ת"א 54605-02-13 ו.ל. נ' מור ואח'

התובעת נפגעה בתאונת דרכים בהיותה חיילת. עניינו של פסק דין זה בפיצוי המגיע לתובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1985 (להלן: "חוק הפיצויים"), ככל שמגיע פיצוי כזה.

העובדות וטענות הצדדים בתמצית

1. בתאריך 10/2/12 נפגעה התובעת, ילידת 1991, בתאונת דרכים שעה שישבה כנוסעת ברכב. לטענת התובעת בתצהירה, נהג הרכב (הנתבע 1) איבד שליטה על הרכב במהלך נסיעה בכביש 90 בדרך לאילת והרכב התהפך, באותה עת הייתה התובעת ישובה במושב האחורי ורדומה. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה עפה דרך חלון הרכב אל מחוץ לרכב ונפגעה בין היתר בעמוד שדרה צווארי ונגרם לה חתך בעכוזה (מחמת שברי זכוכית).

2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הוא נהג הרכב בו נסעה התובעת והנתבעת-2 (להלן: "הנתבעת"), הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב.

3. לאחר התאונה התובעת הובהלה לבית החולים יוספטל באילת ונמצאה סובלת, בין היתר, מחתך באזור העכוז שנתפר ומשבר מרוסק בחוליה C7.

4. לאחר הגשת התביעה מונו לבדיקת מצבה הרפואי של התובעת מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והכירורגיה הפלסטית שהביעו את הערכתם בנוגע לנכותה הצמיתה של התובעת. כל אחד מהמומחים סבר, כי לתובעת 10% נכות בתחום מומחיותו.

5. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, נשמעה עדותה של התובעת. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה והסתפקה בחקירת התובעת והגשת תיק מוצגים.

6. בסיכומיה העלתה הנתבעת טענות רבות בעניין מהימנות גרסת התובעת, טענה, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת התאונה והכיסוי הביטוחי, בנוסף טענה הנתבעת, כי בעת עדותה של התובעת התברר שהיא הגישה תביעה לקצין התגמולים ומשהגישה תביעה כזו, אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו מהנתבעת.

   כמו כן, עוררו הצדדים מחלוקת רחבה ועמוקה בנוגע לפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת ושיעור הנזק שנגרם לה, בשים לב לחוות הדעת הרפואיות, לגילה בעת התאונה וקורותיה מאז.

   לנוכח יריעת המחלוקת בין הצדדים אדון תחילה בטענותיה המקדמיות של הנתבעת, וככל שאלה תדחנה, במצבה הרפואי של התובעת מני אז התאונה, בפגיעה התפקודית שנגרמה לה ולבסוף בשיעור הנזק שנכון לפסוק בנסיבות תיק זה.

   מהימנותה של התובעת