ת"א 55076-09-12 נטדזה נ' השמה ומיון ואח'

הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים. קראתי את חוו"ד, נתתי את הדעת לעדותה של התובעת בק.מ ולהתרשמותי ממהימנות סיפורה, עיינתי בנספחים לתחשיבים, ועוד.

ילידת 1963. ת.ע מיום 29/10/07.

מל"ל קבע נ"ז ונכות צמיתה, שאינה מחייבת בהליך זה. מומחית בימ"ש בתחום הנוירולוגי קבעה נ"ז מדורגת למשך שנתיים במצטבר (20% למשך חצי שנה, 10% למשך חצי שנה נוספת ו- 5% למשך עוד שנה) וכי לא נותרה נכות צמיתה, כדלקמן:

על פי דו"ח רציפות בעבודה שהוצג בפני- התובעת שבה למעגל העבודה כבר בחודש 2/08 , דהיינו- כ- 3 ח' אחרי התאונה.

אין בפני תלושי שכר, אך מהנתונים המפורטים באישור המל"ל לענין ד"פ ובדו"ח רציפות ביטוח הנ"ל עולה לכאורה כי שכרה ערב התאונה היה 4,750 ₪ . היא החלה לעבוד בחברת כח האדם (הנתבעת 1 ) רק בחודש 7/07 והספיקה לעבוד כ- 4 ח' עד לתאונה. אציין כי על פי דו"ח רציפות ביטוח- הכנסותיה המצטברות ממקומות עבודה שונים בשנת 2007 ועד חודש 7/07 היו נמוכות יותר, משמעותית: בחודשים 1-6/10 היא עבדה רק 4 חודשים (1-4/07) השתכרה על פי הדו"ח סכום מצטבר של 11,306 ₪, דהיינו - הכנסה חודשית ממוצעת של: 2,827 ₪.

הכנסתה החודשית הממוצעת בשנה הקודמת- שנת 2006 , הייתה 3,301 ₪ .

לאחר התאונה: שכרה החודשי הממוצע בשנת 2008 היה 3,503 ₪.

שכרה החודשי הממוצע בשנת 2009 היה 3,868 ₪.

אין רלבנטיות לנתונים בשנים העוקבות הואיל ותמה הנכות הזמנית, אך במאמר מוסגר אציין כי בשנת 2011 השתכרה סך של 4,705 ₪.

הסכומים כולם נומינליים וברוטו.

לצורך ההצעה ראיתי לחשב את הפסדי התובעת לתקופת א"כ הזמני שקבעה המומחית- על פי הכנסתה ערב התאונה, בשים לב לכך שאלמלא נפצעה, יש לקבל שהייתה ממשיכה לעבוד באותו מקום . לאחר ששבה למעגל העבודה, בחלוף כ- 3 ח' בלבד,- אכן חלה ירידה בשכרה, ששיעורה אינו נופל מאחוזי הנכות הרפואית הזמנית באותה תקופה. לצורך ההצעה בלבד, לא אערוך חישוב מדויק על פי ההפרש למשך שנתיים, וזאת בהתחשב בשיעורי השתכרותה בעבר הנמוכים יותר, אלא באחוזים מתוך שכרה ערב התאונה, בהתאם לשיעור הנכות הזמנית. זו גם הדרישה בתחשיבה ולטעמי- הבקשה בפריט זה מידתית וסבירה, לצרכי פשרה.

למרות העדר נכות צמיתה, ראיתי לקחת בחשבון נזק לא ממוני ראוי שישקף את השלכות הפציעה, כשנתיים של א"כז מדורג וכן- עזרה מוגברת של בני משפחה בתקופה זו.

שקלתי ושקללתי את כל האמור ועוד, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

על יסוד כל המצוי בפני בשלב זה- אני מעריכה את הפיצוי הראוי, לצרכי פשרה, בסך של 51,800 ₪ (במעוגל). מסכום זה ינוכו מלוא תקבולי המל"ל (ד"פ ומענק). ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור המקובל ואגרה ששולמה בפתיחת התיק.

הואיל והנתבעת נתנה הסכמה לפטור את התובעת מהגשת חוו"ד מטעמה, ובהתחשב בכך שהמומחית מטעם בימ"ש קבעה נ"ז לתקופה ממושכת,- ראיתי, לצרכי פשרה, שלא להורות על החזר חלקו של מי מהצדדים בתשלום למומחית.