קצב נ' נחלת התלמוד ואח'

תביעה להשבת כספי תרומה בסך 100,000 ₪ שהעניקה התובעת לנתבעת 1.

1. אין מחלוקת שביום 1.5.19 התובעת מסרה לידי הנתבע 2 (להלן: מר בצון) שיק בנקאי על סך 100,000 ₪ לפקודת הנתבעת 1 (להלן: "הישיבה") והמיועד לה כתרומה. אף אין מחלוקת שהישיבה באמצעות מנהלה הנתבע 3 (להלן: מר מלאכי) נטלה את השיק מידי מר בצון, פדתה אותו, והשתמשה בכסף למטרת בניית בית כנסת.

    

   עם זאת הצדדים חלוקים האם ההסכמה שהתגבשה בין התובעת לבין הנתבעת באמצעות מר בצון היתה שהתרומה ניתנת בתנאי שהכסף ישמש לכתיבת ספר תורה על שמה של התובעת, כטענת התובעת; או שמא, כטענת הנתבעים, אמנם התובעת רצתה במקור שהכסף ישמש לכתיבת ספר תורה אולם מר בצון הבהיר לה שהוא אינו עוסק בכך ושהכסף ישמש עבור בניית בית כנסת, והתובעת הסכימה לכך. כן התעוררה מחלוקת האם התקשרות התובעת בהסכם התרומה נעשתה מחמת טעות והטעיה.

    

2. שאלה מקדמית הטעונה הכרעה היא מה מעמדו המשפטי של מר בצון, ובפרט – האם הוא פעל כשלוח מטעם הישיבה ביחס לתרומה.

   התשובה לשאלה זו היא כי מר בצון אכן פעל כשלוח של הישיבה לצורך גיוס תרומות. מנהל הישיבה מר מלאכי העיד (בעמ' 38 ש' 2-23) כי בשנים 2018-2019 הישיבה פנתה לכלל המתפללים בישיבה בעל פה ובכתב וביקשה מהם לפעול לגיוס תרומות לישיבה. מר בצון היה מבין האנשים שאכן פעלו לנוכח הצורך שנוצר וגייסו תרומות. עוד העיד מר מלאכי, כי כאשר מר בצון היה מגיע אליו עם תרומה, כפי שהגיע במקרה דנן, הוא סמך עליו לחלוטין, ולא שאל אותו דבר בעניין זה. כלומר, מבחינתו, ברגע שמר בצון מקבל תרומה עבור הישיבה, שקול הדבר לקבלת התרומה באופן ישיר על ידי הישיבה. לכך יש להוסיף שלמר בצון קשר אישי הדוק למדיי עם הישיבה, אף אם לא עבד בה באותה העת. מר בצון היה מורשה חתימה בישיבה כפי שעולה מדיווח העמותה לרשם העמותות בשנת 2019 (מר בצון טען שמדובר בטעות, אולם מדובר בטענה בעל פה כנגד הצהרת הישיבה בכתב, ולכן הדיווח הכתוב עדיף). אשתו של מר בצון הייתה העובדת היחידה בישיבה אשר קיבלה שכר בשנת 2019 (אף אם הייתי מקבל את טענת מר בצון כי בזמן התרומה היא הפסיקה את עבודתה לנוכח לידה, עדיין לפי הדיווח מדובר במי שעבדה באותה שנה במשך 7 חודשים בעמותה).

    

   כידוע, שליחות יכול שתוקנה "בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח... או בהתנהגות של השלוח כלפי אחד מהם" (סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, להלן: חוק השליחות). בענייננו ניתנה הרשאה למר בצון על ידי הישיבה לפעול לגיוס תרומות, הן במסגרת ההרשאה הכללית שניתנה למתפללים בעל פה ובכתב, והן בהתנהגות במסגרת קבלת התרומות הקודמות מידיו ונטילתן ללא כל בירור נוסף, ובפרט כשהדבר הוא על רקע קרבתו האישית לישיבה (לעניין הנסיבות שבהן מתגבשים יחסי שליחות, ראו למשל ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 815-816 [1994]).

    

   אכן, ב"כ העמותה אישר בהגינותו במענה לשאלותיי, כי אין מחלוקת שמר בצון פעל לגיוס תרומות בשליחות הישיבה, וכך גם באירוע דנא, אם כי הוא אינו בגדר "מתרים מקצועי" (עמ' 43 ש' 18-20).

3. משנמצא כי מר בצון פעל כשלוח של הישיבה לעניין תרומות, הרי שחלה עליו ועל הישיבה הוראות סעיף 1(ב) לחוק השליחות שלפיו "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייב ומזכה, לפי הענין, את השולח". מכאן, ההסכמה שהתגבשה בין התובעת לבין מר בצון לעניין התרומה, מחייבת ומזכה את הישיבה.

    

4. כעת יש להכריע, מה תוכן ההסכמה שהתגבשה בין התובעת לבין מר בצון לעניין התרומה, והאם ההתקשרות היא פרי טעות והטעיה. את ההסכמה יש לברר בהתאם למצגים האובייקטיביים של הצדדים איש כלפי רעהו, כפי שהיו מובנים על ידי אדם סביר בנעלי הצדדים. המועד הרלבנטי לסיכום, הוא מועד הפגישה בבנק ביום 1.5.19 שבה נכחו התובעת, מר בצון ואחותה של התובעת הגב' שוהם, ושיחת הצדדים לאחר היציאה מהבנק וכן ברכב של מר בצון, שבהלכה מסרה התובעת את השיק הבנקאי לידי מר בצון.