ת"א 54920-10-15 מורגן נ' ברק

תביעה שטרית בין צדדים קרובים, אשר התבררה בפניי לאחר שהשטר נשוא התובענה הוגש לביצוע בהוצאה לפועל, הוגשה התנגדות לביצוע שטר על ידי הנתבע ובדיון שהתקיים בפניי ביום 11.04.2016 הצדדים הסכימו על קבלת ההתנגדות, תוך שכל צד שומר על טענותיו ונפסקו הוצאות הדיון בסך 3,000 ₪ בהתאם לתוצאות ההליך.

הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים וביום 19.07.2017 נערך דיון הוכחות בו נחקרו בעלי הדין. בסיום הבאת הראיות, באי כוחם סיכמו בעל פה את טענותיהם.

רקע

התובע (להלן: "שמעון") היה לקוח מיועץ של הנתבע (להלן: "רונן") שהיה יועץ השקעות שכיר בבנק, מאז המחצית השנייה של שנות התשעים של המאה הקודמת.

בסביבות שנת 2000 חתם רונן על שטר חוב מספר 227207 (להלן: "השטר") נשוא התובענה, כבטוחה מבלי למלא בו פרטים כלל ומסר אותו לידי שמעון.

בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לנסיבות אשר בעטיין נמסר השטר על ידי רונן לשמעון.

השטר הוגש לביצוע על סך של 260,000 ₪ לאחר שהפרטים בו מולאו על ידי שמעון וזאת לטענתו ביום 03.08.2009, לאחר ששמעון טוען, כי נתן הלוואות במזומן לרונן בסכום מצטבר זהה לסכום השטר אשר שימש כבטוחה להחזר ההלוואה, וכי הדברים בוצעו בנוכחותו של רונן ובהרשאתו.

רונן מצדו מכחיש טענות אלו מיסודן, הן ביחס לקבלת ההלוואה המיוחסת לו והן ביחס למתן הסכמה או הרשאה למילוי הפרטים בשטר כפי שנעשה.

טענות התובע הדרושות להכרעה

שמעון טען, כי השטר ניתן לו בשנת 2000 על ידי רונן כבטוחה במסגרת עסקה והשטר ניתן מבלי שמולאו בו פרטים, כדי שיוכל למלא בו את הפרטים במקרה שיהיו הפסדים כתוצאה מהעסקה.

שמעון טען שנוצרו הפסדים כתוצאה מהעסקה, אך עד שנת 2009 רונן החזיר את ההפסדים ולא נותר חייב, עד שבאוגוסט 2009 ביקש משמעון הלוואה לצורך השקעה במניות ולאחר זמן קצר חזר וביקש הלוואה נוספת בטענה שהמניות בהן השקיע ירדו והוא זקוק להלוואה נוספת, ולאחר שרונן ביקש הלוואה בפעם השלישית דרש שמעון למלא את הסך הכולל של שלוש ההלוואות בשטר, כדי שישמש בטוחה להחזר ההלוואה. לטענת שמעון רונן לא החזיר את ההלוואה כלל.

טענות הנתבע הדרושות להכרעה

רונן טען שהשטר ניתן לשמעון בשנת 1999 כבטוחה להלוואה, אשר שמעון מחל לו עליה כאשר ביקש להחזיר לו אותה.

עוד נטען, כי שמעון התכוון כבר בעבר לעשות שימוש בשטר שלא למטרה לשמה ניתן, אך רונן הצליח להניא אותו מכך.

רונן מכחיש נטילת הלוואה משמעון בשנת 2009 ומכחיש מתן הרשאה לשמעון לעשות שימוש בשטר שלא במסגרת אותה הלוואה בה ניתן השטר כבטוחה ומכחיש מתן הסכמה כלשהי ביחס לשטר בשנת 2009.

לפיכך טוען רונן שמילוי הפרטים בשטר על ידי שמעון בשנת 2009, נעשה בחריגה מהרשאה ועל כן אין הוא חב על פי השטר.

דיון והכרעה

כפי שציינתי לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי השטר ניתן לשמעון על ידי רונן בשנת 2000 או בסמוך לה. הסכמה זו של הצדדים מקבלת חיזוק ראייתי מקיומו של מכתב שנשלח לבקשתו של שמעון לרונן בשנת 2002 ובו מוזכר השטר, כולל מספרו הסידורי (נספח ה' לתצהיר רונן).