ת"א 54498-06-16 ברמי נ' ים

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי הסמכות המקומית לדון בתביעה זו נתונה לבית המשפט השלום בתל אביב ולא לבית משפט זה.

התובע מאשר בתגובתו זו כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה וכי יש להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט השלום בתל אביב, כפי טענת הנתבע, ואולם, ללא חיוב בהוצאות, וזאת משני טעמים; האחד, הנתבע לא העלה הטענה בהזדמנות הראשונה, קרי בהתנגדות שהגיש, והשני, כי התובע ציין בבקשת הביצוע כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בתל אביב ו"למרות זאת ובאופן לא ברור הועבר הדיון בהתנגדות לבימ"ש נכבד זה".

עיון בבקשת הביצוע מלמד כי התובע אכן ציין את בית המשפט השלום בתל אביב כבית המשפט לו נתונה הסמכות המקומית (במקרה בו תוגש התנגדות) אך בד בבד ציין כי הנימוק לכך הינו כי "מקום תשלום החוב הוא בנתניה".

מאחר והתובע ציין שני בתי משפט שונים בבקשת הביצוע, ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצל"פ ביום 19.5.16 לפיה לאור האמור בבקשת הביצוע לא ברור האם הזוכה סבור כי יש להעביר את הדיון לביהמ"ש בת"א או בנתניה. עוד נקבע בהחלטה כי תגובת הזוכה מתבקשת בתוך 10 ימים וכי בחלוף המועד ובהעדר תגובה תועבר ההתנגדות לבית המשפט השלום בנתניה.

יש להניח, והתובע אף לא טוען אחרת, כי לא הוגשה תגובה מטעמו להחלטת רשם ההוצל"פ ומשכך, הועברה ההתנגדות לבית משפט זה.

בנסיבות אלה, תמוהה טענת התובע בתגובתו זו לפיה "באופן לא ברור" הועבר הדיון בהתנגדות לבית משפט זה.

באשר לטענת התובע כי הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, כבר נפסק כי בחינת "ההזדמנות הראשונה" הינה בחינה מהותית ואינה בהכרח כתב הטענות הראשון. מעבר לכך, עוד בבקשות לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ (שהוגשו במהלך חודש אוגוסט 2016 בטרם התקיים הדיון בהתנגדות), צירף הנתבע אף בקשה בה העלה טענות לעניין הסמכות המקומית, פירט הזיקות הנתונות לבית המשפט בתל אביב, וטען כי הוא מתגורר בתל אביב ולאור נכותו הוא מתקשה להגיע לעיר נתניה.

אם בכך לא די, הרי שבמועד הדיון בהתנגדות בה העלה הנתבע הטענה בדבר הסמכות המקומית, התנגדה ב"כ התובע להעברת הדיון וטענה כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט השלום בנתניה "לאור מקום תשלום החוב" וזאת בניגוד לנטען בתגובת התובע המונחת כיום בפני.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, הן ביחס להתנהלות התובע לעניין הסמכות המקומית, ומאידך איחור הנתבע בהגשת ההתנגדות, אך בשים לב כי לא הומצאה אזהרה לנתבע אלא האיחור נלמד אך מידיעתו על תיק ההוצל"פ, ובשים לב לטענות ההגנה אשר בפי הנתבע (כמפורט בהחלטה בפרוטוקול), החלטתי לעמיד את סכום ההוצאות שיש להשית על הנתבע בגין האיחור בהגשת ההתנגדות על סך של 1,500 ₪ בלבד.