ת"א 54794-04-13 ב. ע ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים ואח'

פסק דין זה ניתן בעקבות בקשה לסילוק התובענה על הסף, ובקשה חלופית לחייב את התובע בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות הנתבע.

בין השנים 2003 - 2004 החל התובע לשלם מזונות לבתו הקטינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. התובע הפקיד את הכספים בחשבונו במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שבתורו העביר את הכספים לגרושתו של התובע, בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב - 1972. העברת הכספים לגרושה היתה תוך התחשבות בהכנסות הגרושה, כאשר ועל פי דין, אם הכנסות אלו עולות על סף הקבוע בחוק המל"ל לא צריך לשלם את המזונות.

באותם חודשים שהמל"ל סבר שהגרושה לא זכאית למזונות המל"ל הוא לא העביר לידה את הכספים שהתובע הפקיד, וכך נוצרה יתרה בחשבון של התובע במל"ל. ביום 1.6.09 הודיע המל"ל לתובע כי בחשבונו יש יתרת זכות בסך 11,136 ₪ וביקש את פרטי חשבון של התובע לצורך העברת היתרה אליו.

ביום 27.6.09 שלח המל"ל לתובע הודעה נוספת על יתרת הזכות בחשבון :

"הריני להודיעך כי קיימת לך יתרת זכות במזונות עבור החודשים 3/09 – 6/09 כולל בהם שילמת תשלומי מזונות התיק לא היה פעיל באמצעות המוסד. לפיכך יתרת הזכות תוחזר לחשבונך בימים הקרובים, עליך לשלם את החודשים האלה ישירות לגב' פוקס אורנית" (גרושתו של התובע – ד.פ.).

בכתב התביעה טען התובע כי הוא הודיע למל"ל לא להפקיד את הכסף בחשבון הבנק שלו, והנחה אותו להעביר את הכסף לגרושתו, באמצעות באת כוחה. התובע טען כי שלח מכתב מסוים, שלא הוצגה על גביו חותמת "נתקבל", ואף טען כי המל"ל סירב להעביר כספים מחשבונו לחשבון של צד שלישי.

לטענת התובע, המל"ל החליט על דעת עצמו להפקיד את יתרת הכספים שעמדו לזכותו בחשבון הבנק שלו, ואלו "נבלעו" ביתרת החובה שהייתה לו באותו חשבון. מכאן שהתובע טוען כי המל"ל פעל ברשלנות ועליו לפצות אותו במלוא הסכום שהיה בחשבונו.