פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

לפנייתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: ''חוק הפלת"ד'').

התובע, יליד X.X.1986, היה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 22.6.2021. עת נהג ברכבו, נעצר ברמזור אדום ונפגע ע''י רכב אחר. כך מתאר התובע את התרחשות התאונה בתצהיר מטעמו:

הנתבעת היא המבטחת של התובע.

הנתבעת לא הכחישה את חבותה לפצות את התובע בגין נזקיו ונותרה המחלוקת בשאלת שיעור הנכות וגובה נזקיו של התובע בלבד.

הנכות הרפואית

לבקשת התובע מינה בית המשפט את ד"ר נסים אוחנה, ביום 30.11.2022, כמומחה בתחום הארתופדיה (להלן: ''המומחה'') על מנת שיחווה דעתו בדבר מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה. עוד נקבע כי המומחה יחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

המומחה קבע כי יש לייחס לתובע אי כושר זמני בשיעור 100% למשך חודש לאחר התאונה, 80% למשך החודש השני, 60% למשך החודש השלישי, 50% למשך 3 חודשים, 30% למשך 3 חודשים ו-15% למשך שלושה חודשים נוספים עד לתום שנה מיום התאונה.

עוד קבע המומחה כי הפגיעה העיקרית שאובחנה היא בגב ובצוואר, כאשר התובע סובל מכאב כרוני, בלתי ספציפי, בגבו וכי קיים תיעוד על קיומו של כאב דומה עד כשנתיים לפני התאונה. המומחה פסק לתובע 5% נכות צמיתה עקב כאב כרוני בגב ובצוואר ללא קיפוח עצבי, כאשר 1.66% (שליש) יש לנכות בשל מצבו של התובע לאור תאונת דרכים נוספת שעבר בשנת 2019, והיתרה בשיעור 3.33 % היא נכות צמיתה שיש לייחס לתאונה מושא כתב התביעה, לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: ''התקנות'').

לבסוף קבע עוד קבע המומחה כי אין צורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

ב''כ התובע חלק על חוות הדעת ולפיכך נחקר המומחה על חוות דעתו במסגרת דיון ההוכחות ביום 12.11.2024.

ב''כ התובע טוען שלפי חקירת המומחה אין לתובע מצב רפואי קודם, שכן עובר לתאונה לא סבל ממגבלות תנועה כלשהן בצוואר ובגב התחתון. לאחר התאונה הקודמת מיום 8.7.2019 (להלן: ''התאונה הקודמת''), ביקר התובע רק 5 פעמים אצל רופאים ובביקורים לא נמצאו ממצאים על אף תלונותיו על כאבים. התובע מצטט את הלכת מרגוליס (דב''ע נג/46-01 מרגלויס נ' המל''ל פד''ע כו 364,366), בה נקבע כי ניכוי נכות בגין מצב קודם יעשה אך ורק במצב שבו אובחנו ממצאים מוכחים התואמים סעיף מסעיפי הליקוי ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לדעתו שגה המומחה בכך שקבע חלקיות נכות מתוך אחוז הנכות המופיע בסעיף כיוון שיש לעשות כן רק כאשר ישנה מגבלה בחלק ממישורי התנועה אך לא כאשר המגבלה היא בכולם. התובע מאזכר בסיכומיו מספר מקרים בהם נקבעה לתובעים נכות בשיעור 5% או 10% כאשר היו להם מגבלות תנועה רק בחלק ממישורי התנועה. מדובר בטעות משפטית ועל המומחה היה לקבוע נכות גבוהה יותר ולכל הפחות בשיעור 10% בגין הצוואר (מצא מגבלה קלה בשני מישורי תנועה) ו-5% בגין הגב התחתון (מצא לשיטתו מגבלה קלה מאד במישור תנועה אחד) וסה''כ שיעור של 14.5%. לחילופין טוען התובע כי לכל הפחות יש להעמיד את נכותו של התובע על שיעור של 5%.

הנתבעת טוענת כי יש להעמיד נכותו הקבועה של התובע על שיעור נמוך אף מ-3.33% מהנימוקים הבאים: ראשית - כי על פי פסיקה שאזכרה היה על המומחה לקבוע את נכותו של התובע בשיעור נמוך עוד פחות מזה שקבע, משום שמצא אצל התובע מגבלה בשני מישורים מתוך שישה - על כן היה צריך לקבוע 3.33% נכות (שליש מעשרת האחוזים הקבועים בסעיף 35(1)(ב)) ולאחר ניכוי מצב קודם צריכה הנכות הקבועה לעמוד על 2% בלבד. שנית - כי בקביעת נכות בגין תסמונת כאב, דבר שאינו נמצא בתחום מומחיותו, חרג המומחה מסמכותו. שלישית - אין לקבל את טענת התובע כי לא היה מקום להפחית את אחוזי הנכות בגין מצב קודם. המומחה נחקר בעניין והעיד באופן מפורט ואמין כי גם בתאונה הקודמת היה מדובר בתסמונת כאב ולא יכול היה להתעלם מכך בחוות דעתו.

