ת"א 54824-11-16 אבהר ואח' נ' אמונה י.ז. ייזום וניהול בע"מ

התובעים התקשרו בהסכם לרכישת מגרש מאת הנתבעת. לטענת התובעים הנתבעת פעלה שלא כדין, בין היתר, בכך שציינה על גבי אישור הזכויות שניתן לתובעים חוב (מוכחש) שלהם כלפיה. בכך, זו הטענה, הביאה לכך שבנק שאליו פנו סירב למחזר את הלוואת המשכנתא שנטלו, וגרמה להם לנזק. כן נטען שהנתבעת סירבה לבטל ערבות שהעמידו ואף זאת בניגוד להוראות ההסכם שבין הצדדים.

בהסכם שנעשה בין הצדדים נקבע, בס' 68 לו, כי "לרב יעקב אריאל שליט"א מרמת גן או לרב דב ליאור שליט"א מקרית ארבע, תהא הסמכות הבלעדית לדון בכל עניין ודבר הקשור ו/או העולה מחוזה זה. חתימת הצדדים על הסכם מהווה חתימה על שטר בוררין".

הנתבעת עתרה להורות על עיכוב ההליכים בתביעה מחמת תניית הבוררות ובהתאם לס' 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. התובעים השיבו לבקשה והנתבעת השיבה לתשובה. משלא התבקש אחרת ניתנת החלטה זו על יסוד הכתובים.

דין הבקשה להתקבל.

התובעים אינם חולקים על כך שהסכסוך הנדון בה בגדרה של תניית הבוררות. הדברים אף עולים מהטענות שבכתב התביעה. מאלה ברור כי מדובר בסכסוך הנובע מהחוזה שנעשה בין הצדדים וממחלוקת בדבר הוראותיו. בנסיבות העניין אף הונחה תשתית מספקת לכך שהנתבעת היתה ועודנה מוכנה לעשות את הדרוש לשם קיום הבוררות. כך הצהירה הנתבעת בפתח בקשתה. לא נמצא כל טעם שלא לקבל את ההצהרה. אף אין מחלוקת כי בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים הועלתה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה. התובעים צירפו לכתב התביעה מכתב דרישה ששלח בא כוחם לנתבעת ואת מכתב התשובה שהתקבל מאת בא כוח הנתבעת. לטענת התובעים בהתכתבויות שקדמו לתביעה לא העלתה הנתבעת דרישה להפנות את הסכסוך לבוררות ומשכך יש בבקשה הנוכחית משום חוסר תום לב. אפשר שהתובעים ביקשו לטעון כי בשל האמור יש לראות בנתבעת כמי שלא היתה מוכנה לעשות את כל הדרוש על מנת להתדיין בבוררות. כך או כך – דין הטענה להידחות. כפי שנפסק, אין ללמוד מכך שבתכתובות שקדמו להגשת תובענה לא דרש בעל דין להפנות את הסכסוך לבוררות והשיב לגופן של הטענות שהופנו כלפיו כדי להביא למסקנה כי אין בכוונתו להיזקק לבוררות או כי אין הוא נכון לעשות את הדרוש לשם כך (ראו: רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ נ' ד.ש.י. אריאל לבנין והשקעות בע"מ החלטת כבוד השופט י' טירקל (29.3.2001); רע"א 3770/97 קיבוץ שדה יואב נ' איסכור שירותי בניה בע"מ החלטת כבוד השופט י' טירקל (29.10.1997) שם עוכבו ההליכים אף שהנתבעת לא השיבה להצעת התובע להעברת הסכסוך לבוררות; ה"פ (מחוזי ת"א) 1173/00 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ברנר בפסקה 9 להחלטת כבוד השופטת א' חיות (פורסמה בנבו); וראו גם: ת"א (מחוזי י-ם) 4101/10 אלי קליין אחזקות פרוייקטים בע"מ נ' דויטש בפסקה 18 להחלטת כבוד השופט ד' מינץ (26.5.2010); ת"א (מחוזי ת"א) 405/00 Citrix Systems Inc. נ' סברילון בע"מ בפסקה 32 להחלטת כבוד השופטת ר' רונן (1.12.2005)). בענייננו סוגיית הבוררות לא עלתה כלל במכתב היחיד שהציגה התובעת. ממילא אין לראות בכך שהנתבעת לא התייחסה לבוררות בתשובתה – ושהעלתה את בקשתה בהזדמנות הראשונה לאחר שהוגשה התביעה – משום סירוב להידון בבוררות או משום חוסר תום לב. גם בכך שתביעה של רוכש אחר נגד הנתבעת התבררה בבית המשפט אין כדי ללמד על הסכמת הנתבעת לוותר באופן גורף על תניית הבוררות ובכלל זה כלפי התובעים-רוכשים שלפניי מכוח ההסכם שנעשה עמם.

גם ביתר הטענות שהעלו התובעים אין כדי להצדיק שלא להיעתר לבקשה.

אין בידי לקבל את טענת התובעים כי היות שהנתבעת לא הציגה אישור של הרבנים שנזכרו בתניית הבוררות כי הם מסכימים לשמש כבוררים, הרי שאין לתניית הבוררות תוקף. התובעים לא טענו כי מי מהרבנים הנזכרים סירב לשמש כבורר. הנתבעת טענה כי הרב אריאל הסכים שהסכסוך ידון לפני הרכב של בית הדין בו הוא מכהן כיום (אף שהמסמך שצורף לתשובה לתשובה אינו ברור די צרכו). מכל מקום, אפילו לא ניתן היה לקיים את הבוררות לפני מי מהבוררים ששמם נזכר בתניית הבוררות – שביחס לכך לא הונחה כאמור תשתית – לא היה בכך כדי לשנות. לא נטען כי הוסכם שבמצב דברים כאמור יבוטל הסכם הבוררות. ממילא לא היה בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הסכמת הצדדים לבירור המחלוקות ביניהם בגדרי בוררות, אף אם שלא לפני מי מהרבנים שצוינו בשמותיהם (ראו האסמכתאות בת"א (שלום בית שמש) 2646-05-13 צברי נ' חדד (1.8.2013)).