ת"א 54676-08-15

בפני בקשה לתיקון כתב תביעה.

מדובר בתביעה שהוגשה ביום 31.8.2015 לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שנחתם, על פי הנטען, ביום 9.7.2015, ולקבלת פיצוי מוסכם. הסכם המכר מתייחס לדירה ברח' וינגייט 2/6 בבאר שבע. הזכויות בדירה רשומות על שם שני הנתבעים בחלקים שווים.

ההסכם עליו מבוססת התביעה הוא זיכרון דברים בין התובע לבין הנתבע 1.

בד בבד עם התובענה, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני וניתן צו ארעי במעמד צד אחד.

ביום 13.10.2015 התקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני, במסגרתו נחקרו המצהירים על תצהירים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם לעניין צו המניעה הזמני.

בסמוך לאחר הדיון, ביום 13.10.2015, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. התיקון המבוקש הוא להוסיף לכתב התביעה סעד חלופי, לפיו למען הזהירות יתבקש סעד של אכיפת הסכם המכר בגין חלק מהדירה, לרבות חלקו של נתבע 1, וחיוב הנתבע 1 בפיצוי מוסכם בסך 45,500 ₪.

נטען כי מדובר בתיקון טכני שמשקף נכונה את כוונת התובע, ומבוקש למען הזהירות ובאופן שאינו מכביד או משנה את בירור התובענה. נטען כי באם יותר התיקון לא ייגרמו הוצאות כאשר לנוכח העובדה שעד כה טרם הגישו הנתבעים כתבי הגנה.

הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר בניסיון פסול של התובע לעשות "מקצה שיפורים" ו"שינוי חזית" בבקשה למתן צו מניעה זמני, באצטלה של תיקון כתב התביעה, לאחר שהתבהר לו שהעילה הנטענת על ידו בבקשה לסעד זמני לא מקימה לו סעד לאכיפת ההסכם. זאת משהובהר לו שגם אם יתקבלו כל טענותיו העובדתיות, אין לו כל מעמד מול נתבע 2 ואין מקום לסעד המבוקש.

הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי תיקון כתב התביעה לא יסייע להכריע בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. לשיטתם, המחלוקת בין הצדדים היא האם נחתם הסכם מחייב למכירת מלוא הזכויות בנכס, ואיש מהצדדים לא העלה על דעתו שיועבר רק חלק יחסי של הנתבע 1 בנכס. מדובר בעסקה שונה לחלוטין שאיש לא חפץ בה בזמן אמת, וגם כיום איש לא רוצה בה.