לחילופין, היות וחקירתו הנגדית של המומחה לא נסתרה, יש לקבוע כי נותרו לתובע לכל היותר 3.33% אחוזי נכות.

מעיון בחוות הדעת, מהתרשמותי מחקירת המומחה וכן מעיון בטענות הצדדים מסקנתי היא כי יש לקבל את עמדת התובע לעניין הטעות בניכוי מצב רפואי קודם. בעמ' 5 לחוות הדעת מפורטים המסמכים הנוגעים למצבו הקודם של התובע לאחר התאונה הקודמת (העתקי המסמכים לא הובאו לעיון ביהמ''ש ומשכך ניתן להסתמך רק על מה שכתוב בחוות הדעת). שם מצויין כי במהלך החודשים 7-8/2019 ביקר התובע אצל רופאת משפחה 3 פעמים עקב תלונה של כאבים בצוואר ופעם אחת אצל אורתופד, שבדיקתו העלתה כי אין ממצא גרמי חבלתי ויש רגישות מקומית ומוגבלות בתנועה, בשל כאבים. האורתופד המליץ על פיזיותרפיה ומעקב רופא מטפל לביקורת, ככל שאין שיפור. המומחה לא מציין בחוות הדעת האם הובאו לעיונו מסמכים נוספים משנת 2020 או 2021 לפני התאונה נשוא התביעה (וכך גם הצדדים) ומכאן ניתן להבין כי מדובר בכלל התיעוד הרפואי באשר לתאונה הקודמת. מכאן עולה שהתובע לא שב לרופא אורתופד משנת 2019 ועד יוני 2021 – מועד קרות התאונה מושא התביעה. לאור העובדה כי בבדיקת התובע לא אובחנו ממצאים והוא לא נשלח לבדיקות נוספות כגון צילום או MRI, או CT, וכו', לא היה מקום לנכות לתובע שליש מהנכות בגין מצב קודם.

עם זאת טענות כל אחד מהצדדים באשר לשיעור הנכות לפני הניכוי בשל מצב רפואי קודם נדחות, משום שמדובר בהחלטה שבשיקול דעת של המומחה וחוות הדעת לא נסתרה. העובדה כי יש מקרים בהם מומחים אחרים קבעו אחרת לעניין שיעור הנכות עצמה אינה מעלה ואינה מורידה.

לאור האמור לעיל, מצאתי כי מקרה זה נופל במסגרת מקרים החריגים בהם לא תתקבל חוות דעתו של המומחה במלואה ועל כן אני קובעת לתובע 5% נכות רפואית.

הערות באשר להשתלשלות התיק

תחילה עתר ב''כ התובע שלא להגיש תחשיבי נזק בשל התנגדותו לממצאי חוות הדעת וזימון המומחה לחקירה (ראו הודעה ב''כ התובע מיום 20.6.2023) אך בהתאם להחלטה בדיון מיום 26.6.2024 הוגשו תחשיבים וניתנה הצעת בית המשפט - לה הנתבעת סירבה. משכך, הוגשו תצהירי הצדדים כאשר מלבד התובע הגישה תצהיר גם אשתו - גב' פלונית. הנתבעת הגישה תצהיריהם של החוקרים שחקרו את התובע וסביבתו הקרובה.

התקיימו מספר דיוני הוכחות, בהם נחקרו המומחה, התובע ואשתו. בנוסף, נחקרו העדים אותם ביקשה הנתבעת לזמן לעדות: הגב' רות לוי, מנהלת מחלקת משאבי אנוש במקום עבודתו של התובע בזמן התאונה, והחוקרים מחברת החקירות שערכו את דו''חות החקירה לבקשת הנתבעת, אשר הוגשו לתיק ביהמ''ש: החוקר מר ניסן זרדה - שערך את הדו''ח מיום 25.10.2023 והחוקר ליאור נחום שערך את הדו''ח מיום 6.11.2024 (להלן: ''הדוחות''). לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים.

לפני שאעבור לפרק הבא, אציין את נושא הדוחות, שלגביהם היו מחלוקות בין הצדדים. ב''כ הנתבעת הצהירה בדיון ההוכחות מיום 12.11.2024 כי היא מעוניינת למשוך את הדוחות וטענה כי לא צריך לזמן את החוקרים אך ב''כ התובע דרש לחקור אותם משום שהתובע נחקר על חלק מהאמור בהם. ביהמ''ש הכריע כי לא ניתן להתעלם מדוחות שעיין בהם וגם לאור העובדה שהתובע נחקר על חלק מהאמור בהם, בקשת ב''כ התובע לחקור אותם לגיטימית.

התובע ביקש בסיכומיו להתעלם משני התצהירים ודוחות החקירה של החוקרים משום שמחקירת החוקרים עלה כי הדוחו''ת מגמתיים (התובע הפנה בסיכומיו לציטוטים המדוייקים בפרוטוקול), בנוסף, טען כי התנהלות הנתבעת סביב ההקלטות וחומרי הגלם הייתה לוקה בחסר וממילא תוכן הדוחות וההקלטות אינו סותר את עמדתו אלא להפך. על אף שהנתבעת טענה בעבר כי יש להוציא את הדוחות מחומר הראיות, התייחסה הנתבעת לאמור בדו''ח החוקר כחלק מטענותיה ולא חזרה שוב על עמדתה כי יש להתעלם מהם או להוציאם מהתיק. משכך, נראה כי זנחה את הטענה.

