ת"א 54595-11-12 יפרח נ' עצים ורעפים בע"מ ח.פ. 514 ואח'

1.לפניי בקשתו של התובע לביטול פסק דין מיום 21.9.14 על פיו נדחתה תביעתו והוא חויב בהוצאות, בהיעדר התייצבותו לדיון .

לטענת התובע,לאחר הדיון שהתקיים ב6/14, הגיע למשרד עורכי דין לשקול קבלת ייצוג משפטי והומלץ לו להגיש כתב תביעה מתוקן. עוד נטען כי התובע לא ידע על אודות קיום הדיון והסתמך על ייצוגו המשפטי בעוד שגם בא כוחו לא היה מודע לכך שהתיק קבוע לדיון במועד שנקבע.

2.הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי מטיעוני הבקשה עולה לכאורה שהתובע אחז בזימון בידו. הנתבעים הוסיפו כי בכל מקרה,הכתובת אותה מסר התובע היא הכתובת למסירת כתבי בי דין ,הזימון הומצא לכתובת זו ומשכך היה התובע מודע למועד הדיון שנקבע. הנתבעים טענו כי שומה היה על התובע להתייצב לדיון ומכיוון שלא התייצב או דאג להתייצבות בא כוחו, אין לו להלין אלא על עצמו. עוד נטען כי התובע כלל לא התייחסס לסיכויי התביעה, ומכל מקום, סיכויי התביעה קלושים.

הכרעה:

3. ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק.. ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש". ראו בנוסף, לעניין זה :ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

5.בענייננו, אין המדובר בביטול מחמת הצדק. עיון בתיק מעלה, כי הזימון לדיון נשלח לתובע לכתובת שאותה מסר וחזר מסיבת "לא נדרש". על פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בית דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען וכל עוד לא הודיע בעל דין בהודעה בכתב לבית המשפט על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי. בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בת"א (ת"א) 61341/06 שטרית אלי נ' אוזמו אוסמו יצחק.

"תקנה זו נועדה למנוע טענות סרק מיתממות מצד בעלי דין. בעל דין אמור שלא להכשיל את ההליך השיפוטי על ידי הימנעות מכוונת מקבלת כתבי בי-דין. בעל דין כגון המבקש, שבאופן שיטתי אינו דורש כתבי בי- דין, טוען כי אינו מתגורר בכתובת שאליה נשלחים כתבי בי- דין, אך אינו דואג לספק כתובת חלופית לצורך איתורו, הוא בעל דין חמקן. בעל דין כזה נכנס בהגדרה של תקנה 480. התובע ומערכת בתי המשפט אינם אמורים לכלות את כוחותיהם בהתרוצצות אחריו. די בכך שהוגש כתב הגנה על פי הכתובת שבה בוצעה מסירת כתב התביעה כדי להקנות לבית המשפט סמכות לדון בעניינו על פי אותה כתובת".