ת"א 54556-01-11 אל אעסם נ' אלעתאמין

1.בפני תביעה לפסק דין הצהרתי להכריז כי התובע הוא הבעלים של המקרקעין שתוארו בסעיף 3 לכתב התביעה הידועים בשם אלרויחה בגודל של 150 מטר ואשר גבולות השטח של המקרקעין תוארו לפי פרטי המחזיקים במקרקעין הסמוכים. התביעה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע אך התיק הועבר לבית המשפט השלום לנוכח כי התביעה לא הצביעה על קיומה של זכות קיימת במקרקעין.

אין מחלוקת כי המקרקעין נשוא התביעה אינם מוסדרים וגם אין מחלוקת כי לפי הידוע לצדדים אביו המנוח של הנתבע הגיש תביעת בעלות לפקיד ההסדר. עותק מתביעה זו לא הוצג לתיק וגם לא אסמכתא לשלב ההליך בפני פקיד ההסדר. בנוסף גם לא הומצא צו ירושה של עיזבון האב המנוח להוכיח כי הנתבע יורש או יורש יחידי . על פי התביעה בין הצדדים נכרת חוזה ביום 7/9/07 בנוכחות עדים לפיו הנתבע חב לתובע סך של 300 לירות זהב אנגלי ותמורתם יקבל התובע את תביעת הבעלות של הנתבע לבעלות בפני פקיד ההסדר. כפי שאראה להלן לאחר מועד זה הצדדים כרתו עוד הסכם ביום 10.4.08 ובהמשך גם היה ניסיון של סולחה לאחר חישוב החוב לתשלום. לכן על פני הדברים אין מדובר באכיפת חוזה מכר של תביעה לזכות תביעה.

2.בשלב שמיעת הראיות הוסכם כי יש להתייחס להסכמה שהושגה ביום 10.4.08 לנוכח תשובת התובע בחקירה נגדית למועד שנחתם החוזה לגבי הזהב (עמ' 27 לפרוטוקול). כך גם עולה מהעדויות של התובע ועדיו כי הכוונה היא כנראה להסכם המאוחר יותר כי בחוזה מיום 7/9/07 אין התייחסות לסך הנוסף של 66,000 ₪ שאינו מופיע בחוזה משנת 2007 אך כל העדים כולל התובע העידו על סכום זה בנוסף לזהב.

סכום זה מופיע במסמך המכותר "ביטול ערבויות" שלכאורה לא הוגש על ידי התובע ברשימת המסמכים שעליהם הוא הצהיר.

הנתבע התכחש כי הוא חתם על ההסכם מיום 7/9/07. אין מחלוקת כי הרקע לחוב או חלקו כרוך במכירה של כבשים ועיזים במועדים שונים על ידי התובע לנתבע. הנתבע חלק כי בגין עסקאות אלה נותר חוב. התובע לא חלק כי מדובר בעסקאות המתפרסות על פני כ- 18 שנים. התובע העיד כי הוא נשוי לבת של הנתבע, אך הם גם קרובי משפחה כי הנתבע הוא בן האחות של התובע, והמכירות לא תועדו. לדבריו בנוסף למכירת בעלי חיים הוא גם הלווה לנתבע סך של 124,000 ₪ או 126,000 ₪ (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית של התובע; עמ' 25 לפרוטוקול) וגם היא לא תועדה.

בהתייחס להלוואה הייתה התערבות של המכובדים והנתבע השיב לתובע סך של 58,000 ₪. נותרה יתרה של ההלוואה בסך של 66,000 ₪ ויתרה של חוב העבר בהתייחס למכירת הכבשים והעיזים בסך של 300 לירות זהב. מסמך הנותן ביטוי לכך הוא מסמך המכותר: "ביטול ערבויות" והתובע העיד עדים שהיו לפי עדותם מעורבים בהשגת ההסכמה האמורה.

3.הנתבע טען כי הוא סילק את כול החוב ולצורך כך התנהל הליך של סולחה שהסתיים אצל אחיו של התובע כאשר הוא נדרש להישבע וגם לשלם עוד סך של 1,800 ש"ח . אחיו של התובע, פריח אלעסם הצהיר כי הוא ידע שבין אחיו לבין הנתבע היה סכסוך כספי על רקע קניית כבשים מהתובע אך לדבריו הסכסוך הסתיים ולא נותר חוב. כי הסיום היה בביתו כאשר הוא קבע שהנתבע ישבע שלא נותר חוב וגם ישלם 1,800 ₪. העד הצהיר כי כך אכן קרה. מחקירתו הנגדית עלה כי לפי סיכום קודם בבית של קאיד, שלא העיד, יבואו שני הצדדים לביתו, כדי להישפט בפניו. הסוגיות שהיה על העד להתייחס אליהם כללו ביטול תלונה במשטרה של מוסא אלעתאמין נגד התובע.

התובע צירף למסמכיו מסמך מיום 25/12/08 לפיו סוכם בין התובע לבין מוסא אברהים אלעתאמין כי מוסא ואחיו ידאגו לביטול התלונה שהם הגישו נגד התובע במשטרת העיירות בערבות של עיד אבו עסא . הוסכם גם כי אם התלונה לא תבוטל יישא מוסא בכל ההפסדים וההוצאות הנלוות ועל זה ערב מפרג אבו עסא.

אחיו של התובע נשאל על הרקע למחלוקת שהובאה בפניו והוא השיב כי היה מדובר בתלונות למשטרה והסכסוך שקם כי התובע השתלט בכוח על המקרקעין נשוא התביעה וחרש וזרע (עמ' 45- 46 לפרוטוקול). בפני העד לא הובא הסכסוך על החוב או על המקרקעין בהיבט נשוא תיק זה.

העד העיד כי יחד עם הצדדים גם הגיעו אנשים נוספים שהיו ערבים לסולחה. על פי המסמך מיום 25/12/08 להסכמה ערבו סלימאן עיד אלעאסם , סלימאן אבו שבייב, ועיד אבו עסא. הם לא העידו.