לאחר שהאזנתי להקלטות וקראתי את תצהירי החוקרים ואת דוחות החקירה מטעמם, לא מצאתי צורך בהוצאת הדוחות מחומר הראיות. כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, ממילא התובע הודה כי כיום הוא עצמאי כפי שכתוב בדו''ח החוקר מיום 6.11.2024 ואין כל מחלוקת בין הצדדים לעניין זה. בדוחות מצויינת תקופת העבודה בה עבד התובע במקום עבודתו הקודם וגם עובדה זו לא נסתרה ע''י מי מהצדדים. באשר לסיבת פיטוריו, הרי שנציגה ממקום עבודתו הקודם, הגב' לוי נחקרה ולכן גם בעניינה (ההקלטה של דבריה והכתוב בדו''ח לעניין חקירתה ע''י החוקר) הדוחות אינם משמעותיים. כל תוכן הדוחות נאמר במהלך דיון ההוכחות או נכתב במסגרת תצהירי התובע. משכך, לא מצאתי כי הכתוב בדוחות החקירה מהותיים להליך ולטעמי הם אינם מורידים ואינם מעלים. דוחות החקירה ותצהירי החוקרים יישארו כראיה בתיק, אך חשיבותם תבוא לידי ביטוי בשקלול שאר הראיות.

הנכות התפקודית

בית המשפט יקבע את הפגיעה התפקודית בהתחשב במכלול הראיות והנסיבות שלפניו כאשר הנכות הרפואית עשויה לשמש כנקודת מוצא אולם יש לתת את הדעת להשפעתה על הנפגע המסוים (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (נבו 8.6.1995)).

בזמן התאונה עבד התובע כמנהל חנות בחברת ''XXX בע''מ'' (להלן: ''XXX''), ולאחר פיטוריו, עבד כמנהל חנות סלולר ''XXX'' באשקלון (להלן: ''XXX'')- רשת חדשה וקטנה יותר בה השתכר שכר נמוך בהרבה. היום עובד התובע כעצמאי - לא ברור האם באותה החנות (דיון על כך יוצג בהמשך בפרק שדן בפיצוי בגין רכיב ההשתכרות לעתיד). התובע נחבל כתוצאה מהתאונה בגב התחתון ובצוואר. הוא טוען בתצהירו כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים כרוניים ומגבלות בתנועה, בגללם נאלץ ליטול תרופות חזקות וקנאביס רפואי. עוד הצהיר כי ישנה הקרנה של הכאבים, זרמים, נימולים בגפיים וחולשה. בנוסף, ציין התובע כי הוא מתקשה מאד בביצוע פעולות פיזיות, בעת עבודה מול מחשב, שכיבה, ישיבה, עמידה והליכה ממושכים, במעבר בין ישיבה לשכיבה ולעמידה, בכיפוף, הרמת או נשיאת דברים ובכל פעילות גופנית שמצריכה את הנעת עמוד השדרה. לטענתו מתגברים הכאבים והמגבלות עם שינויי מזג האוויר ובייחוד בקור. לסיום מציין התובע כי הוא מתקשה בתפקוד היום יומי ובעבודה ולכן כיום עובד בשכר נמוך בהרבה מעבודתו הקודמת ממנה פוטר כשנה לאחר התאונה, ככל הנראה עקב תפקודו הלקוי. השכר שמרוויח כיום משקף את הקושי בתפקוד שלו. כמו כן, מציין עוד כי הוא מתקשה גם במתן עזרה לאשתו בבית וכי איכות חייו נפגעה לאין שיעור.

לאור כל אלה, טוען התובע כי יש לקבוע את הנכות התפקודית, בשיעור של 7.5% לכל הפחות.

הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר משמעותה התפקודית של הנכות. עוד טענה כי התובע נמנע מהצגת ראיות רלוונטיות ביחס לעבודתו בXXX - את השימוע שנערך לו ואת התיעוד המתייחס אליו וכן את הסיבה האמיתית לפיטוריו. עוד הסתיר התובע כי המעסיק ב-XXX הוא אחיו, אלמוני, ואת תנאי התעסוקה שלו בחברה. מסמכים אלו התגלו בחקירתה של גב' רות לוי כאשר הנתבעת ביקשה לזמנה וכן עלה חלק מהמידע בדוחות החוקרים. הנתבעת מדגישה כי אין זה מתפקידה להביא את הראיות לעניין הוכחת מגבלותיו התפקודיות של התובע ולעזור לתבוע לעשות ''מקצה שיפורים''. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי התובע לא הציג מסמך או עד אחד מלבד אשתו, שלה יש אינטרס מובהק בהליך, אשר יש בהם כדי להראות על קיומה של נכות תפקודית או הגבלות או כי פיטוריו מXXX היו בשל התאונה. הוא נמנע מלזמן עובדים שעבדו תחתיו או ממונים ישירים שלו ששמותיהם כן צויינו בחקירתו ונראה כי יש לו מה להסתיר, דבר הפועל לחובתו. לסיכום הנתבעת טוענת כי התובע לא עמד בנטל הבאת הראיות ובנטל השכנוע כי קיימת נכות תפקודית.

