ת"א 54437-06-14 בונה שלם בע"מ ואח' נ' זסלבסקי ואח'

1.המבקש עותר לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999. עסקינן בתביעה של קבלן כנגד מזמין העבודה בטענה כי לא שולם שכרו בגין עבודת יציקת חומות בעלות של 37,750 ₪ וכן לפיצוי מוסכם בסך 150,000 ₪ בגין הפרה נטענת של הסכם ההתקשרות בין הצדדים. התביעה הוגשה על סך של כ- 190,000 ₪ והמבקש התגונן בטענה כי המשיבה הפרה את ההסכם וחייבת לו פיצויים בגין נזקים שגרמה ופיצוי מוסכם. בגים טענות אלו הוגשה תביעה שכנגד.

הבקשה נסמכת על היות המשיבה חברה בע"מ, על הטענה כי סיכויי התביעה נמוכים ועל העובדה כי מי שרשום ברשם החברות כמנהל המשיבה הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. עוד נטען כי לא נמסר מען מלא אלא רק תיבת דואר באום אל-פחם.

המשיבה מתנגדת לבקשה בצירוף תצהיר של בעל מניות המשיבה בו טען כי מנהל החברה, מואיד מחאג'נה, הוא בעל הידע בתחום הבניה ולמצבו הכלכלי אין השפעה על איתנות החברה. להוכחת איתנות זו צורפו מסמכים חשבונאיים ועסקיים רבים, לרבות דו"חות מע"מ, רווח והפסד ומאזן והתקשרויות עסקיות. נטען לרווח בסך 218,856 ₪ לשנת 2013. עם זאת לא הוצגו כל נכסים ואף לא נטען בדבר יתרות הזכות בחשבונות הבנק ומקורות מימון זמינים.

דיון והכרעה

2.בבר"ע 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, 13.7.08 קבע כב' השופט א' גרוניס כי הכלל הנגזר מהוראות סעיף 353א לחוק החברות הוא כי חברה התובעת מחוייבת להפקיד, לפי בקשת הנתבע, ערובה להוצאות. חזקה זו ניתנת לסתירה אם הוכיחה התובעת כי באפשרותה לשלם הוצאות ההליך או אם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. בשיקול השני יובאו בחשבון סיכויי התביעה, האם הבקשה לחיוב בערובה נועדה למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן תרומת הנתבע למצבה הכספי של החברה.

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 11.2.09 חידד כב' השופט ח' מלצר, את היחס בין סעיף 353א לחוק החברות לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תוך מתן דגש לזכות הגישה לערכאות ביישום ובקביעת שיעור הערובה בנסיבות כל עניין ועניין.

מהוראות חוק החברות ופרשנותו עולה כי אין חולק כי ההוראות המהותיות ביחס לחיוב החברה בערובה להוצאות מחייבות ככלל הטלת ערובה, אלא אם עמדה החברה בנטל להוכיח כי נסיבות העניין או יכולתה הכלכלית מצדיקות להמנע מהטלת ערובה כאמור. בבחינת החריגים, נעזרים בכלי הדיוני של הטלת החיוב בהוצאות, תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ופרשנותה. סיכויי ההליך ישפיעו רק במקרי הקיצון, קרי אם סיכויי התביעה טובים מאוד או גרועים מאוד. עוד נפסק כי ככלל, אין די בדף חשבון כדי להצביע על איתנות כלכלית, גם אם מראה יתרת זכות. (השווה, ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' ברנע, 22.9.14).

3.מבחינת כתבי הטענות, הבקשה והתגובות עולה כי לא ניתן הסבר מספק לעובדה כי מי שרשום כמנהל המשיבה הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. המצהיר מטעם המשיבה לא הסביר את הקשר בינו לבין המנהל, ומה מעמדו בחברה מעבר לניהול. לא צורפו אסמכתאות לטענה כי אינו המנכ"ל. אמנם הוצגו מסמכים המעידים לכאורה על התנהלות כלכלית חיובית ופעילות שוטפת, אולם בהעדר נכסים נזילים ומאחר והמנהל הוכרז כמוגבל באמצעים, לא נסתרה החזקה כי יש לחייב את החברה בהפקדת ערובה.

אשר לסכום הערובה, בהתחשב במצב הכלכלי שהוצג ובכך שחלקו הארי של כתב התביעה עוסק בפיצוי המוסכם, אשר לא יחייב התדיינות מורכבת, אני מעמיד את סכום הערובה על סך של 10,000 ₪.

4.המשיבה, התובעת, תפקיד סך של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית לא מוגבלת בזמן לטובת המבקש, וזאת עד ליום 1.12.14. בהעדר הפקדה במועד, תמחק התביעה.