ת"א 54843-07 בן סלאח ג'בארין נ' עיריית תל-אביב ואח'

ביום 1.8.16 ניתן תוקף להסכם פשרה שבו הסכימו הצדדים בכל השאלות שבמחלוקת למעט ענין אחד: צד ג1 עמד על הוצאות משפט. הצדדים הסכימו שהם יטענו לענין זה, ובית המשפט הורה שהם יעשו כן עד סוף הפגרה. רק צד ג' 1 עשה כן. הוא פירט שבמשך שנים ובישיבות רבות, הוא טען שאין הצדקה לעמדת צד ג2 המעניקה לו כיסוי ביטוחי רק ב עילת התביעה הנזיקית נגדו וגורמת לו להתגונן עצמאית כנגד התביעה נגדו בעילה החוזית. בשל כך נטל ייצוג משפטי והוא עומד על הוצאותיו.

החלטת חברת הביטוח שלא להעניק כיסוי ביטוחי מלא למבוטח בכל גזרות התביעה נגדו, גרמה לו הפסד ממון. הסכם הפשרה מלמד, שעמדת חברת הביטוח לא היתה מוצדקת לגוף הענין. מי צריך לשאת בעלות שנגרמה? לשיטת חברת הביטוח, זהו המבוטח וזו "תרומתו" לפשרה. שלא כבעלי-דין אחרים שמסכימים למחול על הוצאותיהם כדי לא לסכל פשרה, עמד המבוטח על תשלום הוצאותיו. הדבר עיכב במשך זמן רב את סיום ההליך והמבטחת ניסתה "למנף" זאת, כדי שבית-המשפט יצטרף למפצירים במבוטח שיתרצה ויוותר על הוצאותיו.

המבטחת טעתה בשיקוליה ואיני רואה הצדקה לכך שהמבוטח ישא בעלות הטעות. אם תתקבל עמדתה, יהווה הדבר תמריץ לנקוט מהלך שבצדו יתרונות ללא כל סיכון. איני סבור שיש אינטרס ציבורי לשחרר חברות ביטוח מכל סיכון כאשר הן מסבכות הליך יחסית בלי הצדקה תוך גרימת הוצאות למבוטח. ב"כ צד ג1 הגיש כתב הגנה, התייצב לשישה מתשעה הדיונים והגיש לא מעט בקשות והודעות. ללא ספק שווה פעילות זו כסף וגם עלתה לשולחיו כסף – בלי קשר לערכה של התביעה, שבא לידי ביטוי לבסוף בהסכם הפשרה. לאור זאת ישא צד ג2 בהוצאות צד ג1 בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.