בהתחשב בטיב הפגיעה, לאחר עיון בראיות בתיק ובשים לב לטענות הצדדים אני סבורה כי הפגיעה עלולה בעתיד לפגוע בכושר השתכרותו של התובע. אמנם התובע עבד לפני התאונה וגם אחריה באותו סוג של עבודה - ניהול עובדים, ניהול חנות, עבודה שהיא אינה פיזית במהותה. נראה כי גם בעתיד, ככל שהתובע ימשיך לעסוק באותו עיסוק, לא מדובר בתחום עיסוק שדורש מאמץ פיזי.

רק אם מדובר בתפקידים שלא יצריכו מאמץ פיזי מצידו של התובע אין מדובר בפגיעה משמעותית בכושר התפקוד, ולפיכך בכושר ההשתכרות, כאשר ידוע כי המונח נכות תפקודית משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקוד הנפגע במישורים שונים על החיים (ראו: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (נבו 11.1.2015)).

מכל האמור לעיל החלטתי להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע בהתאם לנכותו הרפואית- על 5%, המשקלל את האמור לעיל.

הפיצויים המגיעים לתובע

בהתאם לכך אערוך את התחשיב לגבי הנזקים שנגרמו לתובע, הן הנזקים הספציפיים והן הנזקים הכללים, בשים לב לכך שלגבי חלק מתלונות התובע לא הוצגו אסמכתאות, לא באשר להוצאות הרפואיות ולא לעניין העזרה מהזולת.

בסיכומיו מתייחס התובע לרכיב ההוצאות הרפואיות והנלוות יחד עם רכיב העזרה לזולת. משכך, גם בפסק הדין יצויינו רכיבים אלה יחדיו.

הוצאות רפואיות, נלוות ועזרת צד ג':

התובע הציג אסמכתאות לעניין ההוצאות בסך של כ-5700 ₪. עם זאת, הוא עותר בסיכומיו לפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר בסך של 15,000 ₪, 2500 ₪ הוצאות נסיעה ו-2500 ₪ עזרת צד ג' לעבר. ולעתיד 100,000 ₪ עבור כלל ההוצאות ועזרת צד ג'. בסיכומיו טוען כי הוא נאלץ להוציא הוצאות רבות, לרבות רכישת קנאביס רפואי, שבגינן הוא אינו זכאי לקבל החזר מהמל''ל משום שאין לו נכות מזכה בגין כאב. הוא ציין זאת גם בחקירתו (עמ' 17 ש' 15-30). כמו כן, התובע טען שלא שמר את כלל הקבלות אך מציין כי ממה שצירף עולה כי יש לו הוצאות רפואיות ונסיעה רבות. כמו כן טוען התובע גם כי הוא הזדקק לעזרה בתפקוד.

הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות של ממש וכאלה לא הוצגו. כמו כן, אין הוכחה לביצוע נסיעות בפועל לאור העדר אסמכתאות ומשכך אין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. לעניין ההוצאות הרפואיות, טוענת הנתבעת כי התובע זכאי לטיפולים ללא עלות לפי חוק. עוד טוענת כי לאור העובדה שמדובר בתאונת עבודה התובע היה זכאי לקבל מלוא הוצאתיו מהמל''ל ואף חלה עליו החובה לפנות אליו ולהקטין את נזקיו.

באשר לצריכת הקנאביס - הנתבעת טוענת כי לתובע לא מונה מומחה בתחום הכאב והוא אף לא עתר למינויו. השאלה האם זכאי התובע לקנאביס בגין התאונה אינה נתונה ואינה מצויה בסמכותו של מומחה ביהמ''ש. טענות התובע לעניין זה מהוות הרחבת חזית. באשר לעזרת צד ג', גם פה מדובר בראש נזק מיוחד הטעון הוכחה. התובע לא צירף אסמכתאות לעזרה בשכר והתובע ואשתו הודו בחקירתם כי אין להם עזרה בתשלום בעבודות הבית (עמ' 18 ש' 124-15, עמ' 21 ש' 3-4). באשר לעתיד, הנתבעת טוענת כי בהתאם לפסיקה, על התובע מוטל נטל הראיה להוכיח את העלויות הצפויות לטענתו ואין לערוך חישוב על דרך האומדנא.

