ת"א 5425-01-13 י.ע.ר שווק (ע.א.ש) בע"מ ואח' נ' המגדלים אעבלין (ניהול) בע"מ ואח'

1. בקשה להחרגת סכומים מן התשלומים השוטפים מבלי שייחשב הדבר כהפרה של צו המניעה. הבקשה הוגשה אתמול (כמו גם בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש שהגישה המשיבה באותו ענין עצמו, לאור הפרת תנאי צו המניעה). נראה כי מועד הגשת הבקשות אינו מקרי והצדדים "התעוררו" לאור קיום ישיבת היום (בה גם עודכנתי על הגשת הבקשות אתמול). לכל הפחות חל שהוי בהגשת הבקשה, היות והבקשה להפחתת תשלום בגין שירותי שמירה יסודה בהתפתחות שחלה בפברואר 2014, ואלו הבקשה להפחתת תעריפי המים והביוב בגין חיובי יתר מבוססת על חשד שהתעורר במאי 2014 בדבר חיוב יתר, כאמור בתביעה מקבילה שהוגשה באלו הימים.

2. החלטה זו יש לקרוא ברצף עם ההחלטה מיום 14.3.13.

3. הבקשה אינה מצריכה תגובה, אין בה ממש, וניכר כי היא נועדה להוות תרופה למכה – לאותה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שהתריעה המשיבה במכתב שבכוונתה להגיש, ככל שלא ישולם החיוב השוטף בעינו.

4. ההחלטה מיום 14.3.13 ניתנה לא כלאחר יד: מדובר בהחלטה מפורטת ונקבע בה במפורש שתנאי להיוותרות צו המניעה בעינו הנו תשלום החיובים השוטפים. לא נעלם ממני עת ניתנה ההחלטה, כי החיובים השוטפים עשוי ויהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים הנצים, לאור יחסי חוסר האמון הבולט שבין הצדדים. ועם זאת אין מדובר בחיובים חדשים שנולדו או הוגדלו זה מקרוב תוך ניצול צו המניעה, אלא בחיובים קיימים משכבר.

התשלום בגין שירותי שמירה הוגדל בזמנו לפי הנטען; אך לא זה מקרוב, והמבקשת היא שטענה כי יש להפחיתו במחצית מאז פברואר 2014, לאור טענתה לסגירת בית המטבחיים בפברואר 2014 שאמורה לשיטתה להפחית העלות. היא נענתה בתשובה חולקת, וכי שירותי השמירה ממילא לא ניתנים עבור שמירה על בית המטבחיים בלבד. עוד לפי הנטען נתגלה למבקשת לאחרונה כי חויבה היא ביתר בגין שירותי מים וביוב, ולכן גם תשלומים אלה מבקשת היא להפחית.

5. שוב, אין מדובר בתשלומים "שהוזנקו" אך לעת האחרונה (שאז יכול ומדובר היה בשנוי המצדיק בקשה לעיון מחודש בתנאי הסעד הזמני, בקשה שאין מניעה עקרונית להגיש, אך מכל מקום לא בשיהוי). מדובר בגילוי נטען של המבקשת כאילו מחויבת היא ביתר עבור שירותי מים וביוב (למותר לציין ששנויים הדברים במחלוקת). בגין תשלומים אלה של מים וביוב אף הגישה המבקשת לאחרונה תביעה נפרדת למתן חשבונות . אין בכוונתי ולא ניתן לדון בעניינים אלה במסגרת תביעה זו, והם לא כלולים בה. אף באותו כתב תביעה נפרד למתן חשבונות הובהר כי מדובר בחיובים שהמחלוקת לגביהן אינה חלק מתביעה זו.

