ת"א 55131-02-11 חברת ניקוי הגליל 91 בע"מ נ' פרץ

התובעת בהליך זה מבקשת כי בית המשפט יקבע כי בין הצדדים מתקיים השתק פלוגתא בשאלה אם הנתבע מעל בכספי התובעת אם לאו. לטענת התובעת, במסגרת התנגדותו לביצוע שטר, הכחיש הנתבע הן כי מעל בכספי התובעת והן את סכום המעילה הנטען. התובעת איננה טוענת להשתק פלוגתא בנוגע לסכום המעילה, אולם טוענת כי בית הדין האזורי לעבודה במסגרת פסק דינו בע"ב 3571/09 (בו תבע הנתבע את התובעת עקב פיטוריו מן התובעת) קבע כי הנתבע מעל בכספי התובעת ועל כן בשאלה זו קיים השתק פלוגתא בין הצדדים להליך.

התובעת מונה את התנאים לקיום השתק פלוגתא כפי שנקבעו בפסיקה בע"א 246,247/66 קלוזנר נ. שמעוני פד כב(2) 561 וטוענת כי כולם התקיימו בענייננו.

הנתבע, אינו חולק על כך שהתנאים שמונה התובעת הם התנאים הרלוונטיים לסוגיית השתק הפלוגתא ואף אינו חולק על התקיימותם. אולם לטענת הנתבע, נוכח ההבדל בין סדרי הדין והראיות בין בית הדין לעבודה לבין בית משפט השלום, לא ניתן לקבוע השתק פלוגתא במקרה זה.

שני הצדדים מסתמכים בהקשר זה על ע"א 1041/97 סררו נ. תומרס בע"מ פד נד(1) 642 (להלן: "פס"ד סררו"), אולם הם חלוקים בשאלה אם נוכח הקביעות בפס"ד סררו, ניתן לקבוע השתק פלוגתא בענייננו אם לאו. הנתבע מפנה אף להלכות שנקבעו בנוגע להשתק בין הליכים אזרחיים ופליליים וטוען כי אם ייקבע השתק פלוגתא בענייננו, יהיה מצב על פיו אילו הורשע הנתבע בהליך פלילי לא היה השתק פלוגתא למרות הדרישות הראייתיות המחמירות יותר בהליך פלילי ואילו קביעה בבית הדין לעבודה שנסמכת על דרישות ראייתיות מקלות, תקים השתק פלוגתא.

כפי שעולה מפס"ד סררו, לא נקבע בו, כי נוכח ההבדלים בדין הנוגע לסדרי הדין והראיות הנוהגים בבית הדין לעבודה לעומת בית משפט השלום, לא ניתן לקבוע קיומו של השתק פלוגתא. כל שנקבע בו בע' 656 הוא כי "אם הממצא שעליו נשענת הטענה של השתק פלוגתא נקבע על ידי בית הדין לעבודה על יסוד דיני ראיות שונים מאלו הנהוגים בבית המשפט, לא תישמע טענת השתק פלוגתא".

הנתבע הפנה לשתי סוגיות מהן לדעתו עולה כי דיני הראיות השונים השפיעו על הממצא עליו נשענת טענת השתק הפלוגתא. ראשית, מפנה הנתבע להחלטה מיום 25.4.12 של מותב קודם שדן בתיק זה. ההחלטה ניתנה בבקשה של הנתבע להוציא מן התיק נספחים שהגישה התובעת בצירוף לתצהיר מטעמה. התובעת טענה כי מדובר באותם מסמכים שהוגשו בבית הדין לעבודה והנתבע השיב כי נוכח דיני הראיות המקלים בבית הדין לעבודה לא התנגד לכך בבית הדין לעבודה. בית המשפט דחה את הבקשה להוציא את הנספחים מתיק בית המשפט, אולם קבע כי הותרתם בתיק איננה מבטלת טענות בעניין קבילות המסמכים, שלגביהן תינתן החלטה בהמשך.

אינני סבורה כי ניתן ללמוד דבר מהחלטה זו. בהמשך ההחלטה ציין בית המשפט כי הנטייה כיום היא להתמקד במשקל הראיות ולא בקבילותן. אולם ממילא לא התקבלה כל החלטה לפיה התקבלו בבית הדין לעבודה מסמכים שאינם קבילים בבית משפט השלום. הנתבע, טען טענה כללית לגבי האפשרות כי יתקבלו בבית הדין לעבודה מסמכים שלא יעמדו במבחני הקבילות בבית משפט השלום, אולם הוא אינו מפנה למסמך ספציפי כזה שהתקבל בבית הדין לעבודה ושימש כנדבך בקביעות בית הדין לעבודה ולא היה מתקבל בבית משפט השלום. יתר על כן, עיון בתשובת הנתבע לתגובת התובעת לבקשה להוציא את הנספחים מתיק בית המשפט מראה, כי אף בבית הדין לעבודה, מסמכים אלה התקבלו רק לאחר שעורכיהם נתנו עדות בעצמם.

סוגיה שנייה אליה מתייחס הנתבע היא שמיעת מספר עדים של התובעת, שהייתה הנתבעת בהליך בבית הדין לעבודה, באמצע חקירתו של הנתבע, שהיה התובע שם. התובעת בתשובתה טוענת כי הטעם לשמיעת עדים שלה באמצע חקירת הנתבע, היה הגעתם של עדים אלה לבית הדין וניסיון לחסוך את זמנם. לטענת התובעת הדבר נעשה בהסכמת הצדדים ולא כחריגה מדיני הראיות ולשם נוחות הדיון בלבד. נראה כי סוגיה זו איננה מעידה על קביעת ממצאים על סמך דיני ראיות שונים מאלה הנהוגים בית משפט השלום.

הנתבע טוען כי יש דוגמאות נוספות, אולם הוא לא הפנה לדוגמא נוספת ספציפית ועל כן ניתן להניח כי ככל שקיימות דוגמאות נוספות, אין בהן כדי לתמוך בטענתו של הנתבע. נראה אם כן כי הנתבע לא הראה כי הקביעה לגביה מתבקש השתק הפלוגתא כאן, נשענה על דיני ראיות שונים מאלה הנהוגים בבית משפט השלום.