לעניין הקנאביס אציין כי אכן לא ניתן לדעת האם התובע אכן צורך אותו, מהו המינון החודשי, כמה שילם עד כה וכמה עוד ישלם שכן צורפו אסמכתאות חלקיות משנת 2023 בלבד. באשר לטענת הנתבעת לגבי מיצוי הזכויות מול המל''ל - על אף שמדובר בתאונת עבודה ואף התובע הודה בכך בחקירתו, אין לקבל את טענת הנתבעת שכן בהתאם למסמכים שצורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבעת וכן לתחשיב התובע, נראה כי התובע אכן פנה למל''ל והיה רשאי להגיש גם תביעה זו. הנתבעת אינה יכולה להתנער מתשלומים אלה. לאור כל אלה, ראיתי לנכון לפסוק לו על את סך ההוצאות ששילם - סך של 5700 ₪ כולל הצמדה מיום הקבלה האחרונה שהוצגה- 24.10.2023 סך של 6410 ₪ וכן בנוסף סך של 5000 ₪ על דרך האומדנה סך כולל של 11,640 ₪ לעבר ולעתיד בגין כלל ההוצאות (חניה, רפואיות ונסיעות).

באשר לעזרת צד ג', בהתאם לפסיקה, פיצוי בשל עזרה ייפסק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, כאשר עזרת בני משפחה תזכה בפיצוי אם יוכח כי חרגה בהיקפה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה. כפי שנכתב בספרו של המלומד ד. קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית, תשנ"ג-1993), בעמ' 416: "אמת נכון הוא, שכאשר בן משפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני משפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על-ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן משפחה אחד למשנהו במהלך חיי היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים". מאידך, כאשר בני המשפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך"מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם במקרה שבו לא שילם עבורו (ראו גםרע"א 7361/14פלונית נ' פלוני[נבו, 6.1.2015]). לעניין שיעורו של הפיצוי, נקבע שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27.12.73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, ייפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראו: ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14.8.90)) על בסיס הלכה זו, וללא נתונים על הוצאות ממשיות ועל סכומן, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

בת"א (שלום צפת) 31636-06-19פלונית נ' חמת גדר בע"מ(נבו 7.8.2022)‏‏ ציין כב' השופט רונן פיין ז''ל, לאחר ניתוח פסיקה ענפה בנושא, כי "הואיל והוכח בפניי כי התובעת נעזרה ונעזרת לכל הפחות בבעלה, אך בהחלט סביר יהיה להניח כי נעזרה ונעזרת גם בבנותיה ועל יסוד הפסיקה שהובאה לעיל, בנסיבות העניין כאן אני מוצא לנכון לפסוק סכום מתון על הצד הבטוח, על מנת שהתובעת לא תצא חסרה." לאור העובדה כי לא צורפו אסמכתאות ולאור האמור לעיל, הרי שעל דרך האומדנה, אני פוסקת לתובע סך של 4000 ₪ בגין רכיב של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

באשר לרכיב של הפסד השתכרות לעבר: התובע טען כי השתכר 12,500 ₪ ברוטו (לא נוכה מס הכנסה) בממוצע בחודש לפני התאונה במשרה של מנהל חנות ברשת סלולר והציג תלושי שכר חלקיים משנים 2021 ו-2023. לאחר התאונה שכרו ירד משמעותית, כפי שיפורט בהמשך. יצויין כי התאונה התרחשה בשנת בחודש יוני 2021 כאשר לא הוצג השכר בחודש זה אלא רק התלושים שקדמו ליום התאונה. כמו כן, התובע עבד עד חודש יוני 2022 בחברת ''XXX'' ותלושים משנה זו לא הוצגו, כך שלא ניתן לדעת האם שכרו השתנה לאחר התאונה והאם ניצל ימי מחלה. עם זאת, התובע ואשתו מצהירים בתצהיריהם כי התובע לא לקח ימי מחלה משום שהוא עובד חרוץ. מדו''ח רציפות הביטוח של התובע עד שנת 2022 שצורף למוצגים מטעם הנתבעת (הוגשו ביום 19.5.2024), עולה כי במהלך ששת החודשים שעבד בשנת 2022 הרוויח בערך אותו הדבר. בשאר ששת החודשים התובע חתם אבטלה וקיבל סכום חודשי בסך של כ-6000 ₪ בממוצע. בשנת 2023 הרוויח התובע שכר של 8288 ₪ בממוצע, בהתאם למופיע בתלוש מחודש 12/23 שצורף לתחשיב מטעם התובע. יצויין כי התלוש האחרון שצורף לתיק הוא תלוש בודד מחודש 10/2024 בו נראה כי הרוויח 6500 ₪ כיום התובע הודה כי הוא הפך להיות עצמאי ואין בידי ביהמ''ש נתונים עדכניים אודות ההכנסה שלו. התובע טוען כי בשל התאונה נפםגע תפקודו, מה שגרם לחיכוכים עם המנהל שלו ולאחר מכן לפיטוריו מXXX (כאשר ניתן לראות בדוחו''ת הנוכחות שהציגה העדה רות לוי כי היו ימים רבים בהם עבד פחות משעות העבודה המוגדרות -9 שעות) וכיום מתקשה במציאת עבודה עקב הכאבים ומשום שצורך קנאביס (בחלק ממקומות העבודה הוא צריך להצהיר שלא משתמש/השתמש בסמים והצהרה זו משפיעה על קבלתו לעבודה). אחיו הסכים לקבלו לעבוד לאחר שלא התקבל באף מקום אחר, והוא השתכר משכורת נמוכה בהרבה. על אף שבחוות הדעת נקבעו לתובע אחוזי נכות בדבר אי כושר זמני, התובע לא עותר לסכום זה ובפועל לא הפסיד באמת ימי עבודה, אלא שמתייחס להפסד השכר מיום פיטוריו של התובע (חודש 7/22) ועד מועד כתיבת הסיכומים ומבקש סכום גלובלי בגין 33 חודשים בהפסד של 7.5% משכרו הנומינלי כולל הפסדים סוציאליים= 938 ₪ לחודש וסה''כ 30,954 ₪.