6. התובעת העלתה בכתב התביעה טענות לחיובי יתר וקיזוזים ספציפיים, אליהם התייחסתי אף בגדר החלטתי האמורה. עניינים אלה המוצפים כעת של חיוב שמירה ביתר בגין סגירת בית המטבחיים לאחר הגשת התביעה, וכאמור גם חיוב עודף בתעריפי מים וביוב שהתגלה לטענת המבקשת בדיעבד, אינם חלק מן הפלוגתאות העומדות להכרעה בהליך זה. יש לשמור על המסגרת הידועה כפי שהוגדרה בכתבי הטענות . להסרת ספק אבהיר מראש כי אף אין בכוונתי לאחד תיק זה עם התביעה הטריה שזה מקרוב הוגשה למתן חשבונות (הוגשה ב 6.9.14). איחוד מעין זה יכול ויועיל לפרקים, ולעתים אחרות יכול שיסרבל ויביא לשתוק במקום להתקדמות במחלוקות הידועות. במקרה זה האפשרות השניה היא נכונה, ויש חשיבות גם לשלב הדיוני. התביעה החדשה היא תביעה טריה שהוגשה לפני יומיים ואלו תביעה זו שבפני מצויה בשלב מתקדם , קוימו הליכי ביניים, הוגשו תצהירים ונקבעו מועדי שמיעה. מדובר במחלוקות שונות אף כי הצדדים זהים. תתבררנה אפוא המחלוקות החדשות ביחס לחיובי היתר בנושא מים וביוב בגדרה של התביעה שהוגשה לשם כך. יבואר כי לאור השבר ביחסי האמון יכול ותצוץ מדי תקופה מחלוקת חדשה בדבר חיוב זה או אחר, ולא ניתן לעכב בירור תיק זה או לנהל כל אותן מחלוקות חדשות שבוחרת התובעת להציף, בגדרו של הסעד הזמני בתיק זה, שעה שבירורן הנו מושא להליכים עיקריים שלמים ונפרדים.

כאמור אם מדובר היה בהגדלת חיוב שוטף משמעותית "טריה", שבוצעה ממש עובר להגשת הבקשה, יכול והיה נדרש לבדוק שמא ואולי מנוצל לרעה צו המניעה, שקבע כתנאי לתוקפו תשלום התשלומים השוטפים כסדרם. לא כך משעה שמדובר בחיובים לא חדשים שהתובעת מעלה טענות מדוע יש להפחיתם . למותר לציין כי איני מחווה כל עמדה לגופה ביחס לחוזק אותן טענות. אלא שבגדר צו המניעה הייתי ער לאפשרות העקרונית לקיום מחלוקות עתידיות מעין אלה שמציפה התובעת כעת, ולא לחינם נקבע כי תנאי להיוותרות צו המניעה בתוקפו הנו תשלום החיובים השוטפים כסדרם. אין גם טענה רצינית כאילו מי מן הצדדים הנצים אינו סולבנטי, ואם יש חיוב שתביעה עתידית להשבה יעלה כי שולם ביתר (ולו בשל התפתחות שאירעה לאחר הגשת התביעה כגון סגירת בית המטבחיים) , הרי שיש תרופה במסגרת הליכים נפרדים בגדרם תתבררנה הטענות.

7. הבקשה נדחית . משעה שלא נדרשה תגובה, אין צו להוצאות.

8. באשר לבקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש, בקשה זו מחייבת דיון במעמד הצדדים. עם זאת , נחזה כי יכול ותתייתר לאור ההחלטה בבקשה זו. כפי שבואר על ידי ב"כ הנתבעים בישיבת היום, הוגשה הבקשה כדי לא לחטוא בעשיית דין עצמית. ממילא לא ביקשה המשיבה לפעול על דרך בקשת הצהרה שפקע צו המניעה. היות ותכלית בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש אינה עונשית אלא תכליתה להביא לאכיפת החלטות שיפוטיות, ניתן לתובעת פרק זמן של 30 יום להסדיר חיוביה השוטפים שפסקה לשלם (להסרת ספק – צו המניעה בעינו עומד). לאחר מכן ובאין הסדרה, תוכל המבקשת לבקש קביעת מועד בבקשת הביזיון וממילא תוכל המבקשת לתן תשובתה לבקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש.