ת"א 54822-01-16

בפני בקשה למינוי מומחה שיקומי.

1.ביום 25.1.2014 נפגעה התובעת באופן קשה בתאונת דרכים שאירעה בהיותה הולכת רגל. בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה, הגישה התובעת לבית משפט השלום בבית שאן את תביעתה דנן נגד נהג הרכב (הנתבע מס' 1) ונגד מבטחת השימוש ברכב (הנתבעת מס' 2). במהלך ההליכים שהתקיימו בפני בית משפט השלום מונו על ידי בית המשפט שני מומחים לצורך בחינת הנכות שנותרה לתובעת עקב התאונה: פרופ' שטיינברג בתחום האורתופדי וד"ר רימונה דורס בתחום הפסיכיאטרי. ד"ר שטיינברג קבע בחוות דעתו, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 49.4% המורכבת מהנכויות שלהלן: 25% בגין שבר בראש עצם הזרוע והגבלה ניכרת בתנועות; 25% בגין שבר באגן שהתחבר עם סטייה; ו- 10% בגין שבר בעצם הירך והגבלה בתנועות. ד"ר רימונה דורסט קבעה, כי עקב התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 25% בגין דיכאון והפרעה נפשית פוסט טראומטית חלקית ומצב נפשי המשבש את חייה וגורם לה לפחדי מוות. לאחר שהתקבלו חוות הדעת כמתואר לעיל, נעתר בית משפט השלום לבקשת התובעת להעברת הדיון בתובענה לבית משפט זה.

2.כעת עותרת התובעת למינוי מומחה בתחום השיקומי. על פי הנטען, לפני התאונה עבדה התובעת כמפקחת במשרד החינוך הפלסטיני, כאשר מטבע תפקידה היא נסעה רבות, וביקרה בבתי הספר השונים. כיום ובשל מצבה כמתואר בחוות הדעת נפגעה יכולתה להתנייד כבעבר באופן ניכר ועל כן, קיים צורך למינוי מומחה על מנת שיעמוד על יכולות הניידות שלה. נטען עוד, כי לאחר התאונה ובעקבותיה לא חזרה התובעת לעבודתה הקודמת כמפקחת והיום היא עובדת בעבודה משרדית. התובעת הוסיפה, כי כיום היא מוגבלת מאוד בביצוע העבודות היומיומיות הפשוטות ביותר ובביצוע עבודות משק הבית. כמו כן טענה, כי קיים צורך להתאמת בית מגוריה למצבה הרפואי בעקבות התאונה. בשל כל אלה עותרת התובעת למינוי מומחה שיקומי אשר יעמוד על צרכיה השיקומיים ודרכי השיקום שלה.

3.הנתבעים טענו מנגד, כי מונו מומחים מטעם בית המשפט אשר עמדו על המגבלות השונות מהן סובלת התובעת בעקבות התאונה, כך שאין כל צורך במינוי מומחה שיקומי לצורך כך. הנתבעים אף הפנו לתשובות הבהרה שנתן פרופ' שטיינברג לשאלות הבהרה ששלחה אליו התובעת ושבהן קיים מענה מלא באשר ליכולותיה ולצרכיה השונים של התובעת בעקבות התאונה. כך למשל קבע פרופ' שטיינברג, כי התובעת יכולה להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית לרבות נסיעה באוטובוס, כי היא זקוקה להתאמת רכב למצבה הרפואי, כי אין צורך בהתאמת דיור למגבלותיה וכי כל אשר נדרש בהקשר זה הוא התקנת מוט במקלחת. עוד הפנו הנתבעים לקביעת ד"ר שטיינברג, כי התובעת אינה זקוקה לעזרה בהלבשה והנעלה, וכי היא יכלה להתלבש בעצמה. כן הפנו הנתבעים לקביעתו של פרופ' שטיינברג, כי התובעת יכולה להתקלח לבד וכי אינה זקוקה לעזרה במקלחת. נוכח האמור ונוכח תשובותיו הברורות של המומחה טענו הנתבעים, כי אין כל מקום למינוי מומחה בתחום השיקומי.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה, בתשובה לתגובה ובחוות דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא שבית המשפט לא ימנה מומחה שיקומי כדבר שבשגרה והוא יעשה כן רק במקרים חריגים, כאשר מעיון בחוות הדעת, לא יכול בית המשפט לעמוד על צרכי ודרכי השיקום של הנפגע בצורה מלאה וממצה. מינוי מומחה שיקומי נדרש מקום שמדובר בפגיעה רב מערכתית שגרמה לנפגע נכויות בתחומים שונים באופן שלא מאפשר עמידה על מצבו של הנפגע מבחינת יכולות התעסוקה ודרכי השיקום שלו מתוך עיון בחוות דעת עצמן (ראו בעניין זה רע"א 5124/93 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' זועבי, צלטנר 1761; רע"א 3044/01 יהודה קרייזלר ואח' נ' אריק מלול ואח'; רע"א 7563/01 ליבי בן שלום נגד בונדק ישראל ואח').

5.לענייננו, לתובעת נקבעו נכויות ב תחומים האורתופדי והפסיכיאטרי כאשר בשניהם מונו מומחים מטעם בית המשפט. אמנם נקבעו לתובעת נכויות משמעותיות בתחומים אלה, אך אין המדובר במצב שבו מעיון בחוות הדעת לא ניתן לעמוד על מידת הפגיעה שנגרמה לתובעת עקב נכויות אלה, בין אם מדובר בפגיעה ביכולת הניידות שלה, ביכולתה לבצע את עבודות משק הבית, בכושר ההשתכרות שלה ובין אם מדובר בכל תחום אחר. מדובר בסוג פגיעות שבית המשפט נתקבל בהן באופן שיגרתי בתיקי נזיקין ובהעדר נסיבות חריגות ומיוחדות, בית המשפט מכריע ברגיל בטענות הצדדים באשר לגובה הנזק שנגרם לנפגע על סמך חוות הדעת של המומחים שמונו ויתר הראיות המוצגות, ללא מינוי מומחה שיקומי. גם הטענות שהעלתה התובעת באשר לשיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות שלה אינן מצדיקות מינוי מומחה שיקומי. הערכת שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת תלויה בעיקר במגבלות שקבעו המומחים שמונו ודי בחוות הדעת שהוגשו על ידם, בנוסף לראיות שיוגשו על ידי הצדדים, על מנת שבית המשפט יוכל להעריך את שיעור הפגיעה בכושר השתכרות ללא כל צורך במינוי מומחה תעסוקתי לצורך כך.

יתרה מכך, התובעת שלחה לפרופ' שטיינברג שאלות הבהרה באשר ליכולת התפקוד שלה במשק הבית, באשר לצורך בהתאמת דירתה למגבלות השונות מהן היא סובלת ובאשר ליכולת הניידות שלה, לרבות היכולת שלה לנהוג, לנסוע בתחבורה ציבורית והצורך להתאים לה רכב מיוחד. לכל השאלות הללו ניתנו תשובות ברורות, אשר מיתרות את הצורך במינוי מומחה שיקומי. נראה, כי מינוי מומחה שיקומי במצב דברים זה ובנסיבותיו של תיק זה הינו מהלך מיותר שלא יתרום דבר לבירור סוגיית גובה הנזק שנגרם לתובעת.

6.סיכומם של דברים, הבקשה למינוי מומחה שיקומי נדחית. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.