כ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעת התובעת לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים מיום 14.9.12, בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

לתובעת, שהיא ילידת 1968, ואחות במקצועה בבי"ח פסיכיאטרי מעלה הכרמל, אין טענה לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

בתאונה נשוא ההליך פגע רכב אחר בצד ימין של הרכב בו נהגה התובעת וגרם לרכב נזק ניכר.

התובעת נבדקה בחדר מיון לאחר התאונה לאחר שהתלוננה על כאבי בטן וכאבים בקדמת החזה. בבדיקתה, כמו גם בצילומים שנעשו לה, לא נמצאו ממצאים כלשהם והיא שוחררה לביתה ללא המלצה למנוחה.

התובעת המשיכה להתלונן בפני הרופא המטפל על כאבים, לרבות כאבי ראש וסיוטי לילה. לאור המשך התלונות, הופנתה לטיפול פיזיוטרפי אותו קיבלה למשך 4 מפגשים. בבדיקה נוירולוגית חודש לאחר התאונה טענה כי מטופלת תרופתית אולם אין בתיק המלצה לטיפול כזה או רישום בדבר רכישת התרופות הנזכרות בדבריה (ציפרלקס ולוריבן). התובעת קיבלה הפניה לבדיקת פסיכיאטר ופסיכולוג אולם אין תיעוד בדבר פניות אליהם.

התובעת, אשר שכרה החודשי עומד על כ-20,000 ₪, אינה מצביעה על הפסד שכר בפועל במועדי העדרותה, אולם מבקשת לפסוק לה הפסד שכר בגין ניצול 39 ימי מחלה בחודשיים שלאחר התאונה. כמו כן מבקשת פסיקת פיצוי מקסימאלי בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) בהתחשב בפגיעתה, והוצאות, ובסך הכל 35,000 ₪.

הנתבעת לעומתה טוענת כי פגיעת התובעת בתאונה היתה "פגיעה של מה בכך" שהואדרה על ידי התובעת (בין היתר על רקע הידע המקצועי בתחום הרפואה כאחות בבי"ח), לצורך התביעה. הנתבעת מפנה לעובדה כי בתעודת חדר מיון לא נמצא כל ממצא והיא שוחררה אף ללא המלצה לימי מחלה. לטענתה התובעת מנסה לייחס את כאביה בעמ"ש צווארי לאחר התאונה לפגיעתה, בעוד שעל פי התיעוד הרפואי התובעת סבלה מכאבי צוואר מאז שנת 1998, כאשר חודש לפני התאונה התלוננה על הכאבים בצווארה וטענה כי הצוואר נתפס והיא מתקשה לישון וסובלת מכאבים, ותלונות אלו חזרו כשנה לאחר התאונה תוך שהתובעת עצמה לא ייחסה זאת לתאונה.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לפסוק לתובעת הפסד שכר כלשהו שכן שכרה לא פחת על אף היעדרותה, והיא לא הציגה כל ראיה לכך שיגרם לה הפסד עתידי בשל ניצול ימי מחלה. מעבר לכך נטען בעיקר כי אין לקשור את ניצול ימי המחלה, מעבר ל-15 ימים, לתאונה, שכן תעודות המחלה אינן מציינות ממצאים אשר ניתן לקשור אותם, אף לא בדוחק, לפגיעה בתאונה, וניתן להתרשם מהתיעוד הרפואי כי חלק מאישורי המחלה הוצאו ללא בדיקת התובעת, על סמך בקשה טלפונית שלה (!!!). משכך הציעה הנתבעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 4,000 ₪ בלבד.

לאחר עיון במלוא המסמכים שהציגו הצדדים ובטיעוניהם, ולאור ההסדר הדיוני, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 8,500 ₪ בצירוף החזר אגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 11% בצירוף מע"מ.