הנתבעת מצידה טוענת בסיכומיה כי במועד הגשת התביעה עבד התובע בXXX, שם עבד כשנה לאחר התאונה ברציפות, ללא כל הפסדי שכר מוכחים ביחס לתאונה וללא העדרות אפילו של יום אחד. לאור העובדה שלא נעדר מהעבודה אף לא קיבל דמי פגיעה מהמל''ל. לאור העובדה כי מדובר בראש נזק מיוחד הדורש הוכחה ומשלא הוכיח התובע את הקשר הסיבתי בין הפסד השכר שנגרם לו לבין התאונה, אין מקום לפיצוי. עוד טוענת הנתבעת באשר לפיטוריו ממקום עבודתו כי ניסיונו של התובע לקשור בין התאונה לבין פיטוריו היא ''עדות כבושה'' והוא תמוה ביותר שכן למומחה ביהמ''ש מסר כי לא זו הסיבה לפיטוריו ואילו בתצהירו, כ-11 חודשים לאחר שנבדק אצל המומחה, הצהיר לראשונה שפוטר בשל קרות התאונה. הנתבעת ממשיכה וטוענת כי המומחה לא קבע לתובע תקופת אי כושר מלאה והתובע לא צירף אישורי מחלה או הגבלות מרופא תעסוקתי ואף נמנע מלחקור את המומחה בעניין זה. הנתבעת מוסיפה כי בהתאם לתיקו האישי של התובע שהמציאה הגב' לוי לבקשת הנתבעת, הוא פוטר לאחר שימוע בו הועלו טענות חמורות ביותר כלפיו כגון: א. עבודה בניגוד לנהלי החברה - איחור בהפקדות הכספים, אי התאמות בין הסכומים שהופקדו לכספים שדווחו ועוד. ב. משבר אמון - ביצע עסקת מכר בניגוד לנהלי החברה. ג. מוטיבציה נמוכה ומחויבות שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות התפקיד: איחורים והיעדרויות רבות של התובע ללא קבלת אישור, החתמות אצבע של התובע בכניסה כאשר לאחר מכן יצא לכמה שעות וחזר לאחר מכן על מנת להחתים עם האצבע ביציאה.

בנוסף, הנתבעת טוענת כי התובע לא טען במהלך השימוע שנעדר בגין התאונה או שהיו לו הפסקות ארוכות כי נדרש לגשת למרפאה וכו'. מלבד פעם אחת במהלך השימוע שבה התובע טען כי היה יום שבו היה צריך ללכת ללוויה וגם למרפאת כאב והודיע על כך בבוקר אבל נשאר לעבוד כי ההיעדרות לא אושרה.

בתיקו האישי של התובע בXXX מצורף רק מסמך אחד של סיכום ביקור ממיון בי''ח ברזילי לאחר התאונה, משום שביקש מהמעסיק שיחתום לו על תביעתו למל''ל. מלבד מסמך זה, לא צורפו מסמכים רפואיים המלמדים על מצבו. כמו כן, בניגוד לטענת התובע כי חילוקי הדעות עם המנהל החלו לאחר התאונה, בפועל עולה כי מתחילת עבודתו היו קצרים בתקשורת עם הממונה - לא היה שבע רצון ממיקום הסניף שקיבל (אשדוד במקום אשקלון), סירב להעביר דיווחים בקבוצה וכו'. הנתבעת טוענת בסיכומיה לסיכום כי לאור כל אלה ניתן ללמוד שהתובע לא הוכיח כי פיטוריו מXXX כשנה לאחר התאונה, נבעו כתוצאה מהתאונה. במאמר מוסגר, יצויין כי בהתאם להחלטה מיום 9.1.2025, ניתנה לתובע הזכות להגיש סיכומי תשובה אך הנ''ל בחר שלא לעשות כן.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים לעניין זה, אציין כי אני מסכימה עם הנתבעת שהתובע לא הוכיח כי פיטוריו נגרמו בקשר ישיר מהתאונה. שכן, בשימוע נכתבו סיבות רבות ואולי התאונה החמירה את המצב, אך בפועל נראה כי היו סיבות רבות אחרות. עם זאת, אדגיש כי לטעמי אין זה רלוונטי לעניינו. שכן, ממילא לתובע נגרמו הפסדי שכר רבים גם אם פוטר שלא בעקבות התאונה (באותה המידה היה יכול גם להתפטר ולחפש עבודה חדשה מיוזמתו). מצאתי שהירידה בהכנסות, לפחות בחלקה, קשורה לתאונה. אני מקבלת את טענתו של התובע כי הוא מתקשה במציאת משרה כיום לאור הכאבים והשימוש בקנאביס ומשכך נאלץ להתפשר. עם זאת, כיום הוא עצמאי ולא ניתן לדעת האם שכרו עד היום השתפר, אם לאו. כמו כן, אין בידי גם נתונים באשר למשרה בחב' XXX והאם המשכורת שהרוויח היא בגין משרה מלאה או חלקית שכן התובע לא הביא אסמכתא באשר להיקף המשרה. לאור כל אלה, ולאור העובדה כי התובע צירף רק חלק מהתלושים, ראיתי לנכון לפסוק סכום גלובאלי בגין הפסד שכרו של התובע מיום התאונה ועד היום בסך כולל של 20,000 ₪.

