דמתי ואח' נ' אחיהוד,מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח'

לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי על פיו התובעים הם בעלי הזכויות של מגרש 503 הידוע כגוש 18510 חלקה 85 ביישוב אחיהוד וכי על הנתבעים 2-1, האגודה החקלאית באחיהוד והוועד (להלן ולמען הנוחות יכונו גם: "האגודה"), להצהיר על ביטול זכייתו בהגרלה של הנתבע 3 להקצאת מגרש זה ולעדכן את הרשויות (רמ"י, סוכנות יהודית, מועצה אזורית וכד') בדבר ביטול זכייתו.

התובעים שהינם אחים (התובע 1 להלן:"חניאל") טענו בכתב התביעה כי רכשו עוד בשנות ה-70 את המגרש שבמוקד במיטב כספם והחזיקו בו עשרות שנים ואולם למרות זאת, לאחר שהנתבע 3 העביר את זכותו בהקצאת מגרש 607 במסגרת ההרחבה המתנהלת בישוב, הוא קיבל את מגרש 503 במסגרת הגרלה נוספת שנערכה וזאת למרות שהם בעלי הזכויות במגרש זה. בפרק העובדות, טענו התובעים כי מי שרכש את המגרש במיטב כספו הוא למעשה אביהם יעקב דמתי ז"ל (להלן: "האב" או"יעקב") .התובעים טענו כי מדובר בשטח שמעבר לכביש מול בית משק 73 של יעקב, אשר כיום הינו מגרש 503 ובו היו בעבר רפת, דיר עיזים, לול, כוורות דבורים, עצים ומיטלטלין שונים. בשנות ה50 של המאה הקודמת אף התגוררה במגרש אחת האחיות של התובעים, לבנה דמתי (להלן: "לבנה") במשותף עם סבתם ז"ל.

התובעים טענו כי בשנת 95 פלשה המועצה, באמצעות הוועד, לשטח והרסה חלק מהרפת, מחסנים וכלים לצורך סלילת כביש 5. הפלישה הגסה פגעה ביעקב ז"ל מבחינה בריאותית ונפשית ובני המשפחה פנו לגורמים רבים בדרישה לקבלת פיצוי. בעקבות זאת החליט ועד המושב ב22.3.99 לפצות את יעקב ז"ל בגין הפגיעה שבסלילת הכביש באמצעות הקצאת מגרש בגודל של חצי דונם בתנאי בן ממשיך. מאז המתין יעקב ז"ל ומשפחתו לאותה הקצאה עד שביום 25.7.13 הודיע ועד היישוב לחניאל על הקצאת מגרש 503. חניאל שילם 60,000 ₪ עבור תשתיות פיתוח. בהמשך התחוור לו כי מגרש 503 הוא המגרש מול משק 73 שכבר מצוי בבעלות משק 73 ולכן לא קיבל למעשה כל פיצוי. התובעים הוסיפו כי המגרש ניתן לחניאל כאחד מ43 המגרשים בהרחבה במושב ,כשבאותה עת זכה נתבע 3 (להלן: "עמרם) במגרש 607. כאמור, לאחר שעמרם העביר את מגרש 607 לצד ג', קיבל עמרם בשנת 2017 , בהגרלה נוספת, את מגרש 503 ואילו חניאל זכה במגרש 630 זאת למרות שלטענתו,מגרש 503 כבר הוקצה לו בעבר והוא כאמור מגרש שממלא בבעלות משק 73.

הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים"),טענו בכתב הגנתם כי מאחר שלתובע 2 התמנה אפוטרופוס ולא ניתן אישור בית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 להגשת תביעה הצהרתית זו, דין התביעה שהגיש תובע מס' 2 להימחק (הנתבעים לא חזרו על הטענה בסיכומיהם וע"פ האמור בסיכומי התובעים הושגה הסכמה בין הצדדים כי הטענה לא תועלה). עוד נטען כי מאחר שתובע מס' 2 הוא בעל משק 73, ומשיש למחוק את תביעתו, דין התביעה שהגיש חניאל גם היא להימחק וזאת בהיעדר יריבות. לגופם של דברים נטען כי בשנת 1994 בערך, בעקבות סלילת כביש 5 נהרס מבנה של משק 73 שהיה קיים בשטח שנועד למבני ציבור ודרך. בעקבות מחאת יעקב ובני משפחתו, החליט וועד המושב, לפנים משורת הדין, כי יפוצו בחלקה של חצי דונם לבן ממשיך כאשר יהיו חלקות פנויות למגורים. הנתבעים טענו כי יעקב ומשפחתו הסכימו לפיצוי זה. בעקבות זאת כשהחלה ההרחבה בהתאם לתכנית ג/6637 החליט הוועד לקיים את ההתחייבות ולהעניק למשק 73 את מגרש 503. יחד עם זאת בעקבות בקשה לצו מניעה התקיים הליך בוררות בין חלק מחברי האגודה לאגודה (חניאל נטל חלק בבוררות זו),במסגרתו הועלו טענות פנימיות ביחס להקצאת המגרשים בהרחבה. בפסק הבוררות, הוחלט ע"י הבוררת, בין היתר, כי הוועד לא היה מוסמך ליתן את ההתחייבות כאמור. על פסק הבוררת הוגש ערעור ובפסק הדין של עוזר הרשם, נקבע ביחס למשק 73 כי אין לבטל את ההתחייבות במחי יד ויש לקיימה במגבלות שצוינו בהחלטה-דהיינו מתן מגרש של חצי דונם בתנאי בן ממשיך כאשר ביחס לאופן חלוקת המגרשים נקבע כי זו תיערך בהתאם לעדיפויות שנקבעו שם ובדרך של הגרלה. לטענת הנתבעים, הם פעלו בהתאם לפסק הדין, נערכה הגרלה ראשונה ל4 חברים שנקבעו כראשונים ע"י עוזר הרשם ולאחר מכן זומנו החברים האחרים שעוזר הרשם קבע כי זכאים להגרלה השנייה במסגרתה השתתף גם חניאל. בהגרלה זו זכה חניאל במגרש 630 והוא אף חתם על כך ברשימת הזכיות. ההרחבה טרם יצאה לפועל בגין הליך לביטול הקריטריונים שנקבעו לעניין המלצות האגודה להקצאת מגרשים בהרחבה (ת"א64805-09-17 ). לטענת הנתבעים, מעורבות התובעים בהליך הבוררות ואישורם את הזכייה במגרש 503 ולאחר מכן את מגרש 630 במקומו של מגרש 503 מעידה כי תביעתם עתה מוגשת בחוסר תום לב וכי נתבע 3 זכה במגרש 503 כדין במסגרת ההגרלה שנערכה בעקבות פסק דינו של עוזר הרשם.

נתבע 3 לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיונים. התובעים אשר ביקשו בתחילה לזמנו, לא עמדו על הבאתו למתן עדות.

דיון

לאחר שבחנתי את כל החומר המונח בפני ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. אדגיש כי טענת התובעים אינה שבמסגרת הפיצוי שהובטח לתת למשק 73 הם זכאים למגרש 503 דווקא ולא למגרש אחר, אלא לטענתם, מדובר מלכתחילה במגרש השייך להם ויש ליתן סעד הצהרתי בעניין ובנוסף הם גם זכאים לטענתם, למגרש 630 אשר ניתן להם כפיצוי בגין סלילת הכביש והריסת הרפת בשטח שבמגרש 503 (ראה דברי ב"כ התובעים בדיון מיום 21.12.20 וכן סעיף 2.1 לסיכומיהם).

התובעים לא הוכיחו זכויות בעלות במגרש 503 ולפיכך שוכנעתי כי הם זכאים רק לפיצוי שהובטח להם כפשרה בגין טענותיהם בעבר-חלקה בגודל חצי דונם. אין לקבל טענתם של התובעים כאילו יש להם זכויות במגרש 503 וכי הם זכאים גם לפיצוי וגם למגרש 503,הכל כפי שיפורט להלן.