ת"א 54540-06-15 פ.ג. נ' א.א.

תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו, העברת זכויותיו של המנוח,ע. ג. (להלן - המנוח) בדירתו היחידה לנתבעת (להלן - הנתבעת או ל.) – בטלה וחסרת תוקף. כן מתבקש להורות על רישום הזכויות בדירה על שם עזבון המנוח.

המנוח התגורר לאורך שנים בדירה שברחוב -- – היא הדירה מושא התובענה (להלן – הדירה). נוכח הידרדרות מצבו הרפואי של המנוח, אי יכולתו להתגורר בגפו והחלטת הגורמים המוסמכים לכך, עבר להשתכן בבית אבות.

המנוח נפטר ביום 15.4.2014 בהיותו בן 77.

עם פטירת המנוח נודע לתובעת, בתו היחידה (להלן - התובעת או ח.), המתגוררת דרך קבע בנורבגיה, כי הוא עתיד להיקבר עוד באותו יום בערד וזאת, ביוזמת אחיינו ג. א., בעלה של הנתבעת (להלן – ג.). אחיותיו של המנוח, גב' ק. ג. וגב' ל.ב., הגישו בשמה של התובעת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לדחיית מועד הלווייתו במספר ימים כדי שתוכל להשתתף בהלוויה וכן לשנות את מקום קבורתו של המנוח מערד לבית העלמין בחולון. הבקשה התקבלה.

המנוח לא הותיר אחריו צוואה. במסגרת ניהול ענייני הירושה התברר לתובעת, שביום 29.4.2015, לאחר פטירת המנוח, נרשמה הערת אזהרה על זכויות המנוח בדירה לטובת הנתבעת וכי ביום 2.6.2015, הועברו הזכויות בדירה על שם הנתבעת. העברת הזכויות נעשתה על בסיס מסמך חתום על ידי המנוח (נ/1) לפיו, המנוח החליט להעניק לנתבעת ולבעלה ג. את דירתו במתנה, ללא תמורה וכהכרת תודה על הטיפול והתמיכה בו (להלן - מסמך המתנה).

התובעת מתנגדת להעברת הזכויות בדירה לנתבעת. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת ובעלה ג. ניצלו את מצבו הפיזי והמנטאלי של המנוח כדי שיעביר לידי הנתבעת את זכויותיו בדירה במתנה.

ביום 5.7.2015 ניתן צו מניעה זמני (להלן - צו המניעה) האוסר על כל דיספוזיציה בזכויות בדירה ועל נקיטת הליכים לפינוי התובעת מהדירה.

תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, הזכויות בדירה הועברו לנתבעת שלא כדין, ללא הסכמת המנוח וללא כל תמורה.

בשנותיו האחרונות היה המנוח בודד, תלוי פיזית ונפשית באחרים ואף נזקק לטיפול סיעודי מקיף. הנתבעת וג. ניצלו את מצבו של המנוח את הדמנציה החמורה בה לקה וכן את העובדה, שהתובעת מתגוררת דרך קבע בנורבגיה, שקשריה עם אביה היו מצומצמים והתנהלו בטלפונים ובביקורים שערכה בארץ מעת לעת, כדי לגרום למנוח לחתום על מסמך המתנה.

עוד לטענתה, הנתבעת וג. החתימו את המנוח בניגוד לדין וזייפו את חתימתו על גבי מסמכים שונים לצורך העברת הדירה לבעלות הנתבעת. התובעת כופרת במהימנות מסמך המתנה וטוענת, כי הוא מעשה זיוף של הנתבעת. לחלופין, אף אם חתם על מסמך המתנה וכן על מסמכים אחרים, החתימה הושגה תוך ניצול ליקויו הקוגניטיבי של המנוח.

בנוסף, אחות המנוח, אמו של ג. – גב' א. ל.א. (להלן - ל.), ניצלה את ייפוי הכוח שיש לה בחשבון הבנק של המנוח, נטלה ללא ידיעתו וללא הסכמתו סך של 80,000 ₪ והעבירה אותם לנתבעת לצורך שיפוץ הדירה.

לטענת התובעת, הנסיבות בהן הועברו הזכויות בדירה לנתבעת עולות כדי מעשים פליליים ולצד הגשת התובענה, הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

תמצית טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, למרות מצבו הפיזי של המנוח שהלך והדרדר, המנוח היה צלול בדעתו ובמצב מנטלי תקין וטוב וכך גם היה בעת חתימת מסמך המתנה. היוזמה להעברת הזכויות בדירה הייתה של המנוח, לאות תודה על הטיפול והמסירות בה נהגו בו הנתבעת וג..

מערכת היחסים בין המנוח לבין בתו ח. הייתה גרועה ומנוכרת והמנוח כעס על כך, שמעולם לא התעניינה בו ולא ניהלה עמו קשר של אב ובת. המנוח ראה בנתבעת, בבעלה ובל. כבני משפחתו הקרובים, אשר טיפלו בו, סייעו לו בניהול ענייניו השונים ותמכו בו כספית. היה זה אך טבעי שירצה להעניק להם במתנה את הדירה.

המנוח היה מודע היטב לכך, שנתן את הדירה במתנה לנתבעת והביע רצונו זה בפני ל. במספר הזדמנויות. עד מותו לא חזר בו המנוח מרצונו זה.

פעולות העברת הזכויות והרישום נעשו כדין תחת פיקוחו של עורך דין טוביה מצקביץ (להלן - עו"ד מצקביץ), לו מסר המנוח ייפוי כוח בלתי חוזר. ייפוי הכוח נחתם על ידי המנוח בפני עו"ד מצקביץ שאימת את חתימת המנוח והסביר לו את משמעות ייפוי הכוח הבלתי חוזר וכן של יתר פעולות העברת הזכויות בדירה.