דנטאלי. התובעת ילידת 1993 פנתה לנתבעת 1 לצורך שיפור מראן האסתטי של שיניה. לטענתה, הרופאים אשר טיפלו בה התרשלו עת ביצעו בפיה טיפול דנטאלי תוך השחזת והשחתת שיניה הבריאות. כתוצאה מהטיפול נגרמו לשיניה נזקים רבים.
רקע והליכים מקדמיים:
התביעה הוגשה כנגד המרפאה בה בוצעו טיפולי השיניים וכן כנגד 2 רופאים המטפלים: הנתבע 4 ד"ר דניס ורביצקי (להלן : ד"ר ורבצקי) והנתבע 5 ד"ר אברהים עליאן (להלן ד"ר עליאן"). במסגרת הסכם פשרה בין התובעת לנתבע 5, שולמו לתובעת סך של 279,580 ₪. כעת נותרה במחלוקת שאלת אחריותה של המרפאה, היא הנתבעת 1 ואחריותו של הרופא המטפל הנוסף ד"ר ורביצקי.
נוכח הפערים בין חוות הדעת הקוטביות של המומחים מטעם הצדדים, מונה מומחה פה ולסת מטעם בית המשפט, פרופ' טייכר. המומחה קבע בחוות דעתו כי: "כי קיים פער עצום בין תכנית הטיפול וטופס ההסכמה עליהם חתמה התובעת. עוד קבע המומחה כי "בוצע טיפול חריג רחב ועודף לבעיות אותן הציגה התובעת בבקשתה לתיקון הבעיות האסתטיות הבולטות בקדמת הלסת העליונה". המומחה קבע כי התובעת תידרש לטיפול מתקן אשר כולל החלפת כתרים כל 10-12 שנה.
משלא הגיעו הצדדים להסכמות בניהם בשאלת האחריות וגובה הנזק נקבע התיק להוכחות.
בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 1.7.2025 העידה בפניי התובעת בלבד.
טענות הצדדים:
התובעת טוענת כי הנתבעים ביצעו בשיניה טיפול דנטאלי רשלני, בלתי הפיך וגרמו לה לנזקים ולהוצאות רבות. לטענת התובעת הטיפול בוצע בלא קבלת הסכמה ממנה ומבלי שניתנו לה חלופות לטיפול שמרני שעשוי היה להפחית את הנזק שנגרם לשיניה. זאת ועוד, הטיפול בוצע תוך השחזת יתר השיניים וביצוע שחזורים וכתרים חסרי התאמה שגרמו לה לדלקות חניכיים עששת וכאבים קבועים ואף הפרעות בלעיסה.
לטענת התובעת הנתבעים הטעו אותה הן בקשר לטיב הטיפול שבוצע והן לעצם נחיצותו של הטיפול ובכך הפרה המרפאה והנתבע 4 חובת תום הלב. לפיכך, זכאית התובעת לסעד גם מכח סעיף 21 לחוק החוזים.
עוד טוענת התובעת כי מטעם המרפאה לא הוגשו כל ראיות, לא נחקרו עדים מטעמה ולא נסתרו טענות התביעה על כן, יש לטענת התובעת לקבל את התביעה במלואה.
לעניין אחריות המרפאה טוענת התובעת, כי המרפאה אינה רק "אכסניה" אלא גוף מפקח ואחראית על טיפולים שבוצעו אצלה וכן על הרופאים שעובדים במרפאה.
ביחס לנתבע 4 טוענת התובעת כי הוא זה שבדק אותה בפעם הראשונה והוא זה שטען בפניה שהיא לא מתאימה לטיפול אורתודנטי ומשכך המליץ לה על טיפול בציפויים. לטענת התובעת בשל הסבריו המטעים של ד"ר ורבצקי הסכימה לטפל בטיפול של ציפויים, ולו ידעה כי ניתן לבצע את הטיפול השמרני של יישור שיניים היתה מבצעת אותו ולא את הטיפול שבוצע לה לבסוף.
הנתבעות 1 ו 3 טוענות כי למרפאה אין אחריות כי אם לרופאי השניים בלבד. הכשל בטיפול במקרה הנדון הוא בטיפול שניתן לה ע"י הרופאים לא כשל שהמרפאה אחראית עליו על כן, יש להטיל את השיפוי לנזקיה על הרופאים ובפרט על הנתבע 5. עוד טוענות הנתבעות כי התובעת קיבלה תכנית טיפול והתכנית אף הוסברה לה. לטענתן, התובעת נתנה הסכמתה בכתב לתוכנית הטיפול. כל שכן לטענת הנתבעות יש לדחות את התביעה נגדן בייחוד לאחר שהתובעת הגיעה להסכמה עם הנתבע 5 וקיבלה שיפוי בגין הנזקים הנטענים.
הנתבע 4 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון זאת על אף שהוזמן כדין.
דיון והכרעה:
אין בפניי ראיות ואף לא טענות אשר יש בהן כדי להפריך את חבות הרופא המטפל, אשר עולה מחוות דעת המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט. דומה כי הנתבעות 1, 3 וויתרו על מישור טענות זה וטוענות לעניין העדר אחריותן – לא הישירה ולא השילוחית.
אחריות המרפאה נובעת מפקודת הנזיקין, בין אם בשל חבות מעבידים (סעיף 13) ובין אם בשל חבות כשולח (סעיף 14).
אמנם נכון, כי היקף החבות ישתנה בהתאם לנסיבות ומידת הקרבה של המרפאה אל המעשים או המחדלים אשר גרמו לנזקי התובע. ניתן להתייחס לשתי נקודות קיצון: מחד, מקרה בו סופק לרופא ציוד פגום בו אחריות המרפאה תהיה גבוהה, לעומת מקרה בו הרופא הפעיל באופן עצמאי שיקול דעת רשלני אשר גרם לתובע נזק.
בענייננו – דומה כי המקרה מתאים יותר לנקודת הקיצון השניה, לפיה אמנם המרפאה הפרה את חובת הפיקוח שלה על הרופא הפועל במסגרת שירותים אשר היא מעניקה לציבור, אך אין במדובר בחבות ישירה בגין רשלנותו של הרופא – הוא הנתבע 4.
בעוד התובעת טוענת לשיעור חבות של 50% לפחות של המרפאה, טוענת המרפאה כי לכל היותר החבות המוטלת עילה עומדת על 5%.
בשים לב לנסיבות המקרה ובהתאם לראיות אשר הובאו בפניי, מצאתי לקבוע את חבות המרפאה בשיעור של 20% ואחריות הרופא המטפל, נתבע 4, בשיעור של 80%. מדובר במקרה בו הרופא המטפל היה בקשר ישיר עם התובעת, הוא אשר קבע את תכנית הטיפול, והרשלנות הישירה היתה שלו. עם זאת, הרופא העניק את שירותיו במסגרת המרפאה אליה הגיעו הלקוחות. למרפאה אחריות אחריות שילוחית על איכות הטיפול של הרופא המטפל, מחובתה לעקוב אחר תכניות הטיפול ולפקח על הטיפול המוענק ללקוחות. מחד, אין לדרוש מהמרפאה להעמיד מפקח מטעמה עבור כל רופא, אך בהחלט לפקח על רמת כישורי הרופאים העובדים במסגרתה, לבדוק ולפקח על תכניות הטיפול אשר ניתנות על ידיהם ועל פי הצורך לרענן את מיומנותם מעת לעת. המרפאה אינה יכולה להסתמך 'בעיניים עצומות' על רופא המועסק במרפאתה. 'עצימת עיניים' כמוה כהפרת חובת זהירות החלה עליה.
הנזק:
עלות הטיפול המתקן:
על פי המלצת המומחה מטעם בית המשפט עלות התיקון מסתכמת בסך 137,550 ₪ .
מעבר לכך תידרש התובעת להחלפת 23 כתרים כל 10 שנים עלות של החלפת כתר הנה 4,850 ₪
בהתאם לגילה של התובעת , היא תזדקק לעוד 5 החלפות כתרים עד לגיל 83 (תוחלת חיים ממוצעת בישראל).
סך עלות החלפת הכתרים סך של 250,373 ₪ עלות זו מתייחסת לטיפול פרטי בעוד שקיימת חלופה לטיפול במרפאות שיניים מטעם קופות החולים יש לבצע הפחתה של 20%.
סך הפיצוי לו זכאית התובעת בגין הטיפול המתקן והחלפת הכתרים בעתיד 303,138 ₪.
הפסדי הכנסה /שכר עבר ועתיד התובעת טוענת להפסדי שכר בשל הטיפולים הרבים שתידרש לעבור לצורך הטיפול המתקן ולצורך החלפת הכתרים בעתיד. התובעת עותרת לפיצוי בסך 15,000 ₪ בראש נזק זה, ואולם הפסדי שכר מקורם בפגיעה בכושר השתכרות בגין נכות תפקודית. בעניינו אין נכות רפואית ואף לא נכות תפקודית ועל כן, אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה.
הפסד הוצאת נסיעה ורפואיות התובעת טוענת לראש נזק זה לפיצוי בסך 15,000 ש"ח. בשים לב לכמות הנסיעות להן נדרשה ותידרש אף בעתיד יש לפסוק פיצוי בסך 10,000 ₪.
כאב וסבל בשים לב לנתוני התיק ובהתחשב בנזק הרב שנגרם לשיניה, הטיפול המתקן והחלפת הכתרים להם תידרש כל עשור עד שארית חייה ייפסק סכום פיצוי של 50,000 ₪.
סך הפיצוי מכלל ראשי הנזק : 363,138 ₪ בשים לב להסכם הפשרה מול הנתבע 5 יש לקזז סכום הפשרה בסך 279,580 מסך הפיצוי. סך הפיצוי מכלל ראשי הנזק הינו 83,558 ₪.
בסכום זה יישאו הנתבעות 1ו 3 בשיעור של 20%, קרי סכום של 16,711 ₪ והנתבע 4 בסך של 80% 66,846 ₪.
סוף דבר :
הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 16,711 ₪ והנתבע ישלם לתובעת סך של 66,846 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
לסכומים האמורים יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ כדין.
יתרת האגרה תחול על הנתבעת 1 והנתבע 4 בהתאם לחלוקת האחריות (80% נתבע מס' 4 ו-20% נתבעת מס' 1).
ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ו, 18 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.
