ת"א 54294-02-11 אבו ריש נ' רשות הטבע והגנים ירושלים ואח'

מבוא

1. עסקינן בתביעה על סך 62,000 ₪ על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק") ופקודת הנזיקין שהגיש התובע כנגד רשות הטבע והגנים (להלן: "הנתבעת") ונגד מר חאלד יוסף מחמוד (להלן: "הנתבע") אשר במועדים הרלוונטיים עבד כפקח מטעם הנתבעת.

    

   תמצית טענות הצדדים

    

2. התובע טוען, כי הנתבע העלה נגדו האשמות חמורות לפיהן, התובע איים עליו בנשק שהיה בידו וכן הצית את רכבו. ההאשמות אלו והעלאת החשדות כלפיו הביאו למעצר התובע ליום אחד ובהמשך למעצר בית מלא למשך שבעה ימים. בשל האמור, אף נחקר התובע על ידי המשטרה מספר פעמים. עוד טוען התובע, כי שלב התפיסה, המעצר והחקירה פורסם בטלוויזיה והוא תועד בכתבה כאשר הוא מובא לבית המשפט כשהוא אזוק בידיו וברגליו ופניו חשופים ואף בעיתון פורסמה כתבה אודות הפרשה. בהמשך, נסגר התיק נגדו ולא הוגש כתב אישום וזאת לאחר שהנתבע חזר בו מטענתו לפיה הוא איים עליו בנשק והצית את רכבו.

    

3. התובע טוען, כי אין ממש בדברי הפקח ונציגי הרשות והם תרמו לפרסום שקרי עליו בטלוויזיה ובעיתונות. האשמות השווא של הנתבע נגדו גרמו לפרסום בעיתון והצגתו בטלוויזיה כאשר הוא באזיקים והדבר מהווה פרסום לשון הרע בהתאם להוראות החוק. התובע טוען, כי הנתבע העלה את טענות הסרק נגדו מתוך כוונה לפגוע בו, בשמו הטוב ובמעמדו כסוהר ובכדי לעשותו ללעג ולבוז והכל כשהוא יודע שאין ממש בהאשמות אלו. עוד טוען התובע, כי הנתבעת אחראית באחריות שלוחית למעשי הנתבע אשר עבד בשירותה ועל כן היא נושאת באחריות יחד עמו.

    

4. לטענתו, במעשיהם ביזו אותו הנתבעים, הכפישו את שמו ופגעו באופן בלתי הפיך בפרנסתו. הוא טוען, כי הופעלו עליו לחצים והוא פוטר מעבודתו בשירות בתי הסוהר. לטענתו, הפרסומים גרמו לו למבוכה ובושה ובעקבות התקרית הוא סובל מסימני חרדות ודכאון, נדודי שינה, עצבנות יתר, תוקפנות וכדומה.

    

5. התובע טוען, כי בעקבות הפרשיה היה בחופשה מאולצת של 22 ימים ולכן נגרם לו הפסד שכר בסך 12,000 ₪. בנוסף, בעקבות הפרסומים והאשמתו נטלו ממנו את רובה הצייד שלו והדבר השחיר את פניו בפני הממונים עליו. עוד טוען כאמור, כי בעקבות הפרסומים ובעיקר חשיפתו בכתבה בטלוויזיה הוא פוטר מעבודתו והכנסתו החודשית נפגעה.