ת"א 54324-11-14

1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד.

ויאמר מיד - דינה להידחות.

2.העובדות הנחוצות לענייננו הן, בתמצית, כדלקמן:

2.1ביום 2.12.14 הגישה התובעת תביעה בגין ליקויי בניה שנפלו, לשיטתה, בעבודות שביצע הנתבע על פי הסכם מיום 30.3.13 (להלן "העבודות" ו- "ההסכם", בהתאמה).

2.2כתב ההגנה הוגש ביום 16.2.14.

2.3עם העברת התביעה לטיפולי, ניתנה ביום 12.3.15, הוריה על הליכים מקדמיים והגשת תצהירי עדות ראשית.

2.4ביום 21.4.15 הגישה התובעת בקשה להורות לנתבע להשיב על שאלון וגילוי מסמכים. בתגובתו הודה הנתבע, כי טרם עשה כן.

2.5ביום 7.6.15 הוגשה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת תצהירים נוכח אחור הנתבע בהשלמת ההליכים המקדמיים, ונעתרתי לבקשה.

2.6הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת: התובעת ביום 15.7.15 והנתבע ביום 16.9.15.

2.7בהתאם, ביום 10.9.15, הוריתי כי נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים, בכוונתי למנות מומחה וביום 6.10.15, מונה מומחה (אשר הוחלף לבקשת המומחה בהחלטה מיום 19.10.15).

2.8ביום 30.9.15 הוגשה בקשה זו למתן ארכה להגשת כתב תביעה שכנגד על ידי הנתבע ותובע נוסף שנטען, כי הוא קשור לביצוע העבודות.

3.אין בפי הנתבע כל טעם מדוע כתב התביעה שכנגד לא הוגש במועד.

הדברים אמורים במיוחד משמדובר בהסכם לביצוע עבודות מחודש 3/13 ומלוא הנתונים היו בידי הנתבע או היו צריכים להיות בידיו בעת הגשת כתב ההגנה.

4.הנתבע אף אינו טוען כי לא היה ביכולתו לעשות כן כדבעי ובמועד או אף כי הדברים התבררו לו לראשונה כעת. זאת מעבר לעובדה שהבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה ודי היה בכך כדי לדחותה.

יש לזכור כי המבחן אינו מתי נודעו או התבררו הדברים לנתבע אלא עסקינן במבחן אובייקטיבי, קרי: האם הייתה מניעה, שאינה בשליטת הנתבע, לברר את הדברים לאשורם במועד. משכך, אין לפניי 'טעם מיוחד' כנדרש, לשם ארכת מועד (והשוו: רע"א 10436/07, ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (2009); בש"א 954/11, הוליס תעשיות בע"מ נ' מ"י (2011)).

צא ולמד: אין לפניי כל הסבר, בוודאי לא הסבר סביר, למחדל הנתבע וכפועל יוצא טעם מיוחד לארכת מועד. עצם העובדה שהנתבע חדל מלהגיש את הבקשה במועד ומבקש הוא לעשות כן אך בשלב זה - אינה יכולה לעמוד לזכותו.