ת"א 54919-05-13 עיריית נתיבות נ' האגף לרישום והסדר מקרקעין

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי בקשות הנתבעים לסילוק על הסף של התביעה שהגישה נגדם עיריית נתיבות (להלן: "העירייה").

2. הנתבעים בתביעת העירייה הן כלהלן:

   הנתבע 1, האגף לרישום והסדר מקרקעין במשרד המשפטים (להלן: "אגף הרישום");

   הנתבעת 2, רשות הפיתוח ומינהל מקרקעי ישראל, כיום רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י");

   הנתבעת 3, רשות המיסים במשרד האוצר (להלן: "רשות המסים");

   (הנתבעות 1-3 יחדיו יכונו להלן: "המדינה");

   הנתבעת 4, אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבניין בע"מ, לשעבר שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: "שיכון ופיתוח");

   הנתבעת 5, פמה – חברה להשקעות ונכסים בע"מ, לשעבר מעונות ב.פ.מ. בע"מ (להלן: "מעונות");

   הנתבע 6, בנק מזרחי טפחות בע"מ, לשעבר בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "הבנק");

   והנתבעים 7-8, ה"ה אמנון כהן ואליהו חזן (להלן: "כהן וחזן").

3. הסעד המבוקש בתביעה הוא הצהרה כי העירייה הינה הבעלים של זכות חכירה לדורות בנכס המקרקעין מושא התביעה, גוש 39573 חלקה 191 חלקות-משנה 3 ו-4, למעט שטח של 45.48 מ"ר שהזכויות בו נמכרו למעונות, הידוע כבניין משרדי העירייה בכיכר עציון בנתיבות. להלן, למען הפשטות והנוחות, אתייחס לזכות החכירה לדורות כאל בעלות. המצרף של שתי חלקות-המשנה האמורות, ששטחו 1,168 מ"ר, יכונה להלן "הנכס", והשטח של 45.48 מ"ר, שהעירייה מודה כי מכרה למעונות, יכונה להלן "ה-45 מ"ר".

4. בקשה לסילוק על הסף נבחנת על בסיס התשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה. לפיכך אפרט בקצרה עובדות אלה, ולאחר מכן אכריע בטענות הצדדים על בסיסן. להבהרת התמונה, אזכיר מפעם לפעם את גרסאותיהם השונות של הנתבעים.

5. לטענת העירייה, היא רכשה את הנכס ביום 21.3.1963 משיכון ופיתוח (שתפקדה כ"חברה משכנת"). הרוכשים בהסכם זה היו העירייה (אז מועצה מקומית), יחד עם חברת בטח ונאמנות בע"מ (להלן: "בטח"), עבור ובשם נתיבות נעם חברה לפיתוח בע"מ (להלן: "נעם"). בעלי המניות של בטח היו שני אנשים פרטיים וחברת מבנים ונכסים בע"מ [נספח 3 לכתב התביעה]. בעלי המניות העיקריים של נעם היו המועצה המקומית נתיבות ובטח, בחלקים שווים [נספח 9 לכתב הגנתם של כהן וחזן], אולם בהמשך הפכה בטח לבעלת מניות שולית, ואת מקומה כבעלת מניות עיקרית, בחלקים שווים עם המועצה המקומית נתיבות, תפסה פמה חברה להשקעות ונכסים בע"מ הנזכרת – חליפתה של מעונות [נספח 10 לכתב הגנתם של כהן וחזן]. העירייה טוענת כי היא באה בנעליה של נעם, אשר נמחקה מרשם החברות. לפי החוזה בין שיכון ופיתוח והעירייה, שיכון ופיתוח רכשה את הנכס מרמ"י, אשר עודנה רשומה כבעליו, והתחייבה לגרום לרישום הנכס על שם העירייה. רישום שכזה לא נעשה. שיכון ופיתוח טוענת כי מכרה לעירייה רק חלק מן הנכס, בשטח 707 מ"ר בלבד [כתב הגנתה, סעיף 31].