באשר לנזק בגין הפסד השתכרות עתידי, התובע טוען בסיכומיו כי המומחה העיד שתנועת הכיפוף, בה התובע מוגבל, היא הפונקציונאלית ביותר בחיי היום יום וכי כאב יוצר מגבלה תפקודית. משמע, לתובע יש נכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית. משכך, יש לקבוע את הסכום החדשי על סך של 938 ₪ (7.5% מ-12,500 ₪) עד גיל 70 ובנגזרת של 70%= 149,133 וכן מבקש תוספת של הפסד תנאים סוציאליים 12.5%= 167,774. לעומתו, טוענת הנתבעת כי התובע היה כבר עצמאי בעבר בין השנים 2017-2020 כאשר טען כי עסקו נסגר כתוצאה ממשבר הקורונה. התובע לא צירף דו''חות שומה וכן לא הביא ראיות האם במשך השנים שקדמו לעבודתו בXXX הרוויח כפי שהשתכר במהלך עבודתו שם. עוד טוענת הנתבעת כי שכרו של התובע בXXX היה נמוך בהרבה, בהתאם להסכם העבודה שצירפה הגב' לוי הסכום שסוכם עם התובע עומד על סך של 7500 ₪ כולל שכר בסיס ושעות נוספות. שאר השכר שולם לתובע על בסיס תמריצים של כלל עובדי החנות. באשר לטענת התובע כי אינו מצליח להשיג עבודה לאור נטילת הקנאביס, טוענת הנתבעת כי טענה זו נשמעה לראשונה בעדותו בביהמ''ש ולא נטענה בתצהיר במפורש ואף לא הובאו ראיות בעניין טענה זו ומשכך, מדובר בהרחבת חזית אסורה. בעדותו הודה התובע כי לא הגיע לשלב שבו ביקשו ממנו המלצות אלא רק השלבים הראשונים של מבחני אמינות ומבחנים אחרים והוא לא שלל שהסיבה שבגינה לא התקבל היא כי נכשל במבחני האמינות (עמ' 16, ש' 1-6). ממשיכה הנתבעת וטוענת כי התובע החל לעבוד בחודש 1/2023 ב-XXX וניסה לקשור בין השכר הנמוך שם לבין התאונה תוך הסתרה כי המעסיק שלו הוא למעשה אחיו, אשר אותו לא הביא לעדות על מנת שיעיד על תנאי העסקתו, מגבלותיו, שעות העבודה וכו'. התובע אישר כי תנאי עבודתו היו שונים מXXX - הוא הראשון שהפעיל את החנות, ללא תמריצים והודה כי מדובר בחברה חדשה שאין בה פעילות (עמ' 15, ש' 10-13). בעניין השכר וההגדלה העיד התובע כי לא היה דין ודברים משום שהחברה לא מרוויחה (עמ' 16 ש' 15-16). עוד הסתיר התובע כי הוא קנה את הבעלות מאחיו והפך להיות עצמאי. הוטח בתובע כי מסר לחוקר שעבד ב-XXX משעה 9:00-19:00 ולכך השיב כי היו תקופות שעבד יותר והיו תקופות שפחות. אולם התובע אישר שעבד במשרה מלאה ב-XXX משעה 9:00-16:00 (עמ' 14 ש' 26-33). בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע עבד משרה מלאה ב-XXX, שכרו הנמוך לא נבע ממגבלותיו הנטענות אלא מהסיכום עם אחיו בדבר תנאי העבודה. משכך, לא נותרה לתובע נכות תפקודית בגין התאונה, נכותו הרפואית קלה מאד, ובגינה לא יכולים להיגרם לתובע הפסדי שכר לעתיד. הנתבעת מוסיפה כי העובדה שהתובע המשיך במסלול חייו כרגיל, שב לעבודה רציפה בXXX במשך שנה, ללא היעדרויות ללא כל מגבלה, מעידים כאלף עדים על כך שנכותו הרפואית אינה בעלת השפעה תפקודית. לבסוף, אזכרה הנתבעת מקרים דומים לעניינו בהם נפסק פיצוי גלובלי נמוך וטענה כי לאור המגמה בפסיקה להעניק פיצוי גלובלי ומתון בגין הפסדי שכר לעתיד במקרים של נכויות נמוכות (עד 10%), כך יש לפסוק גם כאן ומציעה פיצוי בסך של 5000 ₪.

