ת"א 55109-05-13 ברנס(אסיר) נ' מדינת ישראל ואח'

לפניי כשל תקשורתי בלתי מובן בין ב"כ הצדדים, בקשר עם המשימה של ליהוק מומחה מטעם בית-המשפט. לא ברור לי מדוע אני מוטרח בזוטות אלה, ונראה לכאורה כי הנמען העיקרי של מורת רוח זו הוא ב"כ התובע.

כבר בהחלטתי מיום 16.11.15, בסעיף 9, הוריתי כי "ב"כ הצדדים יידברו ויגישו עד יום 1.12.15, באמצעות ב"כ התובע, שם מוסכם, או כמה שמות מוסכמים לצורך בחירת בית המשפט מביניהם, של מומחה רפואי שימונה כאמור". כלומר, הגם שהחיוב בהידברות הוטל על 2 הצדדים – הדיווחיות כלפי בית-המשפט הוטלה ב"כ על התובע. מכאן נגזרת הציפייה כי ב"כ התובע ינקוט יוזמה, ייצור קשר עם חברו, ויניע את ההידברות האמורה כדי שיהיה לאל-ידו להודיע לבית-המשפט על תוצאות ההידברות במועד שנקבע בהחלטה.

החלטתי זו לא קוימה; ולמעשה – היא לא קוימה על ידי ב"כ התובע שעליו הטלתי את הדיווחיות כאמור, והוא לא הגיש כל הודעה לבית-המשפט. בכל-זאת, למקרה שהציפייה האמורה לא הייתה ברורה דיה, ניסחתי את החלטתי הבאה, מיום 3.12.15, כלהלן: "לא קוימה על ידי ב"כ הצדדים החלטתי מיום 16.11.15 בדבר הגשת שם של מומחה רפואי מוסכם. אטיל את המשימה כעת על ב"כ התובע, אשר ידבר עם הצד שכנגד ויגיש שם מוסכם כאמור עד יום 25.12.15...". דומה כי בשלב זה כבר לא יכולה להיות כל אי-הבנה ביחס למיהות הנושא בחיוב הדיוני להפיק את ההידברות האמורה ואת הודעת תוצאותיה לבית-המשפט.

ביום 7.12.15 קיבלתי מב"כ התובע הודעה כי "הוא לא שמע דבר וחצי דבר מב"כ המשיבים". לאור האמור לעיל, מתבקשת לכאורה המסקנה כי פסיביות זו מצד ב"כ התובע לא הייתה במקומה, וכמוה גם התנסחותו בהודעתו הנוספת מיום 8.12.15, בעקבות החלטתי הנוספת מיום 7.12.15.

אני מקווה שעתה הבהרתי את עצמי לחלוטין. אני מצפה מב"כ התובע לעשות כל מאמץ סביר כדי להפיק את ההסכמה הדיונית בדבר שם המומחה הרפואי שימונה כמומחה מטעם בית-המשפט. אני מצפה גם מב"כ הנתבעת לשיתוף פעולה חברי וענייני כדי שהמשימה שהטלתי על ב"כ התובע תצלח במאמץ מזערי. אני סבור כי ציפייתי זו מעוגנת בחובת תום-הלב הדיוני ובחובות האתיות של עורכי-דין זה כלפי זה וכלפי בית-המשפט.

המועדים שקבעתי בהחלטתי מיום 3.12.15 נותרים בעינם.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ו, 08 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: