פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975 (להלן: החוק).

רקע וטענות הצדדים בתמצית: 

1. המשיב הגיש תביעה לפי החוק בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים מיום 13/06/2016 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המל"ל מיום 19/06/2017 קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור 10% בעקבות פגיעה בסובך רגל שמאל ולפי סעיף 51(8)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

    

2. הנתבעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל מיום 19/06/2017 (להלן: הבקשה). בבקשה נטען בתמצית, כי טרם נקבעה נכותו של התובע במל"ל לא עמד בפני הוועדה הרפואית במל"ל תיקו הרפואי המלא של התובע. נטען כי, בין היתר, לא עמד בפני הוועדה הרפואית במל"ל מסמכים רפואיים המעידים על שיפור במצבו הרפואי של התובע לאחר התאונה וכי חזר לעבודה וכן לא תיעוד ביחס לתאונה נוספת שעבר התאונה ביום 29/11/2016 (להלן : התאונה הנוספת"), כחמישה חודשים לאחר התאונה בה עסקינן ובמהלכה נפגע התובע בקרסול שמאל. בנסיבות אלה, לטענת הנתבעת, יש להתיר ולסתור את קביעת המל"ל. 

3. התובע מנגד טוען כי דין הבקשה להידחות. לטענת התובע, הוועדה הרפואית הייתה מודעת לכך שהתובע חזר לעבוד כנהג משאית והדבר אף צוין במסמכי המל"ל; הוועדה הרפואית במל"ל אף הייתה מודעת לתאונה הנוספת שעבר התובע והדבר לא רק שצוין במסמכי המל"ל אלא שאף נקבעה לו נכות נפרדת בגין תאונה זו (בקרסול).התובע מפנה לנימוקי הוועדה הרפואית במל"ל וטוען כי הנכות שנקבעה בגין התאונה מושא התביעה נקבעה על סמך בדיקת הדמייה (בדיקת סונר שוק שמאל) שהדגימה קרע בסובך וכן על סמך ממצאי בדיקה קלינית שערך מומחה בתחום האורתופדיה שעמד בפראש הוועדה הרפואית במל"ל ומכאן שאין כל רלוונטיות לתיעוד הרפואי עליו הצביעה הנתבעת (שאף הוא מתקופה שלאחר התאונה).

4. הנתבעת בתשובה לתגובת התובע חוזרת וטוענת כי אין מחלוקת שתיקו הרפואי המלא של התובע לא עמד בפני הוועדה הרפואית במל"ל וכי לו היו המסמכים הרפואיים עומדים בפני המל"ל הייתה הוועדה מגיעה למסקנה אחרת. נטען, כי במסמך רפואי מיום 27/07/2016 נרשם כי יש שיפור ניכר במצב הרגל, התובע מתהלך ללא כאבים גם על קרקע ישירה וכי הוא חזר לעבוד לרבות בנהיגה וכי קיים שיפור במצב הרגל. הנתבעת טוענת כי למעשה מהמסמך הנ"ל ניתן ללמוד כי התובע החלים מהפציעה שנגרמה במהלך התאונה וכי מצבו הרפואי הוחמר בהמשך בעקבות התאונה הנוספת שאירעה לו בעת שקפץ מהמשאית ונחבל, חמישה חודשים לאחר התאונה, שכן לאחר תאונה נוספת זו, כך נטען, קיים דיווח על החמרת הכאבים בשוק.

    

   דיון והכרעה:

5. בהתאם להלכה הפסוקה, הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים וחריגים ובנסיבות יוצאות דופן כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי [פורסם במאגרים] (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה [פורסם במאגרים] (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (1985); בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה [פורסם במאגרים] (1985); רע"א (מרכז) 63806-03-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עליזה רכס [פורסם במאגרים] (2015)).