הכרעה- ראשית - אין מחלוקת כי כיום התובע הוא עצמאי ולכן החישוב יהיה עד גיל 70. בנוסף, התובע לא זכאי לרכיב של הפסד בשל תנאים סוציאליים לאור היותו עצמאי, בניגוד לדרישת התובע בסיכומיו. שנית - לטעמי הטענה בדבר אי מציאת עבודה לאור נטילת הקנאביס הועלתה בשלב מאוחר של ההליך, משום שהתובע החל לצרוך קנאביס רק לאחר הגשת התביעה ועל כן לא יכול היה לטעון טענה זו בכתב התביעה. ממילא אינני נדרשת להכריע בטענה זו, שכן סכום הפיצוי בגין רכיב אובדן ההשתכרות לעתיד אינו בהכרח קשור לנטילת הקנאביס אלא לכאבים ולמגבלות מהם סובל התובע. באשר לטענתה של הנתבעת כי גובה שכרו של התובע הוא נמוך יותר לאור שכר הבסיס - בפועל, בתי המשפט מחשבים את אובדן כושר ההשתכרות על בסיס סך ההכנסה בפועל או הצפויה של הנפגע, כולל רכיבים משתנים כמו תמריצים בהתאם לשכר שהרוויח לפני התאונה, ולא רק על בסיס שכר היסוד (ראו לעניין זה: ע"א 8656/23 פלונית נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (נבו 9.6.2024, ת"א (שלום ת"א) 4919-02-14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") בע"מ, סעיפים 109-142 לפסק הדין (נבו 25.8.2019)). משכך, הרי ששכרו של התובע לפיו ייערך חישוב הפיצוי הוא סך של 12,500 ₪.

לאור העובדה כי אכן לא ידוע עד כמה מגבלותיו של התובע משפיעות על כושר השתכרותו, שכן חלק גדול מהתלושים לפני התאונה, לאחר התאונה ולאחר פיטוריו לא צורפו, לא הוכחה כמות שעות עבודתו של התובע ב-XXX וכאמור כיום הוא הפך להיות עצמאי מבלי לדעת מהם נתוני שכרו לשנת 2024 ולא ברור כיצד ירוויח בעתיד עד לפרישה לגמלאות. עם זאת, לאור העובדה שהתרשמתי כי התובע אכן סובל מכאבים ואף ציינתי זאת בדיון ההוכחות (עמ' 12 ש' 1-2), ולאור העובדה כי אכן נראה שכאבים ומגבלות אלה מפריעים לו לתפקוד ולחייו המקצועיים, הרי שראיתי לנכון לפסוק לו פיצוי בגין אבדן השתכרות לעתיד באופן גלובלי, כפי שהתובע בעצמו עותר בסיכומיו.

כידוע, הערכת הפיצוי צריכה להיעשות באופן גלובאלי, על בסיס הנתונים, משום שבמקרים שבהם הנכות הרפואית היא נמוכה באופן יחסי, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום - יומי אינה בהכרח זהה לשיעורה, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי (ראו רע"א 7798/18- פלונית נ' שושנה (22.11.2018)).

אני מעריכה איפוא את הפסד כושר ההשתכרות של התובע בסך של 625 ₪ לחודש (5% משווי מסך של 12,500 ₪) ובסך הכל, כשהוא מהוון, ללא שיעור הפרשות לפנסיה לאור היותו עצמאי - סך כולל של 149,901 ₪, לאור האמור לעיל, הרי שיפסק סכום גלובאלי של 70% מהסכום האקטוארי בסך של 104,720 ₪.

עבור כאב וסבל – התובע עותר לסך של 16,500 ₪ לפי 10% נכות, זאת בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976. הנתבעת מצידה עותרת לסך של 6000 ₪, לפי 3.33% נכות. אמנם נקבעה לתובע נכות רפואית ותפקודית של 5% - החישוב מגיע לסך של 10,723 ₪ - אך יש לביהמ''ש סמכות לפסוק עד 10%. יצויין כי לפי מחשבון נבו הסכום בגין 10% הוא 21,445 ₪ אך התובע ציין סכום נמוך יותר. לאחר הפעלת שיקול דעת מצאתי לנכון לפסוק כאב וסבל לפי הסכום לו עותר התובע- 16,500 ₪. בכך אני מקבלת את טענת התובע באופן חלקי, כי אין בפיצוי המתקבל ממכפלת 5% ב"סכום המקסימלי" כדי להעניק לו פיצוי הולם על הסבל והכאבים בגין התאונה.

לעניין זה אפנה לע"א 146/87 יונתן כץ נ. רם רוזנברג, כב' השופט תיאודור אור.

סיכום הסכומים :

בסך הכל תפצה הנתבעת את התובע בסך של 156,860 ₪ שהוא הסכום המודגש בטבלה בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד של 13%+מע''מ מיום הפיצוי, שישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום מהיום. הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד לביצוע התשלום בפועל.

ניתן היום, ב' כסלו תשפ"ו, 22 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.