ת"א 5454-02-13 א.ר. נ' ג. ואח'

1.לפניי בקשה שהגישה המבקשת - היא הנתבעת, בגדרה עתרה כי אמנה מומחה בתחום הפנימי לצורך קביעת תוחלת החיים של המבקש כתוצאה מתחלואיו שאינם קשורים לתאונת הדרכים מושא התביעה.

2.המבקשת טוענת בבקשתה כי למשיב (בן 55 ביום התאונה) נקבעו 40% נכות כללית ע"י המל"ל כתוצאה מהשמנת יתר. עוד טוענת המבקשת כי כעולה מסיכום האשפוז של המשיב הוא סובל מסוכרת, יתר לחץ דם , חוסר וויטמין C ו- 12B ודום נשימה בשינה. לטענת המבקשת מחלות רקע אלו מספיקות, על פי הפסיקה, על מנת למנות מומחה מטעם בית המשפט על מנת לקבוע את תוחלת חייו.

3.המשיב בתגובתו התנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה הוגשה בשיהוי רב, שכן מצבו הרפואי של המשיב היה ידוע למבקשת מזה זמן רב, והיה עליה להגיש את הבקשה יחד עם כתב ההגנה והתגובה לבקשה למינוי מומחה. עוד טוען המשיב כי המבקשת לא הציגה בבקשתה תשתית שיש בה ראשית ראייה לחשש לקיצור תוחלת החיים, ועל כן יש לדחותה. עוד לטענתו, על פי הפסיקה יש לנקוט בזהירות רבה בקבלת בקשות מסוג זה, עקב היות הקביעות הנוגעות לתוחלת החיים ספקולטיביות במהותן.

4.בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 23.3.15 חזרה המבקשת על בקשתה ונימוקיה, ואילו המשיב טען כי אין הוכחה לכך שהוא חולה סוכרת, וכי מדובר בדיג ראיות.

דיון והכרעה

5.כידוע, לפי חוק הפיצויים נתונה גם לנתבע זכות לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כל עוד לא ביקש כבר התובע מינוי מומחה באותו נושא, והמינוי בא לשם קבלת חוות דעת לעניין מצבו של הנפגע עצמו. המועד להגשת בקשה למינוי מומחה מטעם הנתבע הוא בעת הגשת כתב ההגנה, וכך יהיה, ברגיל, גם לעניין מומחה שמינויו מבוקש לצורך קביעת שיעור כלל הנכות של הנפגע (ראו: רעא 5670/10 ‏ ‏פלוני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסמה בנבו, 19.08.2010).

קיצור תוחלת החיים הינו עניין שברפואה, והוכחתו אינה יכולה לבוא באמצעות מומחה מטעם בעלי הדין, כי אם מפי מומחה המתמנה על ידי בית המשפט. ראוי לציין, עם זאת, כי אין חובה למנות מומחה אשר ייחד את חוות דעתו לשאלת קיצור תוחלת החיים. לעיתים די במסקנות ובממצאים הכלולים בחוות דעתם של המומחים האחרים שנתמנו, בדבר סיכונים וסיכויים לעניין תוחלת חייו של הנפגע. ניתן אף להפנות שאלות הבהרה מפורשות למומחים שנתמנו באשר להשפעה האפשרית של הנכות על תוחלת החיים של הנפגע. הטענה כי קוצרה תוחלת חייו של הנפגע טעונה הוכחה ברורה ומשכנעת ולא בנקל יאמץ בית המשפט את ההנחה כי קוצרו חייו של הנפגע (ראו: א. ריבלין "תאונת הדרכים – סדרי הדין וחישוב הפיצויים" (מהדורה 4, 2011) עמ' 680-681).

6.לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, ועיינתי בבקשה ובחומר שצורף אליה, ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפנימי. לטעמי יש במחלות הרקע של המשיב, כפי שהן עולות מן התביעה שהגיש למל"ל ומן החומר שצורף לבקשה, כדי לבסס את החשש לקיצור תוחלת חייו של המשיב, ועל כן ניתן לראות בו ראשית ראייה המספיקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

7.בעניין השיהוי בהגשת הבקשה, הרי שטענה זו דינה דחייה, שכן התיק מצוי עדיין בשלב המקדמי. בנוסף, החומר הרפואי עליו מסתמכת המבקשת נאסף על ידה לאחר שחתם המשיב על טופס וס"ר, ועל כן לא יכולה הייתה המבקשת להגיש בקשה מבוססת בד בבד עם הגשת כתב ההגנה ובטרם נאסף החומר הרפואי על ידה.

8.המומחה יבחן את מצבו הרפואי של המשיב שבתחום מומחיותו עובר לתאונה, וייקבע לאור מצב זה, האם יש בו כדי לקצר את תוחלת חייו של המשיב, ובכמה שנים.

9.על פי תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986: "בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם, להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפיקדון להבטחת שכרו של מומחה". כלומר, לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה ( ראו: רעא 4911/09 ‏ ‏סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (פורסמה בנבו, 29.07.2009)). ראיתי להטיל על המבקשת- הנתבעת את מלוא שכרו של המומחה, כמימון ביניים.

10.החלטה על מינוי המומחה וזהותו תינתן בנפרד.

11.        אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.