ת"א 55012-06-14 נח'אש נ' והבי ואח'

בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) ולמינוי מומחה רפואי בתחום הריאות מטעם בית המשפט.

תמצית העובדות

1. המבקש, יליד שנת 1963, נהג משאית במקצועו, היה מעורב ביום 5.1.2010 בתאונת דרכים (להלן: התאונה) שבעקבותיה סבל משבר בטיביה ברגל ימין.

    

2. כעולה מהתיעוד הרפואי, הרגל גובסה והמבקש אושפז בבי"ח העמק עד ליום 10.1.2010, ושב ואושפז ביום 20.10.2010 עד ליום 25.10.2010 לאחר שהתלונן על קוצר נשימה וכאבים בחזה בעיקר מצד ימין. במהלך האשפוז האחרון אובחנה תמונה קלינית ורנטגנית של תסחיף ריאתי והוחל טיפול נוגד קרישה. לאחר שיפור במצבו הנשימתי, לאחר היעלמות הכאב וההפחתה בשיעול הדמי, ולאור תוצאת בדיקת דופלר וריד רגליים שלא הדגימה עדות לפקקת ורידים, המבקש שוחרר מבית החולים. באשר למצב האורטופדי נמצא כי השבר היה בעמדה טובה והומלץ על הורדת הגבס לאחר 20 ימים.

    

3. התאונה הייתה גם תאונת עבודה. מכאן, שנקבעה נכותו הצמיתה של המבקש על ידי הוועדות הרפואית של המוסד. בוועדות עד יום 30.7.2010 נקבעו למבקש נכויות זמניות בשיעור 50% מיום 6.4.2010 עד 30.6.2010, ו- 30% מיום 1.7.2010 עד 30.11.2010. בוועדה מיום 9.3.2012 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה שבין 1.12.2010 עד 31.1.2011, ונכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.2.2011. החלטה זו התקבלה לאחר שבוצעו למבקש בדיקות תפקודי נשימה שכללו נפחים ודיפוזיה וכן בדיקת אקו לב. וועדת עררים מיום 8.1.2013 הותירה את קביעת הוועדה מיום 9.3.2012 על כנה.

    

4. המבקש מלין כנגד הקביעה הנ"ל. מכאן בקשתו להבאת ראיות לסתור.

    

   טענות המבקש

5. בפרוטוקול הוועדה מיום 8.1.2013 ובהחלטתה נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין. הוועדה שללה את הקשר הסיבתי בין מצב מערכת הנשימה אצל המבקש לבין התסחיף הריאתי - שאין חולק כי נגרם עקב התאונה - באופן שרירותי, תוך שהשתמשה במונח "קרוב לוודאי". לטענת המבקש, הוועדה ייחסה את הבעיות בדרכי הנשימה לבעיית העישון הכבד, מבלי לנמק את החלטתה בסוגיית הקשר הסיבתי.