ת"א 5532-08-15 דיין נ' בניטה

בתאריך 3.8.15 הגיש התובע תביעה חוזית כספית נגד הנתבע על סך של כ–135,000 ₪. אציין בתמצית כי התובע טוען כי נגרמו לו נזקים והוצאות עקב ניהול משא ומתן שלא בתום לב על ידי הנתבע, הצגת מצג שווא רשלני והפרת חובת גילוי, בעסקה לרכישת חנות במגדלי הרכבת בבאר שבע, מאת חברת לוינגר החזקות והשקעות בע"מ, אותה ייצג הנתבע בזמנו.

הנתבע עתר לדחיית התביעה על הסף בגין מעשה בית דין וכן בגין העדר סמכות מקומית.

תיאור ההליכים הקודמים עליהם מסתמך הנתבע בטענתו לקיומו של מעשה בית דין 

ביום 27.6.11 הגיש התובע תביעה חוזית כספית על סך של 150,000 ₪ כנגד חברת לוינגר החזקות והשקעות בע"מ (להלן: "החברה"), במסגרתה טען כי נגרמו לו הוצאות עקב בשל משא ומתן בחוסר תום לב בעסקה לרכישת חנות במגדלי הרכבת בב"ש (ת"א 44109-06-11).

בד בבד עם הכחשת טענות התובע הגישה החברה הודעת צד שלישי נגד עו"ד יעקב בניטה, הנתבע בענייננו (להלן: "עו"ד בניטה"), במסגרתה טענה כי עו"ד בניטה שימש כעורך דין המייצג של החברה בעסקה. החברה לפיכך הסתמכה בכל פעולותיה על הייעוץ המשפטי שניתן לה על ידי עו"ד בניטה. כן הוגשה הודעת צד ג' נגד רשות המיסים. באף אחד משלבי ניהול התיקון לא תוקנה התביעה ועו"ד בניטה לא צורף כנתבע ישיר.

לאחר שהתקיימו הוכחות וגם הוגשו סיכומים, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא (כבוד השופט טישלר), בו נקבע כי התנהגותה של החברה, הנתבעת, אינה נגועה ברשלנות וכי לא ניתן לייחס לה העדר תום לב. כן נקבע כי עו"ד בניטה הוא הגורם היחיד שניתן לייחס לו אחריות לגרימת נזקיו של התובע, ולפיכך חויב עו"ד בניטה בשיפוי נזקיו של התובע, בסך של כ – 17,000 ₪ ובצירוף הוצאות משפט. אוסיף ואציין לשם השלמת התמונה (על אף שהדבר אינו מענייננו), כי בפסק הדין נקבע גם כי ההודעה לצד שלישי נגד רשות המסיים נדחית.

על פסק הדין הוגש ערעור על ידי עו"ד בניטה, ע"א 44608-06-14. (שני הצדדים הפנו את בית המשפט למסמכים שונים מתיק הערעור ומצאתי לנכון לפיכך לעיין בתיק הערעור כולו למען שלמות התמונה). ברישת כתב הערעור נרשם כי הערעור נסוב על כך שבית משפט קמא חייב צד שלישי לפצות ישירות תובע, אשר כלל לא נתבע על ידו, בעוד שהתביעה נגד הנתבעת, שולחת ההודעה – נדחתה. בשעה שבית משפט קמא הגיע למסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעת, החברה, להידחות, חייב היה בית המשפט גם לדחות את ההודעה לצד שלישי. בסעיף 19 להודעת הערעור נטען כי: "יובהר כי בית משפט קמא למעשה קבע סעד אשר לא נתבקש כלל מצד שאין לו יריבות עימו כלל". בסעיף 20 להודעת הערעור נטען כי: "המשיב כלל לא תבע את המערער ממילא אין כל עילה כלפיו וממילא לא נתבקש כל סעד ממנו". כן נטען טענות נוספות לגופן של קביעות בית המשפט לפיהן - בפסק דין בית משפט קמא לא נקבע מהי העילה המשפטית של התובע נגד עו"ד בניטה; לא נקבעה חובת זהירות קונקרטית; לא נקבע כי חובה כזו הופרה ולא נקבע קשר סיבתי כלשהו בין הפרת החובה לבין הנזק.

בהחלטה מיום 27.10.14 המליץ בית המשפט המחוזי הנכבד לתובע להסכים לקבלת הערעור לאור העובדה שלא הוגש על ידו ערעור בנוגע לדחיית התביעה נגד החברה הנתבעת. בהחלטה זו נרשם על ידי כבוד בית המשפט (כבוד השופט ואגו), כדלקמן:"אכן – עיקרי הטיעון מטעם המשיב מוקשים, הוא בחר שלא לערער על דחיית התביעה כנגד מש' פורמלית – 1 שהיתה הנתבעת היחידה בתיק. התביעה נגדה נדחתה, חד וחלק. הניסיון להציג זאת כ"תקלת ניסוח" בפסה"ד – לא יצלח. אין מדובר באימוץ "נימוק שונה", בשלב הערעור, ביחס לזה של הערכאה הדיונית, כדי להביא לדחיית הערעור, אלא מבוקש שינוי מהותי ו"דרמטי" בפסה"ד – למעשה הטלת חבות על המשיבה הפורמלית, כדי לסלול הדרך למימוש פס"ד שניתן, במסגרת הודצ"ג, כלפי המערער ולחובתו. כזאת – לא ניתן להיעשות בלית ערעור מטעם המשיב. אפשר שקבלת הערעור תותיר את המשיב "קרח משני הצדדים", באשר יבוטל חיובו של המערער, ואילו תביעתו כנגד המשיבה הפורמלית נדחתה, אולם יתכן שזו התוצאה הדיונית המתחייבת. נדמה שאף המשיב אינו טוען להיתכנותו הותרה על כנו של פס"ד המחייב במישרין צד ג' כלפי תובע שתביעתו העיקרית, מבעל דינו הישיר היחיד בתיק, נדחתה....". בתאריך 4.11.14 דחה בית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ו/או ערעור שנגד אותה הגיש התובע והמליץ שוב לתובע להסכים לקבלת הערעור.

בעקבות החלטות אלו של בית המשפט הנכבד הגיש ב"כ התובע הודעה לפיה כי הוא מסכים לקבלת הערעור, תוך פירוט "באיזה אופן" הוא מתכוון שהערעור מתקבל (ראה הודעה מיום 4.11.14), ב"כ עו"ד בניטה מצדו ביקש לקיים דיון שכן לטעמו יש מקום שהערעור יתקבל במלואו, ככתבו וכלשונו (ראה בקשה מיום